1. השבוע היינו בשבוע שדאות והשמועות הרקיעו שחקים. היו דיבורים על שבוע כמעט בלי שינה, כשבקושי יש מה לאכול ומתזזים את החיים. לא ידענו האם יורדים לשטח כבר ביום ראשון או ביום שני, וקיווינו שנרד רק למחרת כדי שתהיה לנו תפילת ראש חודש בבית כנסת נורמלי עם ספר תורה. ברוך ה' באמת ככה היה, ביום שני בשעות הצהריים עלינו על אוטובוסים ונסענו לחולות ניצנים, באיזור שבין אשדוד לאשקלון. בשבוע שדאות מכניסים את החיילים לאווירה שונה, מה שאומר שכל השבוע הסתובבנו עם וסטים עלינו וקסדות על הראשים, כל פעם שאכלנו חלק מהחבר'ה נכנסו למצב כריעה או שכיבה וחיפו על החבר'ה שאוכלים. כמובן שלא היו פלאפונים אבל גם לא שעונים, האוכל היה בעיקרון קצוב ואכלנו מנות קרב, קופסת קרטון שמכילה קופסאות שימורים שונות, והמנה העיקרית היא טונה. העונש בשבוע הזה היה זחילות, ככה שכל פעם שעשינו יותר מידי שטויות יישרנו קצת את הדיונות באיזור... 2. היו שמועות על מסעות, על מלא הקפצות בלילות וכל מיני דברים לא נחמדים כאלה, אז השמועות אולי נכונות, אבל לא במחלקה שלנו... מתוך שלושה לילות שהיינו בשטח היו לנו שתי הקפצות בסך הכל. בתזמון חביב במיוחד, בהקפצה הקשה יותר הייתי השומר ככה שצפיתי בכל ההקפצה מהצד, מה שקרה לי גם בשבוע שעבר עם מפקדי החוליות. החבר'ה הודיעו לי שבטוח אני משחד את הסמל כי אחרת אין סיכוי ששוב ניצלתי מההקפצה . לא שינתה להם העובדה שהמפקדים השבוע הם לא המפקדים שהיו איתנו בשבוע שעבר, אבל ניחם אותם לראות שבהקפצה השניה גם אני זחלתי כמוהם. עוד באותו נושא: הגיע הזמן לשמוע על משפטי התורה הבטחתם פריימריז, לא? ״מי שיודע בוודאות על פגיעה – חייב לפרסם״ "כל כינוס הוא מכפיל כוח לרבנים" כדי לשמור על החומות דרושה הכרעה הפתרון של הרב קוק לגידול הדמוגרפי הסמל לקח סטיק לייט (מין מקל פלסטיק שמלא בחומר זוהר), אמר לנו שקוראים לו שרגא, וסיפר סיפור: "כשהייתי בגן, הגננת אמרה לנו 'שרגא וסמל 2, תהיו חברים טובים', אבל שרגא אוהב לברוח - תביאו לי את שרגא!!", זרק את הסטיק לייט וכולם זחלו לכיוון כדי להחזיר את שרגא, וכשמישהו כמעט הגיע אחד המפקדים זרק אותו הלאה. מהכיוון שלי זה היה מאוד מבדח, כולם זוחלים על חול, על שיחים כל מה שיש שם, וכולם צורחים איפה שרגא ותביאו את שרגא. אמנם בלילה הבא גם אני זחלתי וצרחתי, אבל בלילה השני מצאנו את שרגא מהר יותר. בסיום ההקפצה אחד החבר'ה זכה בכבוד, והלך לישון את שארית הלילה עם שרגא ביחד. 3. בשבוע הזה למדנו כל מיני דברים, ואחד מהדברים הוא בניית עמדה והסוואה. מכירים את התמונות של החיילים עם הצבעים על הפרצוף? אז גם זה היה לנו . לפני זה ראינו חבר'ה ממחלקות אחרת והם היו צבועים בצורה מאוד קודרת, ככה שלא קיבלנו עודף מוטיבציה להצטרף אליהם. בעקבות לו"ז דוחק חצי מאיתנו באמת ניצל מהחוויה הזאת, אבל מי שצבע אצלנו עשה את זה טוב, ככה שגם אלה שנצבעו לא היו נראים מוזר מדי. כדי להדגים בניית עמדה, לקחו אותנו לאזור מסוים ואמרו לנו לזהות עמדה שם. האמת היא שמצאנו די מהר, אבל הלימוד בדרך הזאת מועיל לאין ערוך יותר מאשר בשיעור רגיל. 4. השינה בשבוע שדאות היא לא באוהלים, אלא בתוך שוחות. בלילה הראשון כולנו לקחנו אתי חפירה וחפרנו שוחות בעומק של 60-70 סנטימטרים, ברוחב מספיק לשני אנשים לשכב יחד. זה אזור של חולות ככה שהחפירה לא הייתה קשה מידי, ובסך הכל הריפוד לשינה היה די נוח. מצד אחד הזחילות והשינה על החול יותר נחמדים, ומצד שני לעשות מד"ס או הליכה מבצעית בקצב מהיר על חול זה לא כיף. 5. ביום רביעי המפקדים ניסו לעבוד על כולם שסוגרים שבת בשטח. ככלל, כולם סוגרים שבת, אבל הרעיון שאת השבת הזאת יעבירו בשטח פחות מצא חן בעיני רוב החבר'ה. בכל מקרה, כמה פליטות פה של מפקדים הבהירו שזה לא באמת. ביום חמישי קיפלנו את כל השטח של הפלוגה, העלינו את הכל על משאית ועם הציוד האישי בלבד פתחנו בצעידה. הלכנו שלושה קילומטר עד החוף, ושם הפלוגה כולה נעמדה למסדר שבו המ"פ הודיע באופן רשמי על תחרות פלוגתית, כשהכיתה המנצחת תצא בשבוע הבא הביתה ביום חמישי במקום ביום שישי. החבר'ה שם זחלו במרץ, הרימו פצועים ונשאו אלונקות בצורה יוצאת מן הכלל, מה שחמשוש יכול לגרום לאנשים... לעת עתה עדיין לא הודיעו מי הכיתה המנצחת, ככה שכולם עדיין במתח. במהלך היום הביאו לחוף ספר תורה, כדי שנשלים את קריאת התורה משחרית שלא הייתה לנו. פעם ראשונה שיצא לי להשלים במנחה קריאה בתורה של שחרית, וזה בכלל היה מיוחד כי הקריאה התבצעה על תא אחורי של טנדר גדול, כשהספר מונח על שמיכה וטלית.
