המראות קשים ומשודרים כאילו בשידור חוזר. בדואים שעושים צחוק מקציני צה"ל ושודדים ציוד צבאי מכל הבא ליד, ומולם קצינים אמיצים עם ידיים קשורות מאחור השבים אחור בידיים ריקות.
אך שיא השיאים של הצגת התיאטרון העצובה הזו, שיא שמרתיח לא פחות מהאירוע עצמו, הוא זה עלוב הנפש שנעשה בבסיס צאלים כתגובה לאירוע, תחקיר שכל כולו רפיסות ושוויון נפש למעשי השוד, האלימות והביזה של חיילי צה"ל שללא ספק יסתיימו בעתיד, עם עליית רף החוצפה בפציעה ולא עלינו במוות של חייל צה"ל.
העניין משקף את הרוח הכללית בצה"ל, רוח שמעדיפה ככל הנראה שקט תעשייתי על פני חיטוט במנהרות נמלים תת קרקעיות שמאיימות להחריב בסוף את הכל, רוח שמקדמת שוורים עצלים אך צייתנים, פורמליסטיים ו'יסמנים' על פני סוסים דוהרים עשויים ללא חת, עזי פנים וחצופים כשצריך.
מי יגלה עפר מעיניך מאיר הר ציון. אילו היית מתגייס כיום היית מוצא את דרכך במהרה החוצה, ראה מה קרה לתא"ל מילוא ולאנשים טובים נוספים ותבין על מה אני מדבר.
ולמי שפספס, התחקיר המהולל קבע שקציני צה"ל, ששאר רוח וכבוד עם ישראל וצה"ל בוער בקרבם, פשוט טעו. חבל שיצאו למרדף, שהרי עמדו בפני סכנת התהפכות! צה"ל אינו עוסק במרדפים, נקבע שם, על הקצינים להגביר שמירה במאהלים ולא לצאת למרדפי שטח.
כמה מכמיר לב לקרוא מסמך שהופך עיקר לטפל, ובמקום לשבח קצינים אמיצי לב ולתת להם כלים לפעם הבאה, מתגולל עליהם בטענות עלובות של זהירות בדרכים. בהחלט ניתן להבין, הרבה יותר קל לחתום באפסנאות על הגניבה ולהמשיך הלאה מלהפשיל שרוולים ולהכניס את הידיים לעומק סתימת הביוב.
שיטת בת היענה טובה לשעתה, והיא נזק איום ונורא לאורך זמן. בעלי סמכות ואחריות שרק מבקשים להעביר את תקופת תפקידם בשלום בדרך אל הדרגה והתפקיד הבא, הם הדבר הכי נעים בגב למערכת, אך המסוכן ביותר לצה"ל ולמדינת ישראל. כמה נעים לטמון את הראש בחולות צאלים במקום להלחם עליהם.
כמה קל לדמיין ולבנות עולם מדומיין של ציוד שנגנב מעצמו, אבנים ובקבוקי תבערה שמושלכים מאליהם, עולם של נשוא ללא נושא, מעשה שדים ורוחות רפאים. הבדואים והערבים שהמירו דתם ל'בני המיעוטים', 'התחקיר' וההכלה שהחליפו את ההכרעה והניצחון, כל אלו הם לחם חוקם של חסידי שיטת בת היענה.
והכל, כמו תמיד, חוזר לשורש אחד. מי שלא חש בעל בית בביתו, שלא יתפלא שכל דאלים גבר, ואויביו עושים דינא לנפשם. מי שאינו חש בטוח בבעלותו על ארצו, אינו אוחז בה בכל כוחו בשני ידיו, שלא יתפלא מדוע אחיזתו מתרופפת. אם לא נלבה את אש עוצמתו הצבאית של צה"ל ברוח חיים, רוח של אמונה, תורה, צדקת הדרך ואהבת הארץ, סופה של האש לדעוך.
כמובן, אי אפשר להישאר רק בצה"ל. השורש עמוק ורחב יותר. מה נתגולל על צה"ל אם הממשלה מעדיפה שקט קצר טווח ומפקירה את הנגב, מדבר יהודה, הגליל ושטחי יהודה ושומרון מול השתוללות פראית של חומסי ארצנו? ובאמת, אם אפילו את חאן אל אחמר טרם פינו, מה יגידו אזובי הקיר?