בין קורונה לחרבונה - הערות

מתאוששים מהבחירות, נערכים לפורים, מתמודדים עם הקורונה, מתרוצצים בדרכים ומשבחים את הנשים. עוד הערות טרם שבוע טוב.

שמעון כהן - ערוץ 7 , י"א באדר תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

התלכיד

כאשר ב'כחול לבן' מגדירים את כל 62 המנדטים שמשמאל לליכוד כרוב נגד נתניהו זה אולי נשמע נכון מספרית, אבל זה לא יותר מעדות נוספת לקביעה שכל מה שמלכד את חבורת כחול לבן זה המונח 'רק לא ביבי'.

מבחינתם אפשר לחבור לטרנספריסט הגדול (לפחות בעיניהם), ליזבק וחבורתה, לאהוד ברק על התנהלותו הבעייתית, לכולם. אין אידיאולוגיה, אין ימין ואין שמאל (כמאמר הג'ינגל הנשכח ההוא שלהם) יש רק משימה אחת ואין בלתה: להוריד את נתניהו מכסאו.

ואני (כמי שביקר לא מעט את נתניהו, גם בטור זה) עומד בלי שתי צמות ושואל למה. מאיפה השנאה הזו? הכול רע בעיניכם? הוא לא עשה שום דבר טוב למען המדינה הזו? גם לי יש לא מעט טענות על האיש והתנהלותו, אבל ברצינות, בעיניכם הוא יושב כבר עשור בבלפור מעשן סיגרים ווכל גלידות פיסטוק? הוא לא ייצב כאן את הכלכלה, חיזק את הביטחון (שכחתם את האוטובוסים המתפוצצים?), מיצב את ישראל בצמרת המדינית, עשה כמה מהלכים לא מבוטלים נגד איראן? כל אלה בעיניכם כלום? רק השנאה מניעה אתכם? והכי מדהים הוא שבשם השנאה הזו אתם מדברים על הצורך בפיוס, אחווה ואיחוי הקרעים.

עולם קטן

אחרי עשור שבו אנחנו משוכנעים שהאינדיבידואליזם השתלט על עולמינו וכל אדם חי לעצמו, מכונס ומבודד, פתאום הגיעה הקורונה שר"י והזכירה לנו שכולנו באמת רקמה אנושית אחת ואדם אחד (ואולי עטלף אחד) יכול בתוך שבועות בודדים להדביק עולם שלם, אם לא בנגיף עצמו, לפחות בבהלה על כל השלכותיה.

לוכדי עריקים

לא ברור לי איך אותה תקשורת שתולשת שערות בבעתה מאופציית הבחירות הרביעיות מקפידה, אפילו בלי הפסקה קלה לנשימה, להתסיס את חברי הכנסת שבגוש 'רק לא ביבי' לעמוד במילתם ולא להיעתר לפיתויי הליכוד.

הם עושים את זה בצורה מתוחכמת. כאילו רק לתומם הם מבררים אם אורלי לוי, עומר ינקלביץ, מירב כהן, מאיר כהן או כל אחד אחר קיבלו הצעה מהליכוד ואיך הם מגיבים לה. הכול תמים, הכול במסגרת העבודה העיתונאית, אבל לכולם ברור שהמסר העיתונאי בשאלות הללו הוא אחד: אם תיכנעו למיקי זוהר ואנשיו ותחברו לממשלת נתניהו ייפתחו עליכן שערי גיהנום התקשורת. תוך כדי תנועה הם דואגים לתייג את גדי יברקן כבוגד אופורטוניסט, ללמד עריקים פוטנציאליים מה יהיה היחס אותו יקבלו אם רק יעזו. (אגב, כשיברקן עבר מהליכוד ל'כחול לבן' עם הקמתה של המפלגה הזו, לא שמענו אותם מתנסחים כך)

מה עם אחריות לאומית? מה עם הדאגה להקמתה סוף סוף של ממשלה יציבה? מה עם ה'אוי אוי אוי, אין לי כוח כבר לעוד מערכת בחירות'? מה עם משרדי הממשלה שתקציביהם אוזלים? כל אלה בטלים ומבוטלים לעומת אחדות מחנה 'רק לא ביבי'.

זיכרון מעומעם

תגידו, מישהו זוכר אם גם לאלכס גולדפרב ולגונן שגב קראו בתקשורת עריקים ובוגדים, או שהעניין הזה עובד רק לכיוון אחד?

מה שהיה להוכיח

בג"צ הפתיע השבוע כשבחר לדחות את עתירת התנועה לאיכות השלטון שדרשה לאסור על הנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה על בנימין נתניהו. מה שהיה מעניין בפרשה הזו היה עיתוי הגשת העתירה.

עוד טרם עיכלנו את תוצאות המדגם ובעודנו רחוקים מאוד מפרסום תוצאות האמת וכבר מיהרה חבורת איכות השלטון לבג"צ. מישהו היה צריך הוכחה טובה יותר לטענת הימין שהשמאל משתמש בבג"צ בכל פעם שהוא נכשל בקלפי? ועכשיו זה כל כך ברור וגלוי. קשה לפספס.

בניחותא

ואז משום מקום הגיע מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן טוב. רובנו המוחלט לא הכיר את האיש עד לפרוץ הנגיף הארור, והנה בעידן שבו כולם נכנסים ומכניסים לפאניקה, מקפדים לדבר בכותרות מבהילות ומפוצצות, מרעימים קול בדרמטיות תוך נפנופי ידיים במקומות הנכונים, זועמים, שוצפים וקוצפים, בתוך כל אלה הפציע לחיינו בר סימן טוב בקול רגוע ומרגיע, מסביר בנחת ומשיב על כל שאלה ברוגע ובידע.

עולה חשש כבד שממש בימים אלה תואר המרגיע הלאומי עבר מנחמן שי וכוסות המים של מלחמת המפרץ לגיבור השקט והמתון של המלחמה הנוכחית.

מה הגבול?

הרשו לי להתרגז קמעא. עמותה מסוימת המקדמת מודעות למניעת סרטן המעי הגס תקיים בימים הקרובים מירוץ שתכליתו "להעלות על סדר היום את המודעות לאחת המחלות הקטלניות ביותר בעולם המערבי", לשון הודעת המארגנים.

אכן מטרה נעלה וחשובה, ולמרות שזה קצת מוזר, ראינו כבר בעבר שמירוצים ומפגנים המוניים כאלה ואחרים מצליחים לעורר תשומת לב לסוגיות חשובות על סדר יומינו, כך שהמירוץ יכול היה בהחלט להיות מבורך, אלא ש...

אלא שמשום מה מדובר במירוץ שהרצים בו ירוצו כשהם לבושים בבגדיהם התחתונים, ובלשון המארגנים "רצים בתחתונים ומצילים חיים". ואני שואל, תגידו, ההתחרפנה עליכם דעתכם? זו הדרך היחידה שמצאתם כדי ללכוד קצת תשומת לב תקשורתית וציבורית? להתפשט ברחוב ולרוץ? מה העניין? גם דברים רציניים שנוגעים לחיי אדם צריך להוריד לאשפתות שיווקיות? ועוד לא הזכרתי ציבורים שלמים שמשוכנעים שלהתרוצץ ברחובות בצורה כזו זה לא רק דבר שלא צריך להשתתף בו, אלא גם לא צריך להסתכל עליו. מה איתם? אותם אתם מדירים מהאירוע? למה?

בקיצור, משום מה נראה לי שלא צריך להרחיב. העניין מובן.

ברשותכם, רבותיי

רבנים, מורים, מחנכים, ר"מים ושאר קובעים, אני שב על קריאתי\שאלתי: אולי בשל רוח הדור הנוכחי הנוטה להתמכרויות, כדאי מעט פחות להלל ולהאדיר את מצוות השתייה?

כבודכם, רבותיי, מרחיב בשיעורים מרתקים על חשיבות ה'עד דלא ידע', על האור הפנימי המתגלה, על האמת החבויה שמתנוצצת לפתע, על ההתבטלות המוחלטת ועוד עניינים נשגבים. הבעיה היא שצעירי הצאן מיישמים את המצווה במקומות אחרים, לא בישיבה, ללא שליטה וללא פיקוח, ובסופו של יום רבים מהם מתגוללים בקרנות הרחוב ומפיהם לא יוצאים דברי תורה נסתרים ודברי חכמה נעלים אלא דברים אחרים לחלוטין שאינם לא לכבודם האישי ולא לכבוד התורה שלמדו.

אולי הגיע הזמן להוריד קצת את מינון ההתלהבות מעוד בקבוק אלכוהולי. ברור לי שכוונותיכם, רבותינו, מזוקקות ומופלאות. הבעיה מתחילה ברגע שבו הכוונות הללו נחבטות אל קרקע המציאות. החבטה הזו כואבת מאוד, ואולי אפשר קצת לעדן אותה.

כטוב ליבכם ביין

לקראת סעודת פורים המתקרבת, הנה לכם כמה שאלות על המגילה שמן הסתם תוכלו לחפש להן תשובות ולהפוך לדבר תורה מבושם ומבוסס (פחות או יותר):

למה מרדכי הלשין על בגתן ותרש במקום לתת להם להרוג את המלך ובכך לחלץ את אחייניתו מידיו? איך יתכן שאסתר לא מגדת את עמה ומולדתה ואחשוורוש לא שואל מישהו מהשכונה שלה מאיפה היא באה ומקבל תשובה, בכל זאת מדובר במלכה, לא? מה בעצם הסיבה לכך שחשוב למרדכי שאסתר לא תגלה את עמה? זו דווקא הזדמנות לשדרג את מעמד היהודים, אז למה לא בעצם? למה חשוב לחז"ל לקבוע שאותה אסתר שעליה נאמר שהייתה יפת תואר וטובת מראה, היא בעצם ירקרוקת, או בעברית פשוטה מכוערת? שמותיהם של מרדכי ואסתר מזכירים שמות אליליים בבליים, מורדוך ואסתהאר. למה? מסתבר שהמן עצמו היה מוכן להעלים עין מהתעקשותו של מרדכי שלא לכרוע ולא להשתחוות, ורק עבדי המלך דואגים "לחמם" אותו על מרדכי, אז אולי המן לא כזה נורא? מאיפה בא לזרש הרעיון שאם מזרע היהודים מרדכי נפול תיפול לפניו? היה תקדים כלשהו שהעיד על כך? היהודים באותה העת הם הנפולים והבזויים והגולים.

צדיקות

ואת ההערה הזו אולי לא תאהבנה פמיניסטיות המגזר, ובכל זאת: נראה שהתפר בין פורים לפסח נותן תשובה לשאלת הדרתן של נשים לאורך אלפיים שנות מעולם פסיקת ההלכה. אתן פשוט צדיקות מדי מכדי לנהל את עולם ההלכה. ראו מה קרה לשתיים מהמשימות שנטלתן לעצמכן (שימו לב, לא שהטילו עליכן, אלא שאתן נטלתן על עצמכן), משלוח מנות והניקיונות לפסח.

דובר בסך הכול על שתי מנות שהפכו לפסטיבל משלוחים שבכל שנה נשבעים בנקיטת חפץ שלא יחזור על עצמו בשנה הבאה, אבל חולפת שנה ושוב מבול השוקולדים ושוב התרוצצויות לאינספור חברים שאם לא נגיע אליהם מישהו עלול חלילה להיעלב. דובר בסך הכול על ביעור הבית מחמץ שרואים בעין, ואיכשהו תחת שרביטכן האירוע התפתח לסאגת ניקיון שנמשכת כמעט לאורך שנה שלמה מאימתו של פירור אבק שאולי הסתנן לאנשהו, אירוע שהמרוויחים הגדולים ממנו הם יצרני מגוון התרסיסים, שיום אחד עוד יתגלה שחוץ מהמדבקה שעליהם התכולה בתוכם זהה.

איך אמרנו, אתן צדיקות מדי עבורנו.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

מה שלא שאלתי את נתניהו

אשכנזי מנדלבליט וארז טל

נביאי השמאל ומנהיגי הימין

טרור ומחבלים, שותלים ובוכים

חשיפות בעקבות דיל טראמפ