מכתב בהול לנתניהו
מר נתניהו שלום
השבוע התייחס ידידך, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, לתכניתו המדינית המכונה 'עסקת המאה' (לא ברור לי על מה בדיוק עושים כאן עסקים? על ההיסטוריה? על הארץ? על המורשת? אבל נעזוב את זה). הוא אמר לערימת המיקרופונים שהוגשה לו שככל הנראה פרטיה המדיניים של התכנית יפורסמו אחרי הבחירות.
אין לי עדויות של ממש לגבי האופן בו הגבת אתה, אדוני ראש הממשלה, על ההתבטאות הזו, אבל אני משער שניתן היה לשמוע במסדרונות את אנחת הרווחה, ואם לא שמעו אותה זה רק מפני שידעת עוד הרבה קודם לכן מה עומד הנשיא האמריקאי לומר לעדת העיתונאים הצמאים למוצא פיו, ואפילו סביר להניח שהוא אמר זאת בתיאום איתך.
ובכל זאת, רציתי לשאול אם לא הגון והגיוני יותר שתפורסם התכנית הזו דווקא כעת, לפני הבחירות. נשמע לי ראוי יותר שדווקא כעת תשזוף השמש את התכנית המסתורית הזו, שכל אחד מראשי המפלגות יגיב לה ויתייחס אליה ולאופן בו הוא מתכוון להתמודד איתה, וכך נדע כולנו למי ולמה אנחנו מצביעים.
זו בדיוק השעה לפרסם ולא להסתיר. יואיל נא הנשיא האמריקאי להסביר לנו מה יש שם אצלו במגירה? מדינה פלשתינית על כל תשעים וכמה האחוזים שאינם הישובים עצמם? אחריות ביטחונית בינלאומית על חיי המתיישבים והישובים? מדינה מינוס בשלב ראשון? מה זה בכלל מדינה מינוס? מי ערב לכך שהמינוס הזה יישאר לטווח רחוק ולא יהפוך לאיום על קיומינו? ומה לגבי ירושלים? הר הבית והעיר העתיקה יהיו בשליטת האו"ם?
כל אזרח סביר בישראל מעוניין לדעת על מה מדובר ומה תהיה התייחסותך שלך לדברים, ומה התייחסות המפלגות שמימין לך, ומה דעתן של אלה שמשמאל, עוד לפני שהוא מכניס פתק למעטפה שם בקלפי. זה נשמע לי הרבה יותר הגון. עדיין לא מאוחר. תרים טלפון לבית הלבן ותבקש להסיר את הערפל. אנחנו לא רוצים להצביע לחתול בשק.
בברכה
צדיקים נסתרים
אם עקבתם אחרי הדיווחים והראיונות שלנו כאן בערוץ 7 הרי שלא פספסתם את הראיון שקיימנו עם אחד מבני הנוער של הישוב שבות רחל שבגוש שילה בבנימין.
הנער, שמואל דניאל שמו, סיפר על מיזם החסד שאליו חברו הוא וחבריו כאשר אספו כספים על מנת לעודד את רוחם של נפגעי השריפה במבוא מודיעים, אך לבסוף הופנה הכסף שנאסף בעמל רב, התרמות ברחובות והגרלה שהפיקו, לטובת חתונתם של זוג חסר אמצעים. בשיחה סיפר שמואל גם על הדרך בה נודע לרכזת נוער שבות רחל על החלטתם של הורים לזוג שביטל את חתונתם לתרום את האולם המפואר לזוג חסר אמצעים וכיצד נתפר הקשר בין התורמים לבני הנוער עד להפקתו של האירוע המרגש שכל כולו חסד ויוזמה מבורכת של בני נוער בלתי משועממים בעליל בחופשת הקיץ.
אלא שיום אחרי החתונה עצמה שודרה בחדשות 12 כתבה על החתונה עצמה שנערכה ברוב פאר והתרגשות מובנת וברורה. שם ההתמקדות הייתה על הכלה והחתן ועל הצעירה שחתונתה בוטלה ומשפחתה ומשפחת חתנה (שכבר אינו חתנה, כמובן) תרמו את האולם. בנוסף התמקדה הכתבה בצלם, בלהקה, במעצב השמלות ובשאר אנשים טובים ויקרים שתרמו לאירוע. תנחשו את מי לא הזכירו שם בכתבה... ניחשתם נכון... נוער שבות רחל נעלם מהסיפור כלא היה. מה קרה? שיקולי עריכה? החבורה לא מספיק פוטוגנית כדי שיתנו לה מעט קרדיט?
אז בקיצור, רציתי רק לומר, עם חדשות 12 או בלי חדשות 12 – נוער שבות רחל, כבוד!
דמוקרטיה עאלק
הנה לכם סיפור קטן על מוסיקה ושוויון: להקה מצליחה מאוד בתחום הזמר האוריינטאלי הוזמנה להופיע באחת הערים הגדולות בישראל. הגיעו ראשיה לסגור את הפינות האחרונות לקראת ההופעה המתוכננת ואז עבר מי שעבר על רשימת הנגנים והזמרים, הרים ראש ועיניים אל נציגי הלהקה ושאל 'איפה כאן האישה?'.
החברים מהלהקה לא הבינו במה מדובר. 'יש בצוות הנגנים גם נגניות', הם אמרו, אבל זה לא הספיק. 'אבל איפה הזמרת?', התעקש המתעקש מהעירייה. 'אין לנו זמרת. יש לנו שלושה זמרים גברים', השיבו לו ובתוך מספר שניות הבינו ש'אם אין זמרת, אין הופעה'.
מסתבר שהטרלול הכללי שאחז בנו בתקופה האחרונה הגיע עד לכדי החלטה שעל הבמה לא תופיע להקה שאין בה גם זמרת לצד הזמרים. זה שהלהקה בנתה את עצמה עם שניים או שלושה זמרים זה נחמד, אבל לא עובר את רף השוויוניות המקודשת של עידנינו המשונה.
וכל זה קורה בחסות הדמוקרטיה כמובן. ומה עם חופש העיסוק של מי שרוצה להופיע, גם ללא טעמים דתיים, כגברים בלבד או כנשים בלבד? ומה עם חופש האמנות? וחופש האמונה ושאר חופשים שנרמסים כאן בשם חופש הטרלול?
טראמפ, אבל הפוך
קצת קשה להאמין שאנשים המגדירים את עצמם אינטלגנטים ושפויים הצליחו לעוות עד כדי כך את כוונתו של נשיא ארה"ב בהתייחסותו לצמד חברות הקונגרס חובבות ה-BDS.
מזה שנים רבות מרחפת מעל יהודי ארה"ב, כך לפחות מספרים לנו, חרב החשדות מהנאמנות הכפולה. אמריקה הגדולה רוצה מיהודיה הוכחת נאמנות לה ולא נאמנות כפולה לה ולישראל כאחד. פרשת פולארד העלתה בשעתו את הסוגיה מחדש ורבים טענו כי התנכרותם של יהודי ארה"ב לפולארד נבעה מהרצון שלא להיראות כמי שמעדיפים את הנאמנות לישראל על פני הנאמנות לארה"ב.
והנה פרץ השבוע נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, באמירה לפיה יהודי המצביע למפלגה הדמוקרטית הוא או בור או לא נאמן. רק אמר וכבר שערי הגיהנום נפתחו עליו. אנטישמי זעקו עליו אפילו איסלאמיסטים מושבעים. "בסוף כל משפט של איסלמופוב מסתתרת התבטאות אנטישמית", אמר הוגה הדעות והפילוסוף ח"כ איימן עודה והחרו החזיקו אחריו כל אמצעי התקשורת הישראלים, וכנראה גם האמריקאיים, שהחליטו שטראמפ מטיל ספק בנאמנותם של יהודי ארצו לאמריקה.
נא לעצור רגע בבקשה. קחו כוס מים קרים ותירגעו. זה אולי החום, אולי החופש והלחץ עם הילדים, אבל משהו שיבש לכם את יכולת ההקשבה. הרי אם רק הייתם מקשיבים למה שאמר טראמפ הייתם מבינים את ההיפך הגמור.
כשהוא מבקש לתקוף את המפלגה הדמוקרטית ואת צמד חברותיה השונאות ישראל וקובע שיהודי שמצביע להם חשוד בחוסר נאמנות, לאיזו נאמנות הוא מתכוון? לנאמנות לעם היהודי ולמדינת ישראל. הרי אין דבר ברור יותר מכך. המשמעות היא שטראמפ מבטא כאן עד כמה הוא אינו חושש לאותה נאמנות כפולה, עד כמה הוא רוצה לראות יהודים אמריקאים נאמנים למדינת ישראל ולא מצביעים למי שתומך ברדיפתה של ישראל.
אז איך הצליחו מיטב המוחות לעוות את כוונותיו? היא נפלאת בעינינו.
דאגה בלב איש יקשקשנה
בשולי סיפורן של שתי חברות הקונגרס שזוכות כעת לתהילת עולם רק משום שהן שונאות את ישראל, כדאי להתעכב מעט על הדאגה שהטרידה השבוע את מיטב המוחות בתקשורת הישראלית: איך ישראל מרשה לעצמה להסתבך עם המפלגה הדמוקרטית כאשר היא מונעת את כניסתן של השתיים אליה.
מואב ורדי, איש 'כאן11', פכר ידיו כמעט ביאוש, הרי מתישהו תחזור המפלגה הדמוקרטית לשלטון, הוא אמר וביטא את מה שטחנו בו את מוחנו כבר שבועיים: כאשר נתניהו נעתר להמלצת טראמפ וסוגר את שערי הארץ בפני מבקשי רעתה של ישראל הוא מסכסך את כולנו עם המפלגה הדמוקרטית, אהובת נפשם של עיתונאינו הבכירים.
כאן בדיוק עולה אצלי השאלה התמימה: איך יתכן שאותם מודאגים וחוששים מסכסוך ישראל עם מחצית מהקונגרס האמריקאי לא הביעו ממש את אותו חשש כאשר אובמה דחק בנתניהו לעוד ויתורים ועוד נסיגות? לא זכור לי שמישהו מהם יעץ לנתניהו שלא להקשיב לאובמה כי זה יסכסך אותנו עם הרפובליקנים. באותם ימים הם דווקא דחקו בו בכל פה ובכל לשון להיסחף אחר שגיונותיו של הנשיא הדמוקרטי.
כתבה שנגדעה באיבה
אתר YNET פרסם כתבה חשובה על האופן בו רודפת משטרת הרש"פ את הלהט"בים בשטחי שיפוטה. בכתבה הובאו עדויות לא נעימות המספרות איך זה נראה מבפנים.
א' כלשהו שנמלט מהרש"פ לישראל סיפר על מעצרו והמכות שקיבל ממשטרת הרש"פ אחרי שהוכה נמרצות על ידי בני משפחתו עד שלא נותרה ברירה אלא לאשפז אותו בבית החולים ברמאללה. על פי הכתבה המקרה של אותו א' אינו בודד ברדיפת משטרת הרש"פ את הלהט"ב, מעצרם ועינויים.
בשלב הזה הייתי מצפה לקרוא תגובה והתייחסות של כמה וכמה בכירי שמאל המשתוקקים לתת לידי המנגנונים הללו לנהל מדינה של ממש, אבל משום מה לא מצאתי שום התייחסות של איציק שמולי או ניצן הורוביץ, חברי הקהילה, או אפילו של אהוד ברק וסתיו שפיר מנהיגי החופש החדשים של ישראל.
שלא תפספסו בטעות
ועוד הערה אחת (אולי סוף סוף אחרונה) בעקבות פרשת שתי חברות הקונגרס. מאחר וכולנו ראינו את ראשידה טליב מרגשת עולם ומלואו בדמעותיה ובהשתנקויות הבכי שלה כשהיא מתארת את מה שעולל לה ולמשפחתה הכיבוש הישראלי, נראה לי שחשוב לצטט קטע קצר מכתבתו השבוע של עקיבא ביגמן ב'ישראל היום':
"מה המצב האמיתי בכפר שממנו הגיעה משפחתה של חברת הקונגרס ראשידה טליב? האם תנאי החיים בו כל כך קשים? בדיקה של פרופילי פייסבוק של תושבי הכפר בית אום אל פורה, הנמצא סמוך ליישוב בית חורון על כביש 443, חושפת תמונה שונה לחלוטין.
אחיאם טליב, למשל, נוסע בב.מ.וו. חדשה, ובפרופיל שלו מופיעות תמונות של בית נאה בין 3 קומות; ראג'ה טליב, מצטלם עם מרצדס חדשה, לבוש בחליפה יוקרתית ומתאמן במכון כושר המצויד במיטב הציוד המתקדם; מועאיד טליב נוסע מפעם לפעם לחופשה באנטליה ובמקומות אחרים; לאנאס טליב יש מרצדס נאה; המעצב סאמח טליב נוהג בב.מ.וו; ניאף טליב מסתובב בקורבט עם גג נפתח, מצלם בית מפואר ענק המצוי בבנייה עם עמודי שיש בחזית ולפחות שלוש קומות בנויות. ועוד דבר: רבים מהם נצפו מטיילים גם בגבולות הקו הירוק - יפו, עכו, חופי תל אביב ומקומות אחרים. נראה שהמחסומים הללו בסופו של דבר אינם כה נוראים".
מתעלולי הסוקרים והסקרים
ועוד בפינתנו 'סקרים עליך ישראל', איך קורה שאנחנו מקבלים באדישות את ההחלטה של התקשורת להגדיר בסקרים את 'כחול לבן' כמרכז, ומכיוון שכך מציבים בפנינו תמיד שני גושים, זה מול זה: הימין והחרדים מול שמאל מרכז? אולי הליכוד הוא המרכז וההגדרה צריכה להיות: השמאל מול ימין מרכז וחרדים?
הם מכירים היטב את כמיהתו של הישראלי הממוצע להיות במרכז השפוי והנורמלי. משום כך הם עושים כל מאמץ לקבע בתודעה שלנו את חבורתו של בני גנץ כמרכז. ואנחנו קונים את הסיפור הזה כמובן מאליו.
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: