לחזק את עליית יהדות התפוצות

יוסף שלמה צוראל מגיב למאמרה של ד"ר חנה קטן ומסביר מדוע אין לחזק את החינוך בתפוצות אלא לעודד עלייה מאסיבית של יהודים לישראל.

יוסף שלמה צוראל , א' באב תש"פ

יהדות התפוצות
יהדות התפוצות
צילום מסך

תגובה למאמרה של ד"ר חנה קטן: לחזק את החינוך היהודי בתפוצות

בשנים 95-99 הייתי בשליחות חינוכית מטעם הסוכנות היהודית בבית הספר יבנה במלבורן אוסטרליה.

ביום בהיר אחד, בזמן שאני יושב בחדר המורים ומכין שיעור, ניגש אלי בסערה שליח נוסף והניח על שולחני צילום מאמר מעיתון הצופה, ושאל בהתרגשות גדולה: "ראית את זה?"

כותרת המאמר היתה: " תיעוב הגולה"... לאחר מספר שניות של התאוששות מההלם הראשוני ,אזרתי כח וקראתי את המאמר כולו.

המאמר נכתב בידי ד"ר בנימין רפאל פוזן ( ז"ל ) ותיאר את הדו שיח שניהל עם מורתו הדגולה נחמה לייבוביץ ז"ל , עת עמד לצאת לשליחות חינוכית בגולה.

במקום לקבל ממנה את ברכת הדרך לה ציפה, קיבל ממנה תוכחה קשה בה האשימה אותו בין היתר ב..."התעללות בילדיו..." שמעכשיו יקבלו חינוך יהודי סוג ב' במקום לינוק מתורת ארץ ישראל, בית גידולם הטבעי...

למרות התוכחה, הרב פוזן אכן יצא לשליחות.  במהלכה ניסה שוב לדבר על ליבה של נחמה ולהסביר לה את חשיבות השליחות, על עבודת הקירוב שעושים וכו', אך היא בשלה. לא ברכת הדרך בדיעבד אלא רק המלצה לקצר את השליחות ולחזור מיד ארצה...

לאחר התלבטות לא ארוכה, החלטתי שאני לא אורז את המזוודות אלא ממשיך את השליחות עד תומה, תוך שאני משנן לעצמי צידוק מוסרי, שאם ההורים חטאו והחליטו להישאר לגור בחו"ל , במה אשמים הילדים. ואם אנחנו לא ניתן להם חינוך יהודי וציוני טוב אז הם יינזקו ...

לימים חזרתי ארצה וריכזתי בעצמי את פרויקט המורים שליחים בסוכנות היהודית.

בסדנא שהייתי רגיל להעביר ליוצאים לשליחות בקורסי ההכנה, הייתי מציג בפניהם את המאמר הנ"ל ובצידו מאמר אחר שכתב יאיר שלג בעיתון הארץ שכותרתו היתה "היהדות כנכס אסטרטגי למדינת ישראל"...

הדיונים המרתקים שהתפתחו בקרב היוצאים ערב שליחותם זכורים לי עד היום. מה שלא זכור לי זה האם מישהו ביטל ברגע האחרון את שליחותו כיוון שהשתכנע מדעתה של נחמה לייבוביץ...

וכאן אני עושה תפנית חדה.

במקום לחזק את החינוך היהודי בתפוצות, כפי שקראה תהלה פרידמן והלכה אחריה חנה קטן, אני קורא לחזק את עליית יהודי התפוצות ארצה.

לחזק את החינוך היהודי בתפוצות זאת מטרה יומרנית וחסרת סיכוי.המשאבים הדרושים לכך הינם אדירים ובמצבה הנוכחי של מדינת ישראל הם אינם צריכים להיות (לעניות דעתי) בעדיפות גבוהה.

לעומת זאת לחזק את העלייה היא משימה אפשרית וההשקעה בה תחזיר את עצמה מהיום הראשון...

אני מכיר את הטענה של ד"ר קטן שיש כאלה שאינם יכולים לעלות. גם משפחתה של אבי ז"ל סברה ערב השואה שהיא אינה יכולה לעלות... זה נגמר ברציחתם של מי שהיו אמורים להיות סבי וסבתי, דודי ודודתי.

גם להצעת משרת רבנות בוינה סרב (מי שהיה אמור להיות) סבי. הוא נימק זאת בכך שתנועת ההשכלה כבר הגיעה לוינה וילדיו ייצאו חלילה לתרבות רעה. הוא העדיף לחיות בעוני גשמי ועושר רוחני בגליציה.

אבי ז"ל ששרד את השואה בדרך לא דרך, הגם שהוזמן לגור ברווחה בארה"ב אצל דודו, הכריז שהוא הולך רק לפלשתינה... וכך בגיל 16 עם תרמיל ובו זוג מכנסיים בלבד הגיע ארצה ובנה במו ידיו את מפעל חייו המפואר.

על זה אני מכיר לו תודה גדולה עד היום.

המסר שצריך להעביר ליהודי התפוצות (שמתם לב שהמילה "גולה" כובסה והפכה ל"תפוצות"?) הוא שעדיף להם להתפשר על רווחה כלכלית (וגם זה לא בטוח) מאשר לסכן את חייהם הפיזיים והרוחניים כאחד.

אנחנו נמצאים בימים אלה בעיצומו של תהליך היסטורי דרמטי של חבלי משיח וממש ברגע האחרון לפני הגאולה (כן. אני יודע שזה יכול לקרות רק בעוד 220 שנה אבל גם אם זה יקרה רק אז, אנחנו צריכים להתכונן לכך.)

הקב"ה מחכה להיתערותא דילתתא שלנו ואז יחיש את האיתערותא דלעלא מצידו.

כאשר נגיע למצב בו רוב ישראל יישב בארצו וחלק ממצוות התורה יחזרו לנהוג כמצוות דאורייתא ולא רק כמצוות דרבנן , יהיה זה גורם מאיץ לתהליך הגאולה. כולי תקווה גדולה, שזה גם יביא אותה במינימום ייסורים.