כמו כמעט כל גורם בישראל, ממפעל מזון ועד ועדה בכנסת, מתנועת נוער ועד קבוצת כדורסל, גם המכון הישראלי לדמוקרטיה מנפיק מעת לעת הודעות לתקשורת בהן הוא פורס ומגולל את משנתו ותפיסותיו באשר לסוגיות שעל סדר יומה של ישראל. עד כאן הכול בסדר, מקובל והגיוני.
העניין הוא שבעוד שבהודעותיהם לתקשורת של מכונים ואוניברסיטאות למיניהם מציג דובר המוסד את עמדתו של מומחה או חוקר כזה או אחר, אצל המכון הישראלי לדמוקרטיה העניין שונה. שם, באופן מעט מוזר ותמוה, מסתבר שיש דעה למכון, לא לבני האדם שפועלים בתוכו, למכון עצמו. מדובר ככל הנראה באירוע נדיר בהיסטוריה – פתאום גם למבנה יש דעה והוא גם רוצה להשמיע אותה ואפילו שנשתכנע כולנו בצדקת אמונתו.
כך קרה גם בפרשת 'חוק הלאום'. המכון לדמוקרטיה הנפיק לתקשורת הודעה מודאגת ומוטרדת מהחוק שהגו חברי הכנסת מהימין בגיבויו של ראש ממשלת ישראל. בהודעה שפורסמה במספר כלי תקשורת נאמר כי המכון (שוב, מה זה? המבנה? הארגון? לא ברור) סבור כי "על חברי הכנסת להתעשת ולגנוז את ההצעה עוד לפני הבאתה למליאת הכנסת ביום רביעי הקרוב. מדובר בהצעה הרומסת את המרכיב הדמוקרטי, איננה מאפשרת שוויון זכויות אמתי למיעוטים החיים בינינו ומטרתה האמתית היא להכתיב לבתי המשפט את דרך הפסיקה. מדינת ישראל היא כבר מדינת הלאום של העם היהודי, והעקרונות המנחים למימוש הצהרה זו נכתבו במגילת העצמאות".
המכון (אני עדיין מחכה לדעת מי זה ואולי אפילו לזכות לראיין אותו. בכל זאת יש כמה שאלות לברר. אם כבר המכון עושה היסטוריה ומנפיק דעות אולי אעשה גם אני היסטוריה ואראיין מכון...) מוסיף ומציע לנבחרינו גם כיצד לנהוג: "נכון יותר לחוקק חוק מסוג זה רק במסגרת כתיבת חוקה אך לאור יוזמת החקיקה הקיימת – חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה יציעו כבר בימים הקרובים הצעה לחקיקה שתתבססת על עקרונות מגילת העצמאות ותיתן תוכן אמתי למושג 'מדינה יהודית דמוקרטית'". עד כאן לשונו של המכון.
ובכן, כל עוד היה מדובר בהודעה שמדווחת לנו שנשיא המכון, יוחנן פלסנר, סבור כך או כך או שד"ר אריק כרמון משוכנע כך או אחרת הדברים היו ברורים. המלומד חושב וזו זכותו. אפשר להתווכח ולהתמקח, אבל כאן? המכון הוא הקובע והוא הממליץ ונבחרינו שומעים משתאים ומתיישרים.
ושימו לב לכותרת שניתנה להודעת המכון שנשלחה למערכות התקשורת, וכך נכתב שם – "המכון הישראלי לדמוקרטיה: גרסת חוק הלאום שאושרה היום רעה לכל מי שמדינת ישראל יקרה ללבו". הכותרת הזו ניתנת לפירוש אחד בלבד – כל אנשי המכון מחזיקים בדעה אחידה הסבורה כך. הקורא הממוצע של ההודעה מניח שאם היו גם מתנגדים לעמדה הזו היו דובריו הרהוטים של המכון בהגינותם מציינים זאת איפשהו, אבל מאחר ואין אזכור כזה ברור שהמכון כולו הגיע למסקנה אחת ואין בלתה.
אז מישהו יכול להסביר לנו איך קורה שדווקא במכון לדמוקרטיה (לדמוקרטיה! שוב – דמוקרטיה!) קיימת אחידות דעים שכזו? דמוקרטיה? ככה זה נראה הדבר הזה שנקרא דמוקרטיה? עמדה אחת לכולם וכולם צריכים להקשיב ולהתיישר? אין מתנגדים? אין דעת מיעוט? אין איזה בדל חוקר שיפרסם עמדה שונה? כולם אותו דבר? אחלה דמוקרטיה שבעולם. מישהו אמר צפון קוריאה?