"שלפו מלמעלה עוללים וחייהם ניצלו"

עדות מצמררת שפורסמה הבוקר מלמדת שבאזור האסון היו גם ילדים בני 3 שניצלו בנס על ידי מתפללים שעמדו בקומה שמעל 'מעבר המוות'

בן שאול , כ"א באייר תשפ"א

"שלפו מלמעלה עוללים וחייהם ניצלו" -ערוץ 7
אסון במירון
צילום: David Cohen/Flash90

ככל שחולפים הימים הולכות ומתפרסמות העדויות הקשות מאזור האסון המחריד. משה לנדסמן, חובש במקצועו ותושב ביתר עילית, נקלע לאירוע מתוקף תפקידו אך בשלב מסוים מצא עצמו נלחם על חייו.

בראיון שהעניק לעיתון 'המבשר' הוא סיפר על השתלשלות העניינים דקה אחר דקה מזווית הראיה שלו. להלן עדותו:

"מזה עשור שאני משתתף בהדלקה של 'תולדות אהרן'. אני מכיר היטב את הירידה הזו. כל שנה נוצרות שם סיטואציות קשות. זה אזור נפיץ ובדיעבד אני מבין שכל שנה התרחשו שם ניסים גלויים", הוא אומר.

"בל"ג בעומר הנוכחי הייתי חלק מאבטחת האירוע. לאורך מעמד ההדלקה אנשים ראו אותי עם האפוד וביקשו ממני מים שכן כבר בשלב הראשון של המעמד היה שם חם מאד.

"בשלב מסוים החלטתי לצאת משם לאחר שמצאתי עצמי מזיע נורא. זה קרה דקות אחדות לאחר שהאדמו"ר הדליק. ברגע שהגעתי למעבר הקטלני, אני שומע אנשים צועקים 'המשטרה לא נותנת לעבור, תחזרו אחורה'.

"הלכה למעשה, גם אם רציתי – לא היה שייך לחזור אחורה. באותה שעה לא הבנתי את ההיגיון של המשטרה שחסמה את המעבר היחיד ליציאה. גם בדיעבד אינני בטוח אודות סיבת החסימה – אך ברור לי בוודאות שהיתה שם חסימה.

"היה שם דוחק מטורף. בליבי קיוויתי שהאלפים שהיו שם ידחפו את המחסום ויפרצו החוצה. אך הדקות נקפו וזה לא קרה. אני עומד שם 5-10 דקות, אנשים רואים את האפוד שלי, זועקים 'הצלה', אך ידיי כבולות ואיני יכול להושיט עזרה. לא לעצמי, וודאי שלא לאחרים. בשלב מסוים אני רואה אנשים סביבי מתעלפים".

"לגודל הזוועה, חלק מהאנשים נקלעו לשם עם ילדם בן ה-3 שזה עתה עבר 'חלאקה'. אדם מקומה שניה, מהכנסת אורחים, שראה את המתרחש וזעק זעקות אימה ש"יש הרוגים וחייבים לפתוח", שלח ידו לקהל, הרים את הילדים למעלה והציל את חייהם פשוטו כמשמעו.

"מהצד השני היתה גדר ברזל גבוהה. ראיתי אנשים מטפסים על הגדר ומצילים את חייהם. הבנתי שזו ההזדמנות שלי. אך פשוט לא הייתי מסוגל מבחינה פיזית. צריך להבין שאנשים כבר הגיעו לשם כשהם סובלים מקשיי נשימה.

"אני רואה אדם לידי מתכופף להרים את הכיפה שנפלה לו ונשאר למטה. חשבתי על האירוע שהיה בהלוויית הרב וואזנר.

"בשלב הזה כבר הייתי מטושטש. ואז נפתח המעבר. לא חשבתי פעמיים וזינקתי קדימה. אתוודה ואומר שלא ראיתי על מה אני דורך – רק חשבתי איך אני נשאר לחיות. בדרך ראיתי גופות מוטלות על הארץ, נפגעים העוברים עיסוי על ידי כוחות ההצלה. רציתי להצטרף למאמצי הצלת החיים אך לא הייתי מסוגל".

"מתנדב שפגש אותי מאובן פינה אותי למרפאה ושם התפרקתי בבכי למשך כמה שעות. לאט לאט הפנמתי את גודל האסון וכיצד בחסדי שמיים ניצלו חיי".

לסיוע ועזרה למשפחות האסון לוועד הרבנים לחצו כאן

לסיוע ועזרה למשפחות האסון לקופת העיר לחצו כאן