חולם אבל לא ישן.
סבא מושקו (מושקה בפי המשפחה) הגיבור שלי, מושא הערצתי החזיר נשמתו לבורא עולם. סבא הוא סיפורה של מדינת ישראל. משואה לתקומה. מעצמות לעצמאות ומעצמאות לעוצמה.
סבא מושקה היה קטר שפעל ללא לאות למען: עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. חיי את חייו בשליחות כשכל הזמן אמר "צריך להספיק בחיים".
סבא הספיק בחייו כל כך הרבה דברים שקצרה היריעה מלהכיל. גולת הכותרת הייתה השיבה לגוש עציון והקמתו מחדש לתפארת מדינת ישראל (בנוסף לרשימה ארוכה של פעילות ועשייה בכל הארץ).
סבא נפטר בשיבה טובה (בגיל 96 ושבועיים) בביתו שבמשק משואות יצחק כשלצידו שלושת ילדיו: שלומית (אימי), מיכל ויורם.
זכינו לגדול ולחיות לצד אגדה. ענק שבענקים. איש עשייה שאין שני לו כיום במדינת ישראל. הכאב הוא עמוק אך בצידו נחמה.
משפחה לתפארת שהקים, מפעל חיים של אדם אחד ששינה מציאות והיותו איש שבחר בדרך תורה ועבודה במובן הכי אמיתי וטהור. סבא, זכיתי בך והרשיתי לעצמי להשוויץ בך לכל העולם.
שמח שהספקתי להיפרד ממך כמו שצריך כשאמרתי לך כמה שאוהב אותך וכמה המשפט שאמרת בלי סוף "אני חולם אבל לא ישן" כל כך סימל אותך.
היית עניו מכל אדם וסבא שרק הייתי יכול לחלום. אמשיך לספר לכל העולם עליך ועל מה שעשית פה ב'כמעט מאה השנים האחרונות'.
נוח על משכבך בשלום סבא. אוהבך עד בלי די.
נבו