"דרך ארץ קדמה לתורה" - הקדמה זמנית מוכרחת לדורות. המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכוחו האיתן, מוכרח להיקבע בנפש, ויהיה מצע לאותן השפעות גדולות הבאות מכוחה של תורה.
(הראי"ה קוק זצ"ל, אורות התורה יב, ב)
בקבלה ובחסידות מלמדים אותנו שהרובד הפנימי של ספירת העומר הוא למעשה תיקון המידות. כל יום הוא הזדמנות לתיקון ובכל יום בונים כלי להארה אחרת. במשך ארבעים ותשעה יום שהם שבעה שבועות אנחנו עוברים הכנה רוחנית לקראת קבלת התורה, וככל שנכין את הכלי, השפע יוכל לשכון בו לבטח.
פעמים רבות אני אומרת ששיטה תזונתית היא לא תורה מסיני, אבל כשבאים לדבר על תהליך השינוי התזונתי אפשר ללמוד רבות מהתורה הקדושה שלנו.
תיקון המידות כמדד למקומי בתהליך
אם נאמץ את קביעתם של חכמינו שדרך ארץ קדמה לתורה, הרי שיש כאן אבן בוחן שיכולה לסייע לנו לבדוק האם אנחנו נמצאים במקום שלנו.
כדי להסביר את דבריי אקדים ואומר שבתחום מדעי התזונה קיימות שיטות רבות, ולעתים הן מנוגדות זו לזו. שיטת המַקרוביוטיקה, לדוגמה, טוענת שכל המזון שאנחנו אוכלים חייב לעבור חימום כלשהו, החל מאידוי ועד בישול ארוך. לעומת זאת, בצדה האחר של הסקאלה נמצאת שיטת הרואו-פוד (raw-food), שטוענת שעלינו לאכול רק מזון צמחי חי שלא עבר חימום כלשהו.
אני מכירה באופן אישי אנשים שטופלו במקרוביוטיקה ונרפאו ממחלות כרוניות, ואף מגידולים שפירים וממאירים, ובמקביל אני מכירה גם אנשים שטופלו בשיטת הרואו-פוד ונרפאו מאותם תסמינים.
אז מה נכון? כאן נכנסת לתמונה הנפש שלנו. כשם שלא כל פרצופינו שווים, כך גם נפשותינו והאופן שבו אנחנו מגיבים למזון שאנחנו אוכלים או לכללים שאנחנו בוחרים לציית להם.
יש אנשים שאם ייקחו על עצמם תזונת רואו-פוד הם יפרחו, יהיו מלאי אנרגיה ומחשבתם תהיה צלולה ובהירה. ואילו אחרים שינסו לאכול רק מזון צמחי חי עלולים לגלות שכעבור כמה שבועות הם הולכים ודועכים, כמו איבדו את התשוקה לחיים. לעתים זה עשוי לנבוע מכך שאותם טיפוסים זקוקים לאש ברובד קיומי ממש, ומרגע שניטלה מהם האש - כי המזון לא עובר שום חימום או בישול - חסרונה הולך ומורגש עד כדי יציאה מאיזון.
כיצד אדע מה נכון לי?
כפי שהזכרנו בפתח הדברים, המדד הוא עבודת המידות שלנו. כעס, מתח, עצבות, דאגה, פחד – אם אלה רגשות שעולים בתהליך השינוי התזונתי משמע שמשהו לא מדויק למידה שלך.
שאלי את עצמך: האם אני מסוגלת להכיל את האור, השפע והכוח שמצוי במזון שאני מכניסה לגופי? האם אין פער בין הרעיונות והאמונות שאני אוחזת בהם ליכולתי לממשם בפועל? האם אני נמצאת במדרגה שלי? האם אני לא מחמירה, או מקלה?
אם אני מקפידה על עקרונות התזונה אבל גם מקפידה על בעלי, על הילדים או על השכנה שממשיכה לאכול כמו שהייתי פעם - משמע שאני לא נמצאת במקומי, ואז לא תעזור כל החסה האורגנית שבעולם. ואם נחזור לדברי הרב קוק – כל הכוח שבתורה - או בנמשל שלנו: החסה - לא יוכל לעזור אם המידה שלי לא מתוקנת.
אז איך להמשיך?
נניח שגילית רובד מסוים בתהליך שבו אינך במידה שלך. מה עכשיו? לעזוב הכול ולחזור לסיר הבשר? לזנוח את כל מה שלמדתי וחשבתי שאני מאמינה בו? לחזור להרגלים שחשבתי שמזיקים לי?
כאן עצתי נוגעת למהותו של התהליך. תהליך - מלשון הליכה, משמע זהו מסע. עצרי והתבונני על עצמך היום, לעומת מה שהיית לפני חודש, שנה ואפילו עשור. צייני לעצמך את הנקודות החיוביות, את המקומות שבהם אין ספק שאת במידתך. חזקי את עצמך על התהליך שעברת, ובמיוחד על הרצון שלך לחיות טוב יותר, להישמר לנפשך, לשמור על בריאותך.
וזכרי, שמה שהיום קשה לך מחר יהיה קל יותר, ובעוד שנה לא תביני על מה הייתה כל המהומה. המשיכי בדרכך, תוך התבוננות מתמדת האם את במקומך, אשר כמובן משתנה תדיר.
פורסם בפנימה