למען הפרופורציות
מדי פעם אנחנו צריכים תזכורת לכך שבזמן שאנחנו מקשקשים, מתווכחים, מתנצחים ומתנגחים, יש מי שעובד בשקט בשקט, מוסר את הנפש ועושה עבודת קודש למען כולנו, פעם זה כשמפציצים כור גרעיני בנקודה כלשהי, פעם כשמביאים את ארכיון הגרעין האיראני ופעם כשמביאים ארצה את גופתו של זכריה באומל ז"ל.
זה קורה בכל רגע נתון ובאינספור מקומות ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו. ברוב מוחלט של המקרים לא נדע על כך לעולם ועצם חיינו היא העדות לפעילותם של האחרים והאלמונים הללו. לנו לא נותר אלא לומר בענווה תודה.
ליעלון יש צבא בוטים? מי היה מאמין...
ברוכה הבאה למילה החדשה שפרצה לחיינו, ה'בוטים'. לפני שבועות אחדים הייתי זקוק להסבר מלומד במסגרת ראיון עם מומחה לסייבר כדי שיבאר לנו מה פשרם של ה'בוטים', והנה החל מראשית השבוע האחרון כולנו חכמי סייבר וגאוני בוטים, כולנו יודעים מה זה ומה זה עושה. ברכות.
ולאחר שכולם תקפו את נתניהו ותייגו אותו כרמטכ"ל צבא הבוטים המסתער על רביעיית נקיי הכפיים מ'כחול לבן', נראה שבהחלט הגיעה השעה להזכיר דיווח שפורסם בתכניתו של דרור גלוברמן 'NEXT' לפני שנה בסך הכול בערוץ 2 נוחו עדן. מהדיווח ההוא הסתבר שמי עמד אז בראש צבא בוטים הוא דווקא הרמטכ"ל לשעבר... בוגי יעלון נקי הכפיים. כן, דווקא הוא.
בטרם אפרט אודה לגולש 'איציק' (בוט?) ששיגר לנו את התזכורת הזו. ובכן, המתכנת רן בר-זיק גילה לצופי התכנית ש"יש צבא צייצנים שפועלים כביכול מטעמו של בוגי והם כותבים כמו אנשים אמיתיים לכל דבר ועניין. מנסים להשפיע על השיח. כותבים לעיתונאים, כותבים לאנשים פרטיים בתדירות בעד בוגי יעלון והריצה שלו לכנסת". ולמי שלא הבין אז מהו בוט הסביר בר-זיק: "מדובר באדם אחד שמפעיל רשת שלמה של חשבונות פיקטיביים שנראים אחד לאחד כמו חשבונות אמיתיים. הם מגיבים וכותבים סטטוסים ואי אפשר להבדיל בינם לבין משתמשים רגילים, אבל המקור של כולם הוא אדם אחד ויחיד שעושה רושם של תנועת המונים", ציטוט שנשמע מוכר מכל מתקפת שונאי נתניהו שעטו עליו במהלך השבוע החולף.
אגב, גלוברמן אמר אז, לפני שנה, שהציבור לא אוהב לגלות פוליטיקאים שמשתמשים בצבא בוטים כי זו רמיה, הטעיה ואין בזה יושרה, כלשונו. בר-זיק הגדיר את הפעלת הצבאות הללו כמשהו די נבזי.
ושימו לב לתגובתו של יעלון כפי שנשלחה אז לתכנית. "אין כל התארגנות המופעלת על ידי יעלון או אנשי צוותו ברשתות החברתיות. אין ליעלון אפשרות לשלוט בפעולות עצמאיות ברשת המיוחדות לתומכיו או עוקביו". תגובה די דומה למה שאומר נתניהו, אבל אז זה התקבל כי זה לא היה נתניהו, והיום? היום זה כבר משהו אחר. היום זה נתניהו.
טרור תודעתי
תגידו, כשבני גנץ הגדיר את סיפור ה'בוטים' של הליכוד כ"טרור תודעתי" שמפעיל עלינו נתניהו, הוא לא בחר סתם את המילה 'טרור', נכון? הוא יודע בדיוק לאן המילה הזו מובילה את התודעה של הישראלי הממוצע, נכון? אז אשאל זאת בשקט: מה, בעיני גנץ נתניהו הוא טרוריסט תודעתי? איך זה שאף כלי תקשורת לא שאל אם סביר להשוות בין ראש ממשלת ישראל לטרור, גם אם הוא רק תודעתי. ניתן לשער שאם נתניהו היה אומר משהו דומה כבר היו דואגים לטפל בו, לא?
וגר גזען עם בלתי שפוי וטרוריסט עם הזוי ירבץ
היכונו לנס הגדול: זה יקרה בעוד ימים בודדים. מיד עם סגירת הקלפיות ותום נאומי הניצחון (כן, סביר להניח שלא נשמע רק נאום אחד. יהיו נאומי ניצחון גם מגנץ וגם מנתניהו ומעוד כמה ראשי מפלגות מרוצים מעצמם ומהישגיהם) פתאום נראה את כל האויבים שהיו מוכנים להילחם בכל עוז אלה באלה, נרגעים, מחייכים, שוכחים הכול ומתחילים בפגישות בבתי קפה כמו זוג בדייט ראשון, פתאום אף אחד כבר לא בלתי שפוי ולא טרוריסט, לא מושחת ולא גנב, לא פרזיט ולא עושק, לא שתיין מנדטים ולא גזען חשוך, פתאום סוגרים עסקאות ומדברים על פשרות ואף אחד כבר לא מטיח ברעיית רעהו האשמות קשות, ואף אחד לא זוכר שהטיחו ברעייתו שלו האשמות קשות לא פחות. פתאום הכול רגוע. 'יש לנו עור עבה', הם יסבירו בנימה של קריין בנשיונל גיאוגרפיק את פרץ האהבה והחיבה המוזר שזורם פתאום ביניהם, ואנחנו, פשוטי העם נתבונן, לא נבין, אבל נדע שבדיוק בגלל זה אנחנו לא שם.
צל עץ תמר
נשיא ברזיל ביקר בישראל לפני ימים אחדים והרעיף על ישראל מאהבתו והערכתו, ואז לפתע פתאום צצה אלת המוסר של השמאל הישראלי ודיברה מפיה של יו"ר מרצ, ח״כ תמר זנדברג, שקבעה כי ״לצורך קמפיין הבחירות נתניהו מוכן להלבין אדם מסוכן שהציף את רחובות ברזיל בנשק", ועוד הוסיפה ואמרה תמר: "נתניהו חותר בשיטתיות לקרב את ישראל למנהיגים כאלה על חשבון הדמוקרטיות הליברליות וגורר את ישראל להיות חלק מציר מביש שמקרין גם עלינו".
תודו שיש משהו קצת משונה בדברי מוסר שכאלה הנאמרים דווקא ממי שלפני פחות מחודש ביקרה אצל הראיס במוקטעתו שברמאללה, דיברה בשבחו והעלתה על נס את תקוותה למדינה בראשותו.
משום מה תמר לא חשה בפער שבין שאיפתה לדרור ולדמוקרטיה לבין האדרת הדיקטטור מרמאללה, זה שמחק מהלקסיקון את המונח בחירות, שמענה את מתנגדיו, שמאדיר טרור ומחבק מחבלים רוצחים. משום מה קירוב מנהיגים שכאלה לא נחשב בעיניה גרירתה של ישראל להיות חלק מציר מביש ובלתי דמוקרטי.
(ואפשר גם להזכיר את ביקוריה בעבר בקברו של יאסר עראפת כחלק מהמגמה הדמוקרטית שוחרת החופש שלה [בניגוד אולי לאחרים אני דווקא מקבל את טענתה שצילומיה מקברו של ערפאת לא היו מביקורה האחרון במוקטעה, אלא מאחד מביקוריה הקודמים במתחם. אפשר להשוות את הצילום ההוא עם סרטון הווידאו בו היא מסכמת את הביקור האחרון ולראות שחלו שינויים בנערה. אז זה לא שלבקר בעבר בקברו של הארכי-רוצח זה בסדר, אבל למען הדיוק ההיסטורי זה כנראה היה בעבר])
מאיימים עלינו
מחבלי החמאס הכלואים מאיימים בעיצומים ובשביתות (איום מעניין ממי שאנחנו מחכים כבר עשרות שנים שסוף סוף ישבות). שמתם לב מה מביא אותם לאיומי הזעם הללו? משום מה הפרט האבסורדי וההזוי הזה לא זוכה לתשומת הלב התקשורתית הנדרשת, אבל הם זועמים על כך שהוחלט (סוף סוף) למסך את בתי הכלא שלהם כדי שלא יוכלו להשתמש באותם טלפונים הסלולאריים שהם מבריחים לכלא.
הבנתם את זה? במשך שנים רבות הם מבריחים מכשירי טלפון סלולארי בדרכים עקלקלות ובמקטרונים של חברי כנסת. במכשירים הללו הם לא מקיימים שיחות נרגשות עם ילדיהם או מובילים מבצעי צדקה וחסד עבור עניי ג'נין או יריחו, אלא יוזמים ומנהלים פיגועים. עכשיו, כשמישהו נזכר למנוע מהם לבצע את העניין הזה, הם זועמים ומאיימים.
ומה שהכי מוזר הוא שבמו אוזניי שמעתי את אחד מעיתונאינו שואל ברצינות תהומית אם ישראל מתכוונת לוותר ולהסכים לדרישותיהם. מסתבר שמישהו כאן התחרפן.
התעלומה הגדולה
בסך הכול לפני פחות משבועיים כשראינו את מערומי השוקולדים, החטיפים, העוגיות ושאר התופינים פליטי משלוחי המנות שהתגבבו במטבחנו, חישבנו את קיצם לאחור עד לחג הפסח המתקרב והיינו משוכנעים שהערימות הללו תישארנה חיות ובועטות עד ערב החג, ומה נעשה על כל כך הרבה חמץ. לא חלפו ימים אחדים ובדרך נס מופלאה מבלי שנרגיש התפוגגו טיפין טיפין כל שקי הענק הגדושים במיני המתיקה. מי אכל את כל זה? בטוח לא אנחנו. אז מה קורה כאן? הלאי-רובוט היינו, אם לשואב אבק דמינו?
בשביל זה לא מספיק גוגל
אז ככה זה בשנים האחרונות עם השתלטות גוגל וויקיפדיה על חיינו האינטלקטואליים. שוב אנחנו מנקים את מדפי הספרים ופותחים בפעם הראשונה מאז ערב פסח הקודם את האנציקלופדיות, ושוב, לא כדי ללמוד על תורת הקוונטים או על חייו המופלאים של הנמר הבנגאלי, אלא רק כדי לנפוח בהם ולהגדיר אותם נקיים לפסח, ואז אנחנו מחזירים אותן אחר כבוד למדף, משוכנעים שלא נפתח ולו כרך אחד מהן עד לערב הפסח הבא.
לרגע סברתי שאכן אין עוד תכלית לאנציקלופדיות הללו והגיעה העת להפנים את צו התקופה, בבחינת השלך תשליך כל אנציקלופדיה מביתך למען יאריכון מדפיך, אבל אז נזכרתי שדווקא יש להן תפקיד רב חשיבות: רקע לצילומי ראשי ממשלה.
הרי אין ראש ממשלה שיוותר על צילום חגיגי כשאנציקלופדיה מאחוריו, ומאחר ויש באמתחתנו כל כך הרבה מועמדים לראשות ממשלה, בין אם ברוטציה ובין אם בלעדיה, בין אם מטעם עצמם ובין אם מטעם מפלגתם, הרי שמי יודע, יתכן וכל אחד מאיתנו עלול יום אחד למצוא את עצמו מועמד לראשות ממשלה, ובלי אנציקלופדיה בגבנו איך נוכל להצטלם?
קצת לא נעים מהפרטנר
שבוע קשה נוסף עבר על הארכיאולוגים הפלשתיניים. מישהו צריך להתחשב בהם קצת. זה כבר מתחיל להיות לא נעים.
בעיר דוד נמצאה השבוע טביעות חותם (בולה) הנושא את השם 'נתנמלך' המופיע בספר מלכים. בחפירות בבאר שבע התגלה שבר נר ועליו עיטור מנורת תשעה קנים, או בעברית חנוכיה, כלים שאינם מקבלים טומאה וממצאים נוספים, כולם מלפני כ-2000 שנה.
והם בטח ממשיכים לחפור ולחפש שבר קנקן עם תזכורת לעברה הפלשתיני המפואר של הארץ הזו. אנחנו ממשיכים לחכות בנימוס.
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: