שלושת ילדיי הראשונים נולדו בחודש אדר, אחרי פורים. בשנות חייהם הראשונות הם עדיין לא ידעו להביע דעה, לא כל שכן לבקש סוכרייה או שוקולד.
כך התנהלו חגיגות ימי ההולדת שלהם על מי מנוחות, ומשלוחי המנות שהקדימו אותן מויינו לפי תכולתם: המוצרים הבריאים נשארו, והפחות בריאים יצאו מהבית. עם חלוף השנים, ככל שילדיי גדלו, הם הלכו ונחשפו לטעמים העזים של החטיפים המלוחים ולצבעוניותם המשכרת והמשקרת של ממתקי החג, ומפאת שמחת הפורים השתדלתי כמה שפחות להיות זו שמשביתה את השמחות, למעט דברים שחרגו מהקווים האדומים שלי.
ואז, יומיים אחרי פורים – יום הולדת. ואחרי יומיים עוד אחד, ולמחרת עוד אחד.
גם ביום ההולדת לא רציתי להיות זו שמעכירה את האווירה, אבל לא יכולתי יותר. הרגשתי שזה גובל בחוסר אחריות להמשיך להלעיט את דמם הזך של ילדיי בסוכר, צבעי מאכל וקלוריות ריקות.
ראיתי איך זה משפיע עליהם ועל חבריהם, והחלטתי שעליי למצוא תחליפים שמחד לא יגרמו לילדים לעקם את אפם ולסגור את פיהם ומאידך שיהיו בריאים, מזינים ומשובבי נפש.
וברוך ה' מצאתי, ואני שמחה לחלוק איתכם את ניסיוני: איך לחגוג יומולדת לילדים עם כמה שפחות נזקים בריאותיים, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שביום שבו אנחנו מודים על מתנת החיים – נפעל להשחתתם.
אז איפה העוגה?
אין חגיגה בלי עוגה, אומר שיר הילדים הידוע. לכן, אל תורידו את העוגה מהתפריט. אבל יש עוגות ויש עוגות, ועם שינויים קלים ולא משמעותיים אפשר שעוגת היומולדת תהיה פחות מזיקה ואולי אף מזינה.
סור מרע:
הימנעו משימוש במרגרינה, בצבעי מאכל, בסוכריות צבעוניות ובמשקאות ממותקים וצבועים.
עשה טוב:
השתמשו בקמח מלא במקום בקמח לבן וריק. שימו לפחות שלושה רבעים מכמות הסוכר שרשומה במתכון. השתמשו בסוכר חום ולא לבן או בסילאן, שגם צובע את העוגה בגוון עמוק ושזוף. קשטו את העוגה בקישוטים טבעיים כמו תותים, דובדבנים, פרוסות אננס ושאר פירות טריים או מיובשים. השקו את האורחים במים או במיצים טבעיים.
למתקדמים:
הימנעו מהמתקת העוגה, ובמקום סוכר שלבו בבצק תמרים או צימוקים. החליפו את הקקאו באבקת חרובים. למיטיבי לכת:
הכינו עוגה על טהרת הפירות בלבד. למשל, חתכו חצי אבטיח בצורת עוגה וקשטו בפירות נוספים כיד הדמיון הטובה.
לחלופין אפשר להכין עוגה טבעונאית, כלומר עוגה שמורכבת מחומרים טבעיים שלא עברו חימום. יש ברשת שלל מתכונים מצוינים.
כיבוד בריא
אפשר בהחלט להסתפק בעוגה. אך אם חשקה נפשכם להגדיל ולהוסיף, אזי את מקומן של קערות החטיפים והסוכריות יכולים לתפוס בכבוד מזונות אחרים, שראויים להתכבד בתואר מזון: מקלות של ירקות מסודרים בכוסות נייר מעוצבות. מלפפון, גמבה, מקלות סלרי, מקלות גזר. זה צבעוני, זה מושך את העין וזה טעים ומזין. פופקורן מחולק גם הוא לכוסות נייר. זהו החטיף הכי בריא שאני מכירה, חוץ מירקות כמובן.
שיפודי פירות בשלל צבעים. אפשר לנעוץ אותם על אשכולית או פומלה. התוצאה מרהיבה והילדים מאוד אוהבים לאכול ממנה. אם מכינים הרבה זמן מראש כדאי להימנע מפירות שנוטים להשחיר במגע עם האוויר, כמו בננה למשל, ולשמור בקירור עד ההגשה.
שייק פירות - מפירות טריים או קפואים, בתוספת מים. מחלקים לכוסות שקופות ומסדרים לפי צבעים.
גלידה מפירות.
הכי פשוט להקפיא פרי מקולף (מנגו, בננה, תאנים וכו') ולטחון במעבד מזון עם טיפה מים.
קרטיבים ממיצי פירות. סוחטים פירות למיץ ומקפיאים בכלים מיוחדים לקרטיבים, או סתם בכוס פלסטיק עם כפית תקועה בפנים.
"כדורי שוקולד". העיקרון פשוט: כוס אגוזים כמו מקדמיה או קשיו, או אפילו שקדים קלופים. טוחנים במעבד מזון ומוסיפים כוס אבקת חרובים, ארבעה-חמישה תמרים מגולענים, מעט תמצית וניל טבעית וכף שמן קוקוס (לא חייבים) ומערבבים. אם התערובת קשה מדי אפשר להוסיף מעט מים. לאחר שהתערובת אחידה אפשר להוסיף שברי אגוזים. אם הילדים צעירים מדי לאגוזים, אפשר להוסיף חופן צימוקים או אפילו שברי ביסקוויטים מקמח מלא. אפשר לגלגל בקוקוס טחון או להשאיר נקי.
שיהיה במזל טוב.
פורסם ב"פנימה"