הזדמנות לתשובת הגוף

"ממחר דיאטה, או אולי אחרי החגים". אם גם את אומרת לעצמך את המשפט הזה, תדעי שדווקא אלול הוא זמן מצוין לשנות את דפוסי האכילה

טליה שפר , כ"ד באלול תשע"ה

כמה פעמים החלטנו לעבור לאורח חיים בריא
כמה פעמים החלטנו לעבור לאורח חיים בריא
צילום: פנימה

כמה פעמים קורה שאנחנו מחליטות לעבור לאורח חיים בריא ומיד למחרת, או אחרי כמה דקות, לא עומדות בפיתוי ונופלות לדפוסי אכילה ישנים ומזיקים? כמה פעמים החלטנו להתחיל לשמור על כושר, ולאחר פעם-פעמיים מצאנו את עצמנו מתנדבות לכל מיני משימות ובלבד שלא נצא שוב להליכה? כמה פעמים גמלה בלבנו ההחלטה לעולם לא לקנות לילד את הממתק הזרחני הזה, והנה אנו מוצאות את עצמנו פותחות לו את העטיפה?

כיצד נוכל להתגבר על כך? מה יעזור לנו להימנע מליפול שוב ושוב? לכבוד חודש אלול ברצוני להתייחס לדברים לאור הבנת תהליך התשובה.

תשובה מיראה ותשובה מאהבה
חכמים מבחינים בין תשובה תתאה לתשובה עילאה (תשובה תחתונה ותשובה עליונה). אחד ההסברים להבחנה זו הוא שהתשובה התתאה, התשובה הנמוכה, היא תשובה מיראה, ואילו התשובה העילאה, העליונה, היא תשובה מאהבה. ההבדל בין השתיים הוא מה עורר את האדם לעשותן. בתשובה מיראה בדרך כלל המניע הוא פחד או רצון להתרחק מייסורים. לעומת זאת, תשובה מאהבה היא תשובה שמגיעה לאחר שהאדם הכיר בכך שזהו מעשה שאין לעשותו. הכוח המניע לתשובה זו הוא הכרה והבנה.

בדומה לכך, המעבר למזון בריא יותר יכול לקרות כתוצאה ממחלה או מפחד לחלות - כלומר, תשובה תתאה - או מתוך הבנה שהמזון שהורגלתי אליו אינו בריא לי, מזיק, משחית, ומתוך רצון לשמור על בריאותי ולתקן אני בוחרת באורח חיים בריא - כלומר, תשובה עילאה.

לרוב, התשובה התתאה קלה יותר לביצוע. הפחד הוא כוח משתק שכופה את עצמו עלייך ואת פועלת מתוך הכרח. כך למשל לאדם חולה שמבין את הנזק שמזון מסוים עלול להסב לו קל יותר להימנע מהמזון המזיק, משום שהוא מפחד מהייסורים שייגרמו לו אחר כך.

התשובה העילאה קשה יותר לביצוע. כי בשכל ובהבנה אנחנו יודעות המון דברים. ואומרים שהמרחק הגדול ביותר בעולם הוא בין השכל ללב, בין הראש לאיברים. אז אני יודעת שזה מזיק, אבל כל עוד לא מרחפת מעליי סכנה - אני ממשיכה בשלי. אני מוצאת תירוצים והצדקות ושבויה בעולמי השגוי. ולמרות שזו התשובה הקשה יותר לביצוע, זו התשובה שמחזיקה מעמד. 
תשובה הנובעת מפחד תלויה בדבר, ואם יבטל הדבר ייתכן שאחזור לסורי. אולם תשובה הנובעת מהבנה ומרצון לתקן אינה תלויה בגורמים חיצוניים, ולכן היא מופנמת יותר ולאחר שהושגה קל יותר לשמור על מדרגתה.

כיצד נתמודד עם נפילות בדרך?

מכיוון שזו דרך, הרי שיש בה עליות וירידות. וכמו בכל התמודדות השאלה היא איך אני מתהלכת בדרך. כאן ניעזר בדבריו של הרמב"ם על תהליך התשובה כדי לקבל כלי להתמודדות: 

"ומה היא התשובה, הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר 'יעזוב רשע דרכו' וגו', וכן יתנחם על שעבר, שנאמר 'כי אחרי שובי נחמתי', ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר 'ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו' וגו', וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו" (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב).
כלומר, תהליך התשובה כולל כמה שלבים:

א. עזיבת החטא. כלומר, להפסיק ליישר את העוגה, לאכול את השוקולד, לקנות את החטיפים. שימי לב שהרמב"ם נותן עצה: "יסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד", כלומר לשים לב שכשהדבר מופיע במחשבתי אני מסירה אותו, עוברת למחשבה אחרת, שותה כוס מים, מסיחה דעתי מן החטא. 

ב. קבלה לעתיד. לגמור בלבי לא לעשות זאת עוד, ולקבל על עצמי שהמעשה לא יישנה.

ג. חרטה. כדי להתחרט אני צריכה להכיר בכך שהמעשה שעשיתי שגוי ועליי להצטער על כך. כשאני מצטערת על כך משהו בנפשי רושם את המעשה כמזיק לי, כשגוי. זה יעזור לי בפעם הבאה שהפרה על עטיפת השוקולד תקרוץ אליי בחיוך פתייני.

ד. וידוי. הווידוי מאפשר להוריד את הדברים לעולם הדיבור, ומשם הדרך לעולם המעשה קלה יותר. כמו כן, כשאני שומעת את עצמי מתוודה על טעותי אני מודעת לה. אני יכולה להתבונן בה, ואולי לזהותה מבעוד מועד בפעם הבאה שתארוב לפתחי.
עלינו לזכור שהתשובה היא תהליך, הליכה בדרך. עלינו לחזק את עצמנו על הצלחות קטנות, להכיר בטוב שמזדמן לנו בדרכי תשובתנו ולהאיר אותו, ולבחון כל העת מהו מקומנו ומה מידתנו בתהליך. שלא נתקדם מהר מדי והדבר יהיה מעל לכוחותינו ויכולתנו, ומצד שני שלא נקפא על שמרינו.

בברכת תשובה שלמה.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי