מה שחולדאי לא הבין
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את העתירה נגד עיריית תל אביב-יפו שדרשה כזכור להסיר כרזות בהם נראים איסמאיל הנייה ואבו מאזן כורעים בכניעה על ברכיהם.
האמת היא שלא ממש הופתעתי מהחלטת בית המשפט. מה שבכל זאת הפתיע אותי הייתה תגובתו של ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, שבירך על ההחלטה וקבע "לא נאפשר במרחב הציבורי מסרים המעודדים אלימות".
מר חולדאי, ממש לא הבנת את העניין. הכנעה של אבו מאזן והנייה זה בדיוק המעשה שבולם אלימות. אני משער שכשירו טילים לכיוון העיר שלך רצית גם אתה שמישהו יכניע את הצמד הזה בשם המאבק באלימות.
השאלות שלא הצלחתי לשאול
ראש הממשלה מקיים בימים אלה את מצוות התקופה ומדלג מאולפן לאולפן, מכנס לכנס ומעצרת לעצרת (אגב, אם הוא מצליח לנהל גם את המדינה בימים האלה, בין דילוג לדילוג, זה בהחלט נראה כמו הוכחה לכך שהוא מסוגל לנהל מדינה תוך כדי משפט). משום מה האולפן הרדיופוני של ערוץ 7 לא זכה להשתלב באחד המסעות הללו, למרות בקשות מצידי כמראיין והבטחות מצידם כדוברי קמפיין.
לו הייתי דבק בדרכיו של רבי לוי יצחק מברדיטשב הייתי מליץ יושר על נתניהו ואומר שהאיש בחר ללקט מנדטים אבודים במחוזות מתנדנדים בין שמאל לימין, בעוד קהל שומעי וקוראי ערוץ 7 נחשב בעיניו כחלק מהגוש וחבל לכלות את זמנו בהעברת מנדטים פנים-גושית. אבל לאחר שחזיתי בקטעים מהופעתו בכנס ירושלים, הבנתי שהלכתי קצת קיצוני מדי עם הברדיטשביות שלי.
בכל אופן, מאחר וכאמור, למרות הבקשות וההבטחות לא התקיים הראיון המדובר, לא נותר לי אלא להעלות כאן לפחות כמה מהשאלות שהתכוונתי לשאול, אבל לא היה מי שישמע ויענה:
אדוני ראש הממשלה, האמריקאים רואים בתכנית המאה הכרה ישראלית בנכונות למדינה פלשתינית עתידית. אתם בליכוד טוענים שמדובר בתכנית ריבונות ללא מחויבות ישראלית למדינה שכזו, האם תוכל להסביר את הסתירה? האם תהיה מוכן להכריז בפשטות שתתנגד להקמתה של מדינה פלשתינית? כשאתה אומר 'מדינה פלשתינית מפורזת', יש תקדים לייצור מדיני שכזה? איך תבטיח שמדינה כזו תישאר מפורזת גם בעוד עשרות שנים? מדינה כזו לא תוכל לחתום בריתות עם האיראנים ושותפיהם? האם אתה מבין את החשש שעצם ההסכמה העקרונית למדינה פלשתינית משאירה את שאלת הגודל העיתוי וההיקף של המדינה הזו למסחר שהוא רחוק מאוד מאידאולוגיה?
כשאתה מכריז על ריבונות בבקעת הירדן, איך אתה פותר את הבעיה הירדנית? האם ההצהרות של מלך ירדן לא עלולות להיות מתורגמות לביטול הסכם השלום? האם אתה בודק את הדברים מולם? או שאולי כדאי להתכונן לתירוץ בנוסח 'אנחנו לא רוצים להרוס את הסכם השלום, אז נחכה קצת עם עניין הריבונות'?
הצגת יחד עם חבר הכנסת ברקת תכנית כלכלית עתירת הבטחות ותכניות. מה מנע מתכנית כזו להתקיים עד היום במשך עשור רצוף של שלטונך?
עד כה לא נענית לבקשת משפחות גולדין ושאול להכבדת יד על רצועת עזה כל עוד גופות החיילים בידי חמאס. הגז, החשמל והסחורות ממשיכים לזרום מישראל. למה בעצם?
ביקרת בשנים האחרונות בחריפות את שי ניצן, רוני אלשייך ואביחי מנדלבליט על התנהלותם בתיקיך. הם המינויים שאתה מינית ואפילו תוך הרעפת שבחים לא מבוטלים עליהם. איך זה בדיוק מסתדר?
אפרופו מינויים, מה הסיפור עם בנט? למה אתה מוצא לנכון להגדיר את המינוי שלו לשר ביטחון כמינוי פוליטי? אנחנו לא שומעים שאתה מסתייג מהחלטותיו, אז אולי כל זה נועד רק כדי לתייג אותו בעיני מצביעיו כמי שנמצא משמאל לך ויכול לחבור לגנץ? נו, באמת? אתה לא באמת חושב שמצביעי 'ימינה' קונים את זה?
בשעתו טענת שראש ממשלה בישראל לא אמור לכהן יותר משתי קדנציות. מה השתנה מאז?
זו אמנם לא שאלה מקורית, ובכל זאת, איך באמת תתמרן בין ניהול משפט לניהול המדינה?
האם יש לך הסבר לתופעה שבה למרות כל ההישגים המרשימים שאתה מציג בתחומי הביטחון, הכלכלה, המדיניות ועוד, עדיין 'כחול לבן' מהווה יריב שקול למרות הגמגומים, חוסר הניסיון והדעות הסותרות שיש שם?
מארבים
דובר 'כחול לבן' שחרר השבוע תגובה למבקרי מפלגתו ובחר לחתום אותה בשלוש מילים 'תצדיעו ותסתמו חצופים'.
בהחלט יתכן ויש בסיומת המרתקת הזו הסבר לכך ששוב ושוב גנרלים נכשלים כשהם מגיעים לפוליטיקה. קשה להם עם העניין הזה של דמוקרטיה, של שוויון, של מציאות בה כבר לא כולם נעמדים מולם בשלשות, סותמים, מצדיעים ועוברים לביצוע של כל רעיון שעולה במוחם. פתאום מבינים הגנרלים, בין אם זה בני גנץ ובין אם זה אהוד ברק, שהמערכת קצת יותר מורכבת. פתאום צריך לשמוע עמדות מנוגדות, להתמודד עם הצבעה, צריך להשיג רוב, לשמוע שאלות קשות ועוד עניינים מורכבים שלא מאפיינים את עשרות שנותיהם בצבא.
אפשר לפגוש את התופעה הזו גם בראיונות שמעניק האלוף במיל', ח"כ יאיר גולן, לקלמן ליבסקינד ואסף ליברמן ב'כאן' (ואולי גם במקומות אחרים). שוב ושוב הוא נוזף בהם על בחירת השאלות, על ההתעקשות לקבל תשובות ושאר מנהגים משונים וזרים לשדה הצבאי.
התופעה חוזרת על עצמה בלא מעט היתקלויות של גנרלים כבדי דרגות עם המארבים של הדמוקרטיה ושלוחיה. האש שנורית מהמארבים הללו גורמת להם לאבד עשתונות או פשוט לסגת ולנטוש.
כבוד לאומי
לפני מספר ימים חיסלו לוחמי מג"ב מחבל בירושלים. חלפו מספר שעות ושני הלוחמים התראיינו לאחת ממהדורות החדשות באחד הערוצים המרכזיים וסיפרו על האירוע מנקודת מבטם.
ראיתי ומשהו אחד קומם אותי. שני הגיבורים הללו, שהתעשתו בשבריר שניה וחיסלו את המחבל שתקף אותם, הצטלמו מהגב, כדי שלא ניתן יהיה לזהות אותם, ואני שואל למה.
זה לא שאני כזה תמים. אני מבין שיש חשש לשלומם של הלוחמים הללו, ובדיוק על זה אני מלין. את השניים האלה היינו אמורים לשאת על כפיים, שפניהם הגאות תהיינה גלויות ללא חשש וללא מורא משום שלכל מבקשי רעתם יהיה ברור מה יהיה גורלם אם רק יעזו להרים ראש מול בחורינו הטובים.
אבל לצערינו לא זה המצב, אז לפחות בואו נחסוך את הביזיון שבצילום לוחמים מזווית שאולי לא חושפת את פניהם אבל חושפת את החשש הישראלי לשלומם. פשוט יותר לראיין את מפקדם של הלוחמים שיספר את הסיפור בפנים גלויות ובאופן מכובד בהרבה. זו לא האופציה המועדפת, אבל מול אלטרנטיבת ההסתתרות נראה לי שהיא עדיפה בהרבה.
תרגיל הונאה
היועץ של גנץ הגדיר אותו כסכנה לישראל. גנץ מצידו קבע שהיועץ נפל קרבן לתרגיל הונאה ולמניפולציות של גורמים פוליטיים. תגובה צפויה, יש להודות, אבל מה שנשאר לשאול את גנץ זה: אם הכול בסדר ומדובר רק במניפולציות, למה פיטרת את היועץ? הוא הרי רק קרבן?
דמעות דיפלומטיות
בזה אחר זה מיהרו השבוע נכבדי ישראל ומנהיגיו, ובראשם נשיא המדינה, להביע קולות אבל וצער על מותו של חוסני מובארק.
בעיניי יש להציב סימן שאלה מאחורי הבכי והנהי הציבוריים האלה. מובארק היה המנהיג המצרי שהכריז שכף רגלו לא תדרוך על אדמת ישראל, הכרזה שאותה גם קיים, למעט האירוע הבודד של הלוויית רבין. מובארק הפר את שורת הסכמי הנורמאליזציה שנחתמו בין ישראל למצרים בתחומי הסחר, הכלכלה, התיירות ועוד. בהנהגתו הפכה מצרים למובילת היוזמות האנטי-ישראליות בטריבונאלים בינלאומיים שונים. ההסתה נגד ישראל גאתה בתקופת מובארק בתקשורת ובמערכת החינוך המצרית הנתונה לפיקוח הנשיאות המצרית. ואלו רק דוגמיות קטנות, ולכן גם אם המדינאים שלנו חייבים למרר בבכי דיפלומטי למען הנימוס המקובל, לנו, האזרחים, מותר להגיד את האמת.
לא לומדים
השבוע נהרג מייק יוז כששיגר את עצמו בטיל שייצר באופן עצמאי וקיווה דרכו להגיע לחלל ולהוכיח שכדור הארץ אינו עגול אלא שטוח. הטיל יצא לדרך אבל מהר מאוד התרסק אל האדמה הסלעית. זו הפעם האחרונה אבל לא הראשונה שהאיש עושה מעשים משונים שכאלה. הוא כבר ניסה ונפצע בעבר, אבל התעקש.
עצוב שאנשים משלמים בחייהם על תיאוריות משונות וניסיונות הזויים. מישהו אמר אוסלו?
להערות ולהארות שלכם: [email protected]
לעוד כמה הערות קודמות: