"הנס שאין נס", כתב הרב חגי לונדין במדור זה, בו הוא מנסה לעצב את התמודדות האמונית הראויה למצב היום. תפיסה אמונית מפוקחת, אקטיבית ולא פסיבית, אבל חדורת אמונה שהאדם ימצא דרך להתגבר על הקורונה, ולהתפלל מבלי לצפות לנס. בעת מצוקה מלווה אותנו גם האמונה שחסידות ברסלב מלמדת ש"הכל לטובה", ובניגוד למה שנראה שהכל נורא ואיום, ההשגחה העליונה מגלגלת את המציאות אחרת, ובראייה רחוקה ורחבה יסתבר שהכל לטובה.
בימים אלו נחשפתי לספר "המין האנושי" של רוטחר ברחמן, היסטוריון צעיר הולנדי, שהמבקרים משבחים אותו ומכנים את ספרו כ"קיצור תולדות האנושות" החדש, בהמשך ובשונה מיובל נוח הררי. ברחמן טוען כי בני אדם מסוגלים להתמודד ומוציאים מעצמם את המיטב דווקא במשברים, וקטסטרופות. טוב לבנו המולד ושיתוף הפעולה ביננו הם הגורמים המשמעותיים ביותר להצלחתנו ארוכת השנים על פני כדור הארץ. ובניגוד לעמדה של רבים, והתפיסה הרווחת בעולם המערבי, שאנשים לרוב אנוכיים ונשלטים בידי האינטרס העצמי הצר שלהם ובמיוחד במצבי משבר קיצוניים בו נחשף הרובד היצרי והחייתי שבאדם. גישה זו חושפת מתאם מפתיע בין אמונה דתית פנימית עמוקה, למסקנה מדעית מבוססת מגובה במחקרים. ובספרו הוא מפרט דוגמאות היסטוריות רבות לגישה זו.
בתקופה קשה כזו, בה הקורונה מכה בנו בעוצמה, והמערכת הפוליטית והחברתית בישראל נפרמת, על גבול המתפרקת, חשוב לאמץ לעצמנו גישה חיובית. לא גישה נאיבית, עמוסה באמירות סרק ובאמונות תפילות חסרות בסיס. אלא תובנה ותודעה היסטורית עמוקה בכך שהמין האנושי בעולם כולו הולך ומתפתח, והאנושות נמצאת בצעדים גדולים של קידמה והתפתחות. לא הכל חלק ובעלייה מתמדת, אלא ישנם מורדות ועליות, ודרכים מפותלות, לעתים מעגליות, אך הכל הולך קדימה. ואצלנו העם היהודי בכללו, וישראל בראשו, הגיעו להישגים מדהימים בישראל ובעולם, וגם הקורונה שתסיג אותנו לאחור לתקופה לא ברורה כרגע, סופה שתאיץ תהליכי תיקון והתפתחות נוספים.
כפסיכולוג זכור לי במקרה של צעיר, חוזר בתשובה, אשר היה בעיצומו של משבר נפשי קשה, והתרשמתי שהבחור נזקק ממש לטיפול תרופתי ושיחות. אלא שהוא התעקש על כך שהוא מוצא בחסידות ברסלב את המרפא לנפשו, והיא ממלאת את הצורך הנפשי ומסייעת לו להתמודד עם המשבר. "הכל לטובה" הייתה המנטרה שלו לכל מה שקורה לו. ומבחינתו זו היתה התרופה הכי יעילה למצבו. זמנית התרשמתי שאכן היתה זו דרך טובה להתמודד, אבל עדיין היה צורך בכלים נוספים.
לכן נראה שבתקופה זו חשוב לאמץ ולהיצמד לאמונה כזו, כל אחד לפי טעמו ואמונתו, כנקודת פתיחה להגברת המוטיבציה והתיקווה, אבל לא כתחליף לצורך המעשי והאקטיבי להשתמש בכלים נוספים. במקרה של הקורונה בכלים רפואיים מדעיים, וגם בכלים חברתיים וחינוכיים לגייס את הציבור ליתר הקפדה בנושא המסיכות, הריחוק החברתי וההיגיינה. קריאה לפעול לפי העיקרון והערך של "ישראל ערבים זה לזה", ואולי גם לצרף גישה יותר סלחנית ולהפחית את "ציד המכשפות" בתקשורת אחרי כל יחיד, בין אם הוא נבחר ציבור או לא, ובין בציבורים גדולים של חרדים או מפגינים. בבחינת "ישראל סלחנים זה לזה" אבל חוזרים בהתמדה על הקריאה לשמור על הכללים וההנחיות של הרשויות.
במקרה של משבר הפוליטי ההולך ומחריף בין הליכוד וכחול לבן, המפגינים והחרדים, חשוב לאמץ את הגישה החיובית שממליץ ברחמן. אמון בטוב שיש ברוב הישראלים, אמון בכך שבס"ה רוב הישראלים מקפידים על ההנחיות, רוב הישראלים נמצאים יחסית קרוב למרכז מימין או שמאל בנושאים המדיניים, ויש הסכמה רחבה בדרך להתמודד עם הקורונה והמצב הכלכלי.
התמונה המשתקפת של עם מפולג ורווי שנאה היא תמונה מעוותת של התקשורת, וההטיה הכללית של רוב האינטלקטואלים לראות את הצד הרע הקיים באנשים, ולייחס לתופעות שליליות נקודתיות, גם אם הן אמיתיות, יותר משקל ממה שיש בהם במציאות. למרות ההפגנות, למרות ההידרדרות במערכת הפוליטית והחברתית, עדיין ניתן למצוא בעומק נקודות הסכמה ובסיס ליציאה הדרגתית ממצב החירום שנפל עלינו. למרבה הפלא דווקא הקורונה עשוייה להצמיח התארגנות פוליטית חדשה, חיבורים חדשים חוצים ימין ושמאל דתיים וחילונים, ויהודים ערבים, שתצעיד את ישראל קדימה. אם ניתן להשיג זאת רק בבחירות אז בחירות, ואולי בדרך אחרת. .
הכותב הוא פסיכולוג קליני