"שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עֹני, כי בחִפזון יצאת מארץ מצרים" (דברים טז, ג).
הספורנו מפרש את הביטוי "לחם עֹני": "לחם שהיו אוכלים בעוני ושלא היה להם פנאי להשהות עיסתם עד שתחמץ מפני נוגשים אצים. והטעם להזכיר חיפזון הלחם הוא כי תמורת אותו חיפזון העוני היה לך אחר כך חיפזון הגאולה, כעניין 'והפכתי אבלם לששון'". בדברים מופלאים אלה טמון כלל גדול מאוד בעבודת תיקון האכילה.
בטרם אסביר כלל זה, חשוב להקדים ולספר עד כמה קשה לשנות הרגלי אכילה.
ראשית, קיים קושי בסיסי של שינוי הרגלים. בראש ובראשונה כרוך השינוי בהסתגלות מחדש לשגרה יומית. כך, למשל, המעבר לתפריט בריא מצריך שעות ארוכות של הכנת הירקות לאכילה: השריה, שטיפה, בדיקה. או הנבטת קטניות שמצריכה בירור, השריה, הנבטה ושטיפה - פעולות שלא היו חלק משגרת יומו של האדם קודם לכן.
בנוסף לכך קיים הקושי להסתגל למגוון החדש של הטעמים. אם בעבר היו בלוטות הטעם של אותו אדם מורגלות לטעמים עזים של מלח, סוכר, פלפל או מונוסודיום גלוטמט, הרי שבמעבר לתפריט בריא ונטול תיבול עז קשה לו לחוש את הטעמים העדינים של המלפפון או הגמבה. לוקח בממוצע שמונה שבועות לחזור ולשקם את רגישות הבלוטות ולחזור וליהנות מטעמם הטבעי של הירקות.
ואם כל זה לא מספיק, תוסיפו לכך את תופעות הניקוי אשר יכולות לבוא לידי ביטוי בשלל חוויות, החל בכאב ראש או בחילות, אולי כמה נגעים על העור ולעתים גם התפרצויות זעם או בכי – שמעידות על ניקוי ברובד הרגשי-נפשי.
ואכן, הקושי הכרוך במעבר לתזונה בריאה מהווה לעתים מכשול בדרך אל השינוי, ופעמים רבות האדם פשוט נשבר ומעדיף לחזור אל סיר הבשר – תרתי משמע. לעתים רק המחשבה על כל הקושי הכרוך בכך מונעת מהאדם להתחיל מהלך של שינוי. הוא מעדיף להישאר במוכר, בידוע. ממילא הוא כבר רגיל לכל התופעות המציקות כמו מיגרנה, צרבת, גזים וכאבי מחזור. זו כבר שגרה, ולכן זה מוכר, ולכן זה לא מאיים. מסתגלים. לוקחים עוד כדור, וממשיכים.
אלא שאפשר לצאת ממצרים, ולא חייבים להשתעבד למכאובים. אפשר להשתחרר מכל הדפוסים הללו ולחיות חיים בריאים, מאוזנים ושמחים יותר. כן, זה מצריך כוחות נפש לעשות שינוי, אלא שלחם העוני של פסח יכול ללמדנו כיצד להתגבר על הקושי.
עיקר העבודה בתהליך השינוי מורכבת משני רבדים: האחד סור מרע, והשני עשה טוב. בחינת ה"סור מרע" כוללת הימנעות מכל מיני מרעין בישין שלא רק שאינם מכילים ערכים תזונתיים, הם גם מכילים חומרים שהם רעל של ממש לגופנו: חומרים משמרים, צבעי מאכל, חומרי טעם וריח, משפרי טעם למיניהם וכו'. אחריהם ברשימה מופיעים כל מוצרי המזון שאנו מכורים להם ומהווים בשבילנו גורמי נזק ומחוללי מחלות: מלח, סוכר לבן, קמח לבן, אלכוהול, קפאין, קקאו - רשימה שרבים מאיתנו מכורים לאחד או יותר ממרכיביה.
ושוב נשאלת השאלה: כיצד נעשה זאת? כיצד נעבור את השינוי? כיצד ניגמל מאותם הרגלים משעבדים? התשובה, כפי שנרמז למעלה, נמצאת במהות של לחם העוני: סוד הצמצום.
כדי להסביר את דבריי איעזר בגישתו של הרמב"ם לדרך תיקון המידות. למרות שמדובר ברובד הנפשי של האדם, לדעתי ניתן להחיל זאת גם על הרובד הפיזי, ואולי חד המה. כדי לתקן תכונה כלשהי בנפש צריך להטות את עצמך לקיצוניות השנייה על מנת להגיע לדרך האמצע. לדוגמה, אדם שרוצה לתקן את מידת הקמצנות ינהיג מעשיו בפזרנות יתרה למשך זמן מה עד שתיתקן מידת קמצנותו.
באותו אופן, אדם שמעוניין להרגיל את עצמו לדרך של תזונה בריאה נטולת רעלים ממכרים – עליו להטות את עצמו לקיצוניות השנייה, היינו להימנע לחלוטין למשך תקופה מסוימת מכל אותם מזונות מזיקים בצורה קיצונית וחסרת פשרות. לאחר זמן מה יכול הוא אט אט "להתיישר" ולהוסיף לתפריט מעט מעט מאותם דברים שהורגל להם.
מי שניסה זאת יודע לספר שמעבר לקילוגרמים שנשלו מעליו, כאבי הראש שנעלמו, ההטבה במצב העור ושיפור בעיות העיכול – הרי שבחזרה לשגרה כבר לא היה לו צורך בכל כך הרבה כוסות קפה כמו בעבר, או בכמויות המלח שהשתמש בהן קודם לכן. ומי שראה כי טוב ואימץ זאת כאורח חיים – הרוויח בגדול.
וזהו שאמר הספורנו בפירושו: "כי תמורת אותו חיפזון העוני היה לך אחר כך חיפזון הגאולה כעניין 'והפכתי אבלם לששון'".
ואי אפשר שלא לומר משהו גם על הנפש. אם לחם העוני ברובד הפיזי משמעו צמצום באכילה על מנת להיגמל מהרגלים משעבדים ומזיקים, הרי שברובד הנפשי לחם עוני משמעו צמצום האני, כלומר להיות בענווה. אדם שזוכה להיות בענווה מסוגל להשתחרר מהשעבוד לכל אותן מידות רעות המזיקות לו ולסביבתו: כעס, דאגה, עצבות, קנאה ופחד.
אני מאחלת לכולנו שבתרבות השפע שלנו נשכיל לצרוך לחם עוני, ונהיה שמחים בחלקנו. חג חירות שמח.
פורסם לראשונה ב"פנימה"
לרכישת מנוי לחצי כאן