מסתדר לה יופי
רבים זועזעו או הופתעו לגלות שהתובעת בבית הדין בהאג, פאטו בנסודה, זו שמוטרדת מהפגיעה שביצעה ישראל בזכויות האדם בעזה, הייתה בעברה התובעת הכללית ושרת המשפטים בגמביה שתחת משטר הרודן יחיא ג'אמה, ובחסותה נכלאו ועונו מנגדי משטר באופן אכזרי.
רבים התקשו לשמוע את המעונים מספרים על האופן בו חושמלו כאשר הם מפנים אצבע מאשימה כלפי אישה אחת שהייתה אחראית על הכול – פאטו בנסודה. בהחלט לא היה נעים לשמוע גם על הרציחות שביצע משטרו של ג'אמה לצד רמיסת זכויות אזרח וזכויות נשים כשהגברת בנסודה לא ממהרת למחות ולצפצף.
אותי קצת מפתיעה ההפתעה שלכם. מה אתם מופתעים? אך טבעי והגיוני שמי שבעברה היסטוריה שכזו תעמוד לצד שלטון החמאס המענה באכזריות מתנגדי משטר, משליך מהגגות חברי פלגים אחרים, גורף מיליארדים לכיסו ומרעיב אוכלוסיה, שולח ילדים לחזית ומשתמש בתינוקות כמגן אנושי, מציב את מפקדותיו מתחת ובתוך גני ילדים ובתי חולים, מוציא להורג בכיכר העיר אזרחים, משגר רקטות וטילים לעבר אוכלוסיה אזרחית, רודף בני דתות אחרות ועוד ועוד נפלאות כיד הדמיון העולה על יחיא סינוואר ואיסמעיל הנייה.
בעיני טיפוס כמו פאטו בנסודה כל מי שנלחם בתופעות שכאלה ראוי לעמוד לדין. מה לא הגיוני פה?
למזוזים מותר הכול
לפעמים יש לי תחושה שמערכת המשפט עושה בנו כבשלה בגלל סיבה פשוטה. הנושאים המשפטיים מסובכים ומורכבים מדי, הניסוחים מפותלים והפסקאות וסעיפי המשנה ארוכים וגדושי כל מיני 'והואיל' ו'ולפיכך', מה שמרדים אותנו לאחר קריאת חצי המשפט הראשון. כך נותרים המשפטנים, חובבי המשפטים הארוכים והפתלתלים, לבדם לפרשן את החוק ולעשות בו ובנו כאוות נפשם
משום כך ראוי לשבח רב אראל סג"ל על הניסוח הקצרצר שמבהיר לנו את ניגוד העניינים (צמד מילים שבדרך כלל די בו כדי לגרום לנו לשקוע בתרדמת חורף גדושת נחירות) בהתערבותו של שופט העליון מני מזוז במינויה של עו"ד אורלי בן ארי לממלאת מקום פרקליט המדינה.
סג"ל ניסח בקצרה את הקשר בין המועמד היחיד שהציב אז היועמ"ש לתפקיד, עו"ד למברגר, לבין השופט מזוז: מזוז היה זה שכיועמ"ש מינה את למברגר לעבוד על תיק האי היווני של אריאל שרון. השניים עבדו כתף אל כתף במשך שנה וחצי על התיק. הקשר הזה לא מנע את מזוז מלפסול את מינויה של בן ארי לתפקיד שהמועמד המוביל (באותה שעה גם היחיד, מבחינת היועמ"ש) הוא ידידו וחברו, אותו למברגר.
ככה זה. להם מותר הכול ואנחנו שותקים אל מול גדולתם, כבודם ושחור גלימותיהם.
השמאל ובריאות הנפש
זה לא משנה אם אתם תומכי ימין או שמאל, עדיין יש מקום לשאלה הפשוטה שאולי נשמעת תמימה, אבל בהחלט מצריכה תשובה, שיתכן והיא מסתתרת בתחום בריאות הנפש: מה מקור השנאה התהומית בשמאל לנתניהו?
אני מעלה את השאלה הזו בעקבות התבטאות של קומיקאי מפורסם בימים האחרונים ובה הושווה נתניהו ל...היטלר. לא פחות. "רק חסר השפם", כתב אותו קומיקאי ומן הסתם היה מאוד מרוצה מהדאחקה שהרביץ על חשבון ראש הממשלה.
אז אני שואל, לא רק את אותו טיפוס מפוקפק שמשווה את ראש ממשלת ישראל לאדולף היטלר, אלא בכלל את השמאל הישראלי: מה הוא עשה לכם שמצדיק את זה? מה עשה לכם האיש הזה שמומחים בעולם קובעים שהציל את הכלכלה הישראלית, שבלם את גלי הטרור של עידן אוסלו, שחשף לעולם את איום הגרעין האיראני, שהצעיד את ישראל לצמרת הטבלאות הבינלאומיות, שתפר קשרים מדיניים לא רק עם מעצמות, אלא גם עם מדינות מוסלמיות?
מה הוא עשה לכם שמצדיק את ההשוואה שלו להיטלר? אפשר להתנגד, להתווכח, להתנצח, אפילו קצת לריב מדי פעם, אפשר לא לאהוב את אורחו ורבעו, אפשר להתנגד להתנהלותו הפוליטית ואפילו להתנגד לתפיסתו המדינית או להעדיף את הרעיון המופרך והמופרע של מדינה פלשתינית, הכול אפשרי, אבל ככה? כל זה רק בגלל שהא לקח לכם את הצעצוע שנקרא השלטון, או שיש משהו עמוק יותר? פסיכולוגים ופסיכיאטרים מוזמנים להציע פתרונות. תודה.
כוכבי נפתלי בנט
ניצחונו המוחץ של נתניהו בפריימריז יכול להתברר ככוכב נוסף המתייצב בשורת הכוכבים המסתדרים לימינו של נפתלי בנט. הכוכבים שממצבים אותו, ככל הראה, במקום בטוח מעל אחוז החסימה.
הפעם מגיע בנט למערכת הבחירות מתפקיד שר הביטחון שבו חשק, התפקיד שגם בציונות הדתית היו שלחשו לו אודותיו 'נפתלי, עזוב, לא תוכל לעשות הרבה. אם בוגי וליברמן לא עשו ונתניהו לא עשה, גם אתה לא תעשה הרבה. סתם יועם זוהרך בעקבות הכישלון', אבל הוא נכנס, ולפי שעה בהחלט מציג קבלות לטענותיו שאפשר לעשות ולא מעט. הפעם הוא מגיע אחרי שהתלהבות ימיה הראשונים של המפלגה התפוגגה ונותר בה שלד יציב, ובנוסף לאלה בנט מגיע ללא ההתמודדות המתחרה של פייגלין.
ניצחונו של נתניהו על סער עשוי להזרים לקופת 'הימין החדש' לא מעט קולות של תומכי סער שספגו באחרונה לא מעט קיתונות, בוז והשפלות מנאמני נתניהו, כאלה שהדם הרע שזרם בנחלי הליכוד בשבועיים האחרונים הותיר בהם צלקות. כל אלה יחפשו מפלגת ימין אידאולוגית וקיים סיכוי סביר שיחברו לבנט.
(כמו כל ההערכות, הסקרים והפרשנויות, גם האמור כאן רלוונטי לרגע כתיבת הדברים. נא לא לבוא בתלונות בעוד חודשיים וחצי. האחריות על המוצר תפוג מיד עם תום קריאת הדברים)
אתיקה עיתונאית
העיתונאית אריאנה מלמד מוטרדת מאוד. היא קראה את דבריו של העיתונאי אטילה שומפלבי על נכונותו להתגייס להסברה הישראלית לנוכח דברי התובעת בבית הדין בהאג, ונחרדה. "עיתונאי ישר אינו יכול בשום פנים ואופן לשמש דובר של אידיאולוגיה שלטונית כלשהי", היא קבעה בלהט נרעש וקראה לשומפלבי להתפטר מעבודתו כעיתונאי.
מרתק לקרוא מילים שכאלה בעיתון שכל כולו אינו אלא דוברות לאידאולוגיה מאוד מסוימת. לא ראינו את הגברת מלמד וחבריה לעיתון נזעקים לנוכח התייצבות עיתונם על רכבו ופרשיו לטובת מהלכים שלטוניים כדוגמת הסכמי אוסלו או העקירה והגירוש. באותם ימים זה היה לגיטימי וישר להיות גם עיתונאים וגם דוברי המסורים של השלטון העוקר ומחלק את הארץ.
נשים, התעוררנה!
פנייה אליכן, גבירותיי הנשים, בתקופה הזו, תקופת סוף השנה האזרחית, תקופת המתנות ומבצעי המכירות: נראה לי שבהחלט ניתן לצפות שלמען כבודכן פשוט תחרימו את מי שמנסה למכור בקבוקי בושם (ולא רק, אבל בענף הבשמים זה המצוי ביותר) תוך מיסחור והחפצה של נשים בפרסומות טלוויזיוניות.
כן, אני יודע שזה לא יפה לדבר על החרמות, אבל נראה לי שיש כאן מקרה חריג. אתן שותקות לנוכח הפרסומות הללו שחודרות למהדורות החדשות, לתכניות המוסיקה, הבישול והתחקירים לאורך כל שעות היממה, וככל שהשתיקה שלכן, נשים, ושל הארגונים שאמורים לתבוע את מעמדכן גוברת כך זה הולך ומידרדר. הקושי של פרסומאים להעביר ריח דרך מסך הטלוויזיה שולח אותם לעשות שימוש זול ווולגארי בכן בצילומים חושפניים להחריד.
תפקידכן לדאוג לכבודכן ולמעמדכן, ובשם הדאגה הזו לגרום לכך שפרסומאי שמחפיץ אתכן יראה את המוצר שלו תקוע על המדפים, וממש לא משנה איזה ריח הוא מדיף. החפצת? הוחרמת!
שירה הנוער
קצת קשה להאמין, אבל מבלי שאיש כפה זאת עליהם, ממש מרצונם החופשי, בעיצומם של ימי חופשת החנוכה התכנסו עשרות בני נוער מכל רחבי הארץ ליום גדוש לימוד ואידיאולוגיה.
בזמן שבו הדור הוותיק מאנפף מתחת לשפמו שגולח זה מכבר 'זה נוער זה? פעם נוער היה נוער', 'הצעירים של היום, רק אפליקציות, סמים ואלימות מעניינים אותם. אצלנו זה היה משהו אחר. אצלנו הייתה אידיאולוגיה' ושאר טפיחות עצמיות על השכם השחה, הקדישו נערים ונערות יום שלם, כשהם חמושים במחברות וכלי כתיבה (זוכרים את הכלים הללו?) ולאחר שזנחו את הסלולארי בפינת החדר, ללימוד, הרצאות ותרגול.
זה קרה השבוע בתנועת נוער הריבונות. הזדמן לי לצפות בחבורה הצעירה הזו מקשיבה, שואלת, מתעניינת, מתווכחת, כותבת, נשארת אחרי כל הרצאה לעוד כמה שאלות ובירורים, ואם לא די בכך הוסיפו שם גם חלוקת מטלות להמשך דרכם המשותפת והמאורגנת.
מסתבר שבשקט בשקט גדל כאן דור שעתיד הארץ הזו מעניין אותו וחשוב לו, ועבורו הציניות של הדור המבוגר היא ממש לא איום, אלא רק עוד אתגר. יסלח לי יאיר לפיד על גזל הסלוגן, אבל מסתבר שבימין בהחלט יש עתיד.
אשר חוללו המכבים
היה משהו משעשע בתמונות ובדיווח שהגיעו למערכות התקשורת, בהן גם אלינו בערוץ 7, על הדלקת הנרות שקיימה קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב.
הגיוני מאוד לראות את הרב גלויברמן, רבה של הקבוצה (שליח חב"ד להיכל מנורה?), מדליק את הנרות, קצת פחות הגיוני היה לראות את פניו הרציניות\עגומות מדי של שמעון מזרחי בעת ההדלקה (מה אתה קשוח כל כך? אתם מנצחים כמעט כל הזמן. תחייך. זה חג), כשעומרי כספי ודני אבדיה מחייכים זה עדיין בגדר הסבירות, אבל זה מתחיל להיות מוזר כשסקוטי ווילביקין נראה צהלולי לחלוטין לצד החנוכיה (הוא סגור על מה החג?) והפך להיות מוזר לגמרי כשהשמח מכולם הוא דווקא המאמן היווני, יואניס ספרופולוס שמצטרף לחגיגות במחיאות כפיים (...עדכנו על העניין של היוונים והמכבים?).
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: