הקשיש הוריש את כל רכושו לתלמיד ישיבה

על אפם וחמתם של הבנק והמדינה תלמיד הישיבה ירש את כל רכושו של הקשיש הערירי.

ערוץ 7 , י' באב תשפ"א

הקשיש הוריש את כל רכושו לתלמיד ישיבה-ערוץ 7
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

תלמיד ישיבה ירושלמי בשנות ה-30 לחייו שהכיר ועזר לערירי במשך שנים, ירש את כל רכושו של הערירי בן ה-88. כך עולה מפסק דין של בית משפט השלום בירושלים.

בימים אלה נודע לו כי הירושה כוללת חלק ממגרש בת"א ולהערכת בא כוחו עו"ד אהוד ויסברוד, לא מן הנמנע שעם חלוף הזמן ייחשפו נכסים נוספים של הקשיש הערירי שנפטר לפני שנים אחדות.

המדינה באמצעות המרכז הארצי לאפורטופסות-הקרן לטיפול בחסויים, הגישה לבית המשפט התנגדות למימוש הצוואה של הקשיש, לפיה הוא ציווה את כל רכושו לבחור הישיבה ולא לאשתו ואף דרשה שהצעיר יחזיר לקרן החסויים כ-450 אלף שקל.

לטענת המדינה, בחור הישיבה ניצל בציניות את מצבו המנטלי של הקשיש שפיתח בו תלות וחבר אליו כשהתפללו יחדיו באותו בית כנסת בירושלים. בתביעה נטען כי לאחר שתלמיד הישיבה הגיש בקשה למנותו כאפוטרופוס לרכוש ולגוף של הקשישים, הוא ניסה לגזול מהם עוד כ-660 אלף מחשבונות בבנק מכספי מכירת דירה. המהלך סוכל ברגע האחרון בזכות תושייתם של נציגי הבנק.

7 שנים לפני מותו הקשיש מכר את דירתו והצעיר סייע להם למצוא דירה בשכירות. לטענת האפוטרופוס הכללי, הצעיר שכנע אותם למכור הדירה ששוויה מעל למיליון ש"ח, במטרה לקבל לידיו כספי תמורת הדירה בעת שהקשישים לא היו כשירים מנטלית לבצע העסקה.

עו"ד אהוד וינסברוד
צילום: נטלי פישר

מהתביעה עולה כי האפוטרופוס הכללי מצא כי במהלך כשנתיים, נמשכו מחשבונות של הקשיש צ'קים בסכום כולל של כחצי מיליון ש"ח. חלקם הופקדו בחשבו של המטפל ושכללו בין היתר צ'ק על סך 120 אלף ש"ח לרכישת רכב וסכום דומה לרכישת ספר תורה לא חדש עבור הקשיש.

בא כוחו של המטפל עו"ד אהוד ויסברוד, הכחיש נמרצות טענות המדינה והסביר כי בחור הישיבה והקשישים מכירים מזה 18 שנה כשהתגוררו בשכנות בירושלים וכי הוא היה בן בית אצל הקשישים כילד וכנער. עם התבגרותו הצעיר למד לימודי פנימייה בישיבה והקשר נותק, אך הוא חודש בשנים האחרונות כאשר פגש אותו באחת השבתות בבית כנסת כשהצעיר התארח אצל בן דודו שהתגורר בסמוך לבית הכנסת בו התפלל הקשיש.

לאחר חידוש הקשר, הקשיש ביקש מהצעיר שיעזור לו בפעולות שוטפות. על כך כתבה העובדת הסוציאלית שטיפלה בקשישים, כי שני בני הזוג נעזרים רבות במטפל אותו הם מכירים מילדותו ואשר עושה למענם במסירות את הנדרש. הוא שואל לשלומם, היווה עבורם אוזן קשבת ואף נרקמה ביניהם ידידות עמוקה שמקורה במעשי גמילות חסדים ללא כוונה להפיק מכך רווח.

בא כוחו של המטפל ציין כי הקשיש לא פיתוח בו תלות, לא נהג להתייעץ עימו, טיפל בחשבון הבנק בעצמו וכפי שהתרמה העובדת הסוציאלית מהצעיר: מדובר באדם איכפתי רגיש ומסור בדרך בלתי רגילה לקשיש ולאשתו ואף הוכיח עצמו בדאגה ובניהול ענייניהם השונים.

העובדת הסוציאלית הוסיפה כי באותה תקופה הקשיש נהג ללכת מידי יום לשוק מחנה יהודה, קונה אוכל מבושל לו ואשתו וכי הצעיר מושך מידי שבוע כסף מהבנק בהנחייתם.

בא כוחו של המטפל הסתמך בין היתר על דבריה של העובדת הסוציאלית, הסביר כי מכירת הדירה הייתה ביוזמת הקשישה שהתנתה את חזרתה שלה מבית אבות בו אושפזה לאחר שנפלה, במעבר לבית אחר. המטפל הציע שירכשו דירה אחרת במקום שישכירו דירה, אך הקשיש התעקש למכור ולשכור דירה אחרת.

לגבי רכישת ספר התורה, הסביר כי עקב גילו המופלג של הקשיש, הוא העדיף לרכוש ספר קיים. הספר הוכנס בטקס שכלל סעודה כאשר הקשיש, אשתו ואחיותיה נכחו בו והקשיש אמר על כך שזה היה "היום המאושר בחייו".

לאחר פטירת האישה, האפוטרופוס הכללי נאלץ למשוך התביעה לאחר שעו"ד ויסברוד העלה טענה משפטית שהיוותה "מכת חרב" וגם ניסיונו של מנהל העיזבון של האלמנה לשכנע את אחיה להמשיך בתביעה נגד המטפל, לא צלחו. בית המשפט פסק כי יש לאשר הצוואה ובימים אלה התברר כי התגלה רכוש נוסף של המנוח בדמות קרקע במרכז תל אביב.