נגד: בין המטבח לספה
"נו, קדימה, השמש זורחת בחוץ, אוויר ההרים צלול, צאי איתם החוצה!", האיש שלי מנסה להאיץ בי.
שלא תבינו לא נכון. בראשית אימהותי, לא ידעתי מה עושים אחרי הצהריים עם חבורת זאטוטים שרק מחפשת איפה לקפוץ ומה לפרק אם נשאר. במשך שנים הייתי נסחבת עם עגלת תאומים, מעמיסה את כל הטף ומתגלגלת איתם לכל פארק ציבורי אפשרי.
ישבתי שעות כשהשמש קופחת על צווארי (ברור שמי שתכנן את הפארקים והגינות היה גבר! אחרת הספסלים היו ממוקמים באזור הצל ולא להפך). ישבתי וקמתי כדי לנדנד את הילד התורן, ולא הבנתי מדוע אנחנו, האימהות, שרצות קילומטרים ברחבי הפארקים אחרי השובבים שלנו, צריכות ללכת בערב למכון כושר.
היה לנו הסכם נפלא, לי ולבעלי: אני מסתפקת בגנים שכונתיים, ואתה מדי יום שישי מטייל איתם בטבע ומדווש באופניים אל מסלולי האושר, בעוד אני שוכבת על הספה ונהנית מקריאת כתבה בנושא הספורט יפה לבריאות.
בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכי, קרי הילדים גדלו, הנערים חגגו בר מצווה והפארקים השכונתיים הפכו לשקופית זיכרון, קפצתי על המציאה. אם כבר פעילות ספורטיבית אז בין המטבח לספה. אם כבר פעילות אז ספר התודעה וקהלת - ספורט אמיתי למוח ולנשמה.
"חבל שאת לא מבינה את חשיבות הספורט בטבע", אומר בעלי ומכניס לארון עוד זוג נעלי ספורט שמצטרף לקודמיו. ואני נדה קלות בראשי מבין דפי המגזין שבידי ולוגמת לגימה מכוס השוקו החם שלצדי. מה שתגיד.
בעד: זמן איכות
ברגע ששלושה כוכבים מעידים על יציאת השבת ודקות ספורות לאחר שנר ההבדלה פגש את היין, המתבגרים מבקשים לחלץ את הגוף שנח במשך יממה ולצאת מהבית לשחק כדורסל. אנחנו בעד, שקט משתרר בבית והמקרר מקבל הפוגה.
אודה ואתוודה שבעבר הייתי הולך איתם. ברגע שהבן הרביעי, שהוא מספר שש בשיירה, תפס גובה, אני מוצא את עצמי במשחק הכדורסל כדמות פרובונו בלבד. הילדים מעיפים אליי מבט ממלוא גובהם, ומוסרים לאבא כדור רק כי נעים להם. לאחר שפעם אחת השני בחבורה עשה לי "גג" והתוצאה הייתה סחרחורת קלה והתאוששות איטית וכואבת של דקות ארוכות, ובפעם נוספת קפיצה לא זהירה נגמרה בקרסול נפוח - הבנתי את הרמז ופרשתי. הבנתי שצריך לפנות את המגרש לדור הבא שישחק וייהנה אי שם במרומי המטר-תשעים.
היום אני מסתפק בהליכה עם הבת החמישית. זו הזדמנות לעשות כושר שהסיכון היחיד הכרוך בו הוא לדרוך על מוקש נעל, הזדמנות מצוינת לדבר על החיים ועל העתיד שלה ולענות על שאלות שלפעמים הייתי מעדיף שלא יישאלו. בסופו של דבר זו הזדמנות אמיתית לחיזוק הקשר והזדמנות נהדרת לחשוב שעושים משהו בשביל המשקל ולחץ הדם.
בינינו, אין כמו ההרגשה של אחרי שעת כושר - התרוממות רוח ואנרגיות חדשות.
והמלצה שלי: אל תסתפקו רק בטיול רגוע ליד הבית. היכנסו לאוטו ותמצאו אזורים אחרים לצעוד בהם. זה הופך את ההליכה להזדמנות לראות עולם.
פורסם ב''פנימה''