הפומפוזיות של הצהרת פומפאו
אולי תאשימו אותי בחיפוש רע בכל טוב, ובכל זאת נראה לי שצריך להתבונן בהצהרת פומפאו בעיניים מפוכחות ופקוחות.
נכון, ההצהרה חשובה, מרנינה ובעיקר ממשיכה את הקו הטראמפי שמלווה אותנו מזה שלוש שנים. נכון, צריך ונכון להודות על משב הרוח השונה והמרענן שנושב עלינו מהבית הלבן ברמה שלפעמים אנחנו לא ממש מאמינים שזה אכן קורה, ובכל זאת, רק למען האיפוס אני מבקש להזהיר את חוגגי הימין:
שימו לב לדבריו של פומפאו בראיון ל'ישראל היום'. את רעיון חוקיות ההתנחלויות הוא לא רואה כבסיס לחזון ריבוני ישראלי מלא על יהודה ושומרון, כפי שבימין מאוד היו רוצים לראות, אלא כפתח למהלך מדיני. שלוש המילים הללו 'פתח למהלך מדיני' אמורות לרמוז לנו מה באמת קורה כאן.
ההכרה בחוקיות ההתנחלויות ככל הנראה מהווה בסיס לתכנית המאה שבה שום דבר לא השתנה ועיקרה (ראו המפה שהציג שר הביטחון דהיום, נפתלי בנט, מפת האיים) סיפוח הישובים ומדינה פלשתינית על שאר השטח, כלומר כתשעים אחוזים מהשטח ואולי יותר.
במגרות המדיניות של טראמפ נמצאת תכנית המאה והיא יצוקה ומוחלטת. עבורו אפשר לצ'פר את ישראל בכל מה שלא יסתור את מתווה האיים, הכרה בירושלים, הכרה בגולן, הכרה בחוקיות ההתנחלויות, הכול הולך כי הכול מתיישר עם התכנית ההיא.
ורצוי לזכור, התכנית הזו, אם תתקיים, תותיר את האיים החוקיים של יהודה ושומרון, כלומר ההתנחלויות, מבודדות ומחוברות כבלונים בחוט כשמסביב ים פלשתיני טרוריסטי-מדיני-ריבוני. לפי שעה מה שמונע את פרסומה של התכנית הזו היא העובדה שאין ממשלה בישראל. אז אולי המצב לא כל כך גרוע.
וכך נותרו הלוחמים לבד
לוחמי הקרב בג'נין בבעיה. מזה שנים הם מנהלים קרב משפטי ארוך נגד הקרנת סרטו של מוחמד בכרי 'ג'נין ג'נין', הסרט בו נגזרו ועובדו תמונות וקולות, הוטמעו צילומים מכאן ומשם, ובלבד שניתן יהיה לתאר את חיילי צה"ל כקלגסים, רוצחים ופושעי מלחמה שביצעו טבח במחנה ג'נין במהלך מבצע חומת מגן. והכל בחזות של סרט דוקומנטארי.
הסרט, שמוקרן ברחבי העולם ואפילו זוכה לפרסים (כמו בבוסטון, ברלין, אמסטרדם ו...ג'נין, כצפוי), מפיץ כבר שנים את דיבתם של חיילי צה"ל ללא מענה של ממש מצידה של מדינת ישראל. בצר להם עתרו הלוחמים לבית המשפט. הם הרי זוכרים את חבריהם שנהרגו בקרבות ההם, את הקרבנות שהקרבנו כדי שלא להפציץ את מחנה הפליטים מהאוויר, הם הרי יודעים עד כמה התאמץ צה"ל שלא לפגוע באוכלוסייה לא מעורבת גם במחיר חיי חיילים. דרישת הלוחמים פשוטה: לאסור את הקרנת הסרט בישראל. לפחות בה, הם חושבים, אפשר לבלום על ידי בית המשפט את ההסתה. אלא שהתברר כי תביעת לשון הרע ודיבה לא יכולה להישמע כי הסרט אינו מאשים חייל מסוים, קצין מסוים או אדם כלשהו, אלא טוען טענה כללית נגד צה"ל, ומאחר וכך לא ניתן לתבוע דיבה נגד בכרי ומפיקי הסרט.
אז זהו, שזה לא ממש מדויק. משפטן בכיר הפנה אותי למאמר שפרסם לפני 16 שנים שופט העליון כיום, נועם סולברג, תחת הכותרת 'לשון הרע על ציבור', וממנו עולה שישנו סעיף בחוק שקובע שבהחלט אפשר לתבוע תביעת לשון הרע גם על ציבור, אלא שהדבר תלוי באדם אחד, היועץ המשפטי לממשלה. "לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף זה, אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו", לשון החוק.
אבל זה שהחוק אומר זה עדיין לא אומר שקורה משהו בפועל, וכה כותב במאמרו השופט סולברג: "מפתיעה במקצת העובדה, שבארבעים שנות קיום החוק בספר החוקים, לא ראה היועץ המשפטי לממשלה להורות על הגשת כתב אישום בעברה של לשון הרע על ציבור, אף לא פעם אחת. ואין זאת שלא ניקרו בדרכו הזדמנויות לעשות כן. ניקרו גם ניקרו, אלא שהגישה השלטת בכיפה היא איפוק וריסון".
אגב, היועמ"ש נדרש בשעתו, לפני למעלה מעשור וחצי, גם לשאלת ג'נין ג'נין. מי שפנה אליו היה השר דאז נתן שרנסקי, ואולם תשובתו הייתה ש"המדיניות הנקוטה מאז חקיקת החוק ב1965- היא שלא לעשות שימוש בסעיף זה (לשון הרע על ציבור) ואיננו רואים, עם כל שאט הנפש כלפי דברים שבסרט, לשנות ממנה לעת הזאת".
במאמרו כותב השופט סולברג את עמדתו ולפיה "הדעת נותנת אפוא, על פי לשון החוק, תכלית החקיקה ועמדתו של היועץ המשפטי לממשלה בבקשתו לדיון נוסף, כי יש ויש "עניין לציבור" בהגשת כתב אישום בגין הוצאת לשון הרע על חיילי צה"ל שלחמו בג'נין".
אבל כך נמשכת המציאות ההזויה עד ימינו אלה. חיילים וקצינים נאבקים על טוהר שמו של צה"ל וטוהר פעולותיהם שלהם והאדם היחיד שמסוגל לסייע להם ולעתור לבית המשפט מתמלא בשתיקה. לו הייתי ציניקן הייתי כותב שאולי ידיו של היועמ"ש מלאות בעיסוקי תיקי נתניהו, כך שלא מצא זמן לסייע לחיילי צה"ל שיצאו בשליחות המדינה למאבק בטרור, אבל אני לא ציניקן אז לא אכתוב זאת.
בוז פוואה
לראש עיריית רוטרדם, העיר בהולנד שבה תתקיים תחרות האירוויזיון הבאה, הוגשה בקשה לשתף בתחרות גם משלחת מפלשתין.
אז אמנם לא ברור מניין צצה לו לראש העירייה הסמכות לשתף או לא לשתף משלחות בתחרות בינלאומית, ואמנם אין מדינה כזו פלשתין, ואמנם כללי התחרות קובעים שכל מדינה שמעוניינת להשתתף צריכה להיות כזו ששידרה את התחרות בשנה שעברה, ואמנם ישנן עוד כמה מגבלות בחוקי התחרות, אבל מה זה לעומת ההתייפייפות האירופית כלפי כל מה שפלשתיני. אז זה עוד לא סגור, אבל אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק. זו אירופה הנאורה. אז תתכוננו, אפשר בהינף עט יוקרתי במאה אלף יורו למחוק את כל המגבלות והמניעות ולהיערך למשתתפת החדשה בתחרות הבאה.
המסכסך
מתכון חדש מצא אבו מאזן לסכסך בין חלקי החברה בישראל. שימו לב לציטוט הבא של הראיס כפי שהובא על ידי נעמי נידם, שהייתה חלק ממשלחת ישראלית שפגשה את השוכן במוקטעה וחזרה עם רשמים.
ובכן, האיש מהמוקטעה החליט שיש דמיון בין הפלשתינים לבין היהודים יוצאי ארצות המזרח. "אני יודע שההורים שלכם שמעו אום כולתום. אני יודע שאילצו אתכם לגור במעברות. לי ולכם יש עניין עם האשכנזים", כה אמר האיש.
אתם הבנתם את זה? כאילו שלוחיו הטרוריסטים טבחו בנו על פי עדה ומגזר, כאילו המזרחיים כאן עמוסי אהבלות כך שיקנו את אמירותיו המסכסכות בזול. כאילו שנות החמישים הלא פשוטות עברו רק על העולים מארצות צפון אפריקה, כאילו המעברות לא נבנו כדי לקלוט את היהודים שנמלטו מארצות ערב בעור שיניהם וללא רכושם שנשדד מאחיו של אותו אבו מאזן.
התובנה הקטנה שלי מהאירוע הזה היא פשוטה להחריד: בכל פעם שאנחנו מלהיטים את הרוחות בין מזרחיים ואשכנזים או להיפך, מבקשי רעתנו מחככים ידיים בהנאה וחושבים רק איך להתסיס אותנו יותר זה בזה. בואו לא ניתן להם את התענוג.
כשהמסך יורד
התקשיתי השבוע להבין את זעקת שחקני תיאטרון הבימה. התיאטרון שואב מדי שנה למעמקי הפסדיו עשרות מיליוני שקלים מקופת המדינה, בין אם במחיקת חובות ובין אם בהזרמת סכומי עתק להמשך תפקודו. לעניות דעתי הלא-מי-יודע-מה-מחוכמת די בזה כדי להבין שזהו, תם הטקס, הציבור לא מעוניין מספיק בתיאטרון ואפשר לקפל את הבאסטה.
אם בכל זאת מתעקשים, ניתן אולי להעתיק את התיאטרון למבנה קטן בהרבה, להיפרד בדמע ובכבוד מכמה שחקנים גורפי משכורות ענק, ולייצר משהו מצומצם בהרבה, סביר בהרבה ולפחות לא מפסיד כל כך הרבה.
כן, כן, גם אני יודע שתיאטרון זה תרבות וזו רוח, זה שאר נפש ושאר מליצות יפות וחשובות. אני גם יודע שתיאטרון מכובד מעלה את קרנה של התרבות הישראלית בעיני אי אלו קובעי טעם טוב בחוצות אירופה ובחצרותיה, אבל אין מה לעשות. העסק לא עובד. אז עם כל הכבוד לגילה אלמגור וזעקות השבר שהשמיעה השבוע, אולי הגיע הזמן להגיד בקול רם שגם היא הרי יודעת שכל מפעל שהיה ממשיך שנה אחר שנה להפסיד ולשאוב לתוכו עשרות מיליונים מקופת הציבור היה נסגר מזמן ומנהליו היו נדרשים למצוא מקום עבודה אחר. חבל, כואב, עצוב, אבל זו המציאות.
(ובשקט בשקט צריך גם להודות שיש ציבור גדל והולך שלא כל כך מבין על מה חבל, על מה כואב ועל מה עצוב. יש מספיק תיאטרונים אחרים, צנועים בהרבה, לא רהבתניים בהרבה, והרבה פחות בזבזניים. אפשר להסתפק בהם. ציבור עטויות הפרוות ומחולפי החליפות המוקפדות שמגיע לחזות במסרים השנויים במחלוקת שמציג תיאטרון הבימה, הולך ומצטמצם. אפשר גם למצוא עבורם אולם מצומצם וזול הרבה יותר).
הגירוש
הכותרת ב-ynet בישרה ש"פעיל זכויות האדם גורש מישראל" והכוונה היא לעומר שאקר, בכיר ה-BDS, שנשלח השבוע לארצות הים להמשיך ולמכור את מרכולתו הארסית נגד ישראל.
שמתם לב למינוח? לא פעיל ה-BDS גורש, לא מעודד החרם על ישראל, לא מפיץ עלילות הדם על ישראל, אלא פעיל זכויות האדם. כך הוא מכונה באתר המכובד. אותי זה הצליח לקומם.
מהרהורי האדמו"ר
במסעו בארץ ישראל ביקר האדמו"ר מסאטמר לא רק בירושלים ובבני ברק אלא גם באתרים כמו המושב קוממיות הסמוך לקריית גת, שם ערך טקס גדול עם קהל חסידיו, ובו קיים את מעמד מצוות תלויות בארץ.
על שולחנו הארוך של האדמו"ר הונחו בין השאר רימוני ענק מרהיבים פרי אדמת המושב. הסתקרנתי מאוד מה אומר האדמו"ר בינו לבין עצמו כשהוא רואה את הרי ישראל נותנים את פריים לעם ישראל שהתקבץ ובא לארץ הקודש? מה הוא חושב כשהוא יורד מהמטוס בנתב"ג ורואה את העולים מקצוות העולם מתקבצים לארץ ישראל? איך הוא רואה את הכבישים המהירים שבהם הוא נוסע תחת ריבונות ישראלית ומשטר ישראלי? גם כשהוא מחלק את עשרות אלפי הדולרים למוסדות שלא מקבלים תקציב ציוני, האם הוא שם לב שהמשמעות היא ששאר המוסדות, אלפים רבים, חרדים ודתיים, מקבלים תקציב מהמדינה הציונית שמשקיעה בהם ובתורה שלומדים בהם, ומביאה לפריחה רוחנית תורנית שטרם הייתה בארץ ישראל מאז ומעולם? בהנחה שהוא שומע גם חדשות מעת לעת ומתוודע להצהרות טראמפ השונות, האם הוא עדיין חושב שהמדינה הציונית אינה אלא מרידה בעמים? מה הוא חושב כשהוא רואה בצידי הדרכים של ארץ ישראל ניידות משטרה ישראליות ושומע על פעולות מוצלחות של כוחות הביטחון הציוניים בגזרות השונות?
האם כל זה בעיני האדמו"ר עדיין מעשה שטן?
מגיע לכם
הסטנדאפיסט אבי נוסבאום נשלח על ידי התכנית 'מועדון לילה' לבצע מתיחה באולפנם של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' המכונה בפי כל 'ברקו'.
נוסבאום עטה פאה לראשו המוקרח למשעי, התעטף בזקן ובלבוש חרדי והגיע לאולפן כחבר כנסת של אחת הסיעות החרדיות, אברהם ניסנבויים שמו, כדי להכעיס את ברקו במספר הצהרות אנטי חילוניות. כשנשאל מאיזו מפלגה הוא שלף 'יהדות ישראל' והמשיך הלאה כאילו יש מפלגה כזו.
בתוך זמן קצר התרתח ברקוביץ' והכריז שהוא בקושי מתאפק מלהיכנס בח"כ המעצבן. לי לקח הרבה פחות זמן כדי להתעצבן, על ברקוביץ' כמובן. אולי תפסיק, מר ברקו, לראיין אנשים בלי לעשות עליהם תחקיר, בלי לדעת מי הם ומה הם, מה הם חושבים ובשם מי הם מדברים? כמראיין אתה אמור לדעת שאין מפלגה כזו 'יהדות ישראל' ואין ח"כ כזה אברהם ניסנבויים.
זכורות לי הביקורות שספגתי כאשר ניתחתי את השתלחותו בחבר הכנסת (אז) בצלאל סמוטריץ'. לאחר דקות של ראיון פתח ברקו עיניים גדולות ואמר אז לסמוטריץ': 'אה, אתה חבר כנסת? אז אם אתה חבר כנסת הדברים שלך עוד יותר חמורים'. קבעתי אז שזו ההוכחה שהאיש פשוט לא יודע מימינו ומשמאלו, מי מרואייניו ועל מה הם מדברים. סתם מגיע לאולפן כדי להשתלח ולהתנגח. אפילו על חבר הכנסת סמוטריץ' הפעלתן הוא לא שמע. היו שביקרו אותי אז וטענו שלא הבנתי אותו ואני סתם חושד במראיין המוכשר. נדמה לי שאירוע אבי נוסבאום, כמו עוד אירועים אחרים, מוכיח שצדקתי.
אגב, הבעיה היא לא של ברקו, אלא של צופיו ההדוקים שלא מפריע להם שהמראיין לא מחובר למציאות, העיקר שישתלח ויתרתח. וכמעט שכחתי, הבעיה היא גם של המרואיינים שלו. אם למרות הכול אתם אצים רצים לאולפן שלו, מגיע לכם.
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: