ספר שמות נפתח בפסוק: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", ובהמשכו מונה התורה את שמותיהם של בניו של ישראל, זאת על אף שבפרשת ויגש כבר מצינו את מנייתם. בשמות רבה מסביר בעל המדרש: "שקולים הם ישראל כצבא השמים. נאמר כאן שמות, ונאמר בכוכבים שמות שנאמר, 'מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא', אף הקדוש ברוך הוא, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים, קרא שמות לכולם, הדא הוא דכתיב: ואלה שמות בני ישראל וגו'".
כשם שהקדוש ברוך הוא קורא לכוכבים בשמות כך גם לישראל קרא בשמות, ומסביר הרבי מלובביץ' שאזכור שמות בני ישראל מבטא את חשיבותם, שלא יוכלו להיאבד ולהתבטל על ידי הגלות המרה. כי דבר שנקרא בשם אינו בטל לעולם.
ומה לגלות בני ישראל הבאים מצרימה ולנו היום, במדור העוסק בבריאות ותזונה? ובכן, תורתנו הקדושה היא תורת חיים וכל אחד ואחת מתקרבים אליה מהמקום שבו הם מונחים. כשראיתי לנגד עיניי את הפסוק "ואלה שמות..." מיד עלתה במחשבתי חשיבותו של ניהול יומן אכילה, כאמצעי עזר להיגאל מאכילה רגשית, המחבלת בכל ניסיון לרדת במשקל.
מהו יומן אכילה
יומן אכילה הוא פנקס או מחברת או דף חלק שתלוי על המקרר, ובו את רושמת בכנות מרבית ובדיוק זהיר את כל מה שנכנס אל פיך. המטרה בניהול יומן שכזה היא לפתח מודעות ערה לכמות האמתית של המזון הבא אל קרבך. פעמים רבות כשאני שואלת נשים בעלות משקל עודף מה הן אוכלות, הן מפרטות בפניי תפריט מצומצם עד מאוד, שקשה לקשר בינו לבין האישה שיושבת מולי. או לחילופין, אישה מגיעה אליי במטרה לרדת במשקל ומקבלת ממני המלצות תזונה, ולאחר חודשיים היא מדווחת שלא ירדה כלל במשקל.
עם ניהול יומן אכילה שכזה מתבררת תמונה שונה. לעתים אנו מגלות שאותה אישה לא החשיבה כ"אכילה" את שאריות החביתה מצלחות הילדים שבאו אל פיה, בזמן שפינתה את ארוחת הערב, או את ליקוקי הקערה שבה הקציפה שמנת מתוקה לעוגה של שבת... ומה עם שלוש קוביות השוקולד שהוגנבו אל פיה תוך כדי הכנת ארוחת הצהריים, והקשיו שלקחה מלוא החופן בזמן שחיפשה את הקינואה?
הרווח: מודעות
המטרה כאמור היא לפתח מודעות לכמות שאותה אנו אוכלים. בהמשך, תאפשר המודעות הזו להתחקות אחר המקרים שבהם אוכלים "אכילה רגשית". אכילה רגשית היא אכילה שנובעת מצורך למלא רעב רגשי כלשהו, או שמטרתה להסיח את הדעת מרגש לא רצוי, כזה או אחר. הבעיה באכילה הרגשית היא שברוב המקרים האדם לא באמת זקוק למזון. לרוב הוא אוכל הרבה יותר ממה שגופו מסוגל לעכל, ובסופו של דבר, מעמיס על מערכת העיכול והפינוי ומעלה במשקל.
אחת הדרכים להתגבר על כך היא ניהול יומן אכילה, שמאפשר קודם כול בחינה כנה של כל דבר שנכנס לגוף. כפי שראינו בדוגמאות למעלה, לפעמים עצם העובדה שאיננו מחשיבים את כל מחטפי האכילה במשך היום כמזון שאכלנו, עדיין מקנן בנו הרעב המדומה והתחושה שעלינו לאכול. וכמו שאמר הרבי מלובביץ', דבר הנקרא בשם אינו בטל לעולם. אם נבין ונפנים ששארית חביתה מארבע צלחות וחופן קשיו זה מלאי חלבונים ליום שלם, או שכל הטעימות שטעמנו בהכנות לשבת זו ארוחה מלאה ומאוזנת, אולי נצליח לשבוע רק מסלט, בזמן שנשב לאכול בצורה מסודרת.
בנוסף, ניהול יומן שכזה מסייע לפתח מודעות לשאלה, למה אנו אוכלים, ויכול לעזור להבחין בדפוס של אכילה רגשית ומציאת ההקשר הרגשי לאכילה. ננסה לזהות איזה רגש קדם לפתיחת המקרר וכיצד נוכל לאזן אותו מבלי לאכול עכשיו. ננסה למצוא תחליף בריא יותר להסחת הדעת, שאותו משיגה האכילה הרגשית. לעתים שיחת טלפון עם חברה, סיבוב ריצה, סידור הארון, או האזנה למוסיקה וריקוד עם הילדים יכולים לעזור.
כמו כן, רצוי לא להתעלם מהרגש. כשמזהים את הרגש (כעס, געגוע, תסכול, בדידות, דאגה וכו') כדאי לבדוק מהו הצורך הרגשי שלנו (חיבוק, עידוד, הקשבה וכו') ולספק לעצמנו צורך זה.
לעקוב באיזון
והכי חשוב – קבלי עצמך והרפי. אחד המאפיינים של אכילה רגשית הוא העיסוק האובססיבי באוכל, לכן שימי לב שאינך מגזימה עם ניהול יומן האכילה. שימי לב שאת לא עסוקה כל היום באוכל וברישומיו, ואם "נפלת" לאכילה רגשית קבלי את זה שנפלת. כולם נופלים. השאלה היא כמה מהר את קמה. אז אם תפסת את עצמך עם כף מלאה בגלידת שוקולד בלגי בדרך אל פיך – חייכי לעצמך ותיהני מהגלידה. רק זכרי שמספיקות בערך שלוש ארבע כפות כדי לחוות את העונג, ולא חייבים לסיים את כל המכל.
פורסם בפנימה