בנוסעי על כביש 2 באזור נתניה אני מביט באיצטדיון הכדורגל האדיר והמפואר שניבנה שם לפני כמה שנים, ושואל את עצמי מדוע לעזאזל הקימו את האיצטדיון במאות מיליוני שקלים מכספי משלמי המיסים?
למה להוציא הון תועפות רק בשביל מושבים לכמה אלפי אנשים שיעקבו אחרי 22 שחקנים שרצים אחרי הכדור ובמקביל מחרפים ומגדפים את השופט ואוהדי הקבוצה היריבה?
ברור לי שיש הרבה ממשלמי המיסים אשר בשבילם הספורט ככלל הוא בגדר דת והכדורגל בפרט הוא קודש קודשים, ולדידם הקמת איצטדיוני פאר זה חזון אחרית הימים. לכן גם לא פלא שיש איצטדיונים המכונים ׳היכל׳, שזהו כינוי אשר מקורו בבניין המרכזי בבית המקדש.
כך גם ברי לי שחלק נכבד מאותם עובדי 'עבודה זרה', רוטנים על תמיכת המדינה בבניית בתי כנסת או על תשלומה (המזערי) לאברכי הישיבות.
כמו בכל תקופה בה עולה התקציב הממשלתי לדיון, צפים המתחים הבין-מגזריים ועולות הרטינות והמחאות של כל מגזר כלפי רעהו. כל מגזר או קבוצת אינטרסנטים מבקשים למשוך את שמיכת התקציב הקצרה באופן שתחמם את גופם, אף אם גופה או רגליה של קבוצה אחרת יישארו ללא כיסוי השמיכה.
ברצוני להעלות הצעה שיהיה בה משום הסרת המתח הבין-מגזרי, בין-עדתי ובין-דתי הנ״ל, וביטול ההאשמות המוטחות במיגזרים השונים על גזל הקופה הציבורית או על היותם ׳אוכלי חינם׳.
ההצעה היא שכל אדם יוכל להעביר חלק מוגדר מכספי המיסים שבהם הוא חייב - משהו באזור ה-20% (חומש בלשון התורה) - לגופים ומוסדות שהוא חפץ ביקרם ואשר יהיה להם אישור מתאים מהמדינה לצורך כך (אישור ניהול תקין ואישור בדומה ל׳סעיף 46׳ המפורסם).
המדינה במקביל תסיר את תמיכתה התקציבית במוסדות ספורט, דת, תרבות, קהילה וכו׳, דבר אשר יסיר נטל תקציבי גדול מאד מכתפי המדינה. בכלל זאת הייתי מבטל גם תמיכה תקציבית בענייני קולנוע, אומנות, פקולטות למדעי הרוח, ושאר ׳לופט גשעפט׳ (אשר לצערנו מאויישים כיום בעיקר באנטי-ציונים ותומכי חרמות כנגד ישראל).
כך גם יוכל האזרח להעדיף את המוסדות והעמותות הקרובות לביתו ולליבו, על משקל ׳עניי עירך קודמים׳, וישמח בכך שכספו לא מתבזבז על פרוייקטים ומוסדות שעצם קיומם נוגד את ערכיו.
הדבר גם יביא להתייעלות, שתהיה מחוייבת המציאות בגופים שיתחרו על ליבו וכיסו של האזרח.
השוק החופשי יתפקד היטב גם בעניין זה, ומוסדות שהציבור אינו חפץ בקיומם, יצטרכו לגייס תרומות או שפשוט יחדלו להתקיים. החלוקה הכספית תהיה ממילא בהתאם לגודל כל מגזר או קבוצה אידאולוגית, ובהתאם לחלקה היחסי בתשלום המיסים.
לדוגמא, אם ירצה תיאטרון מסויים לזכות בכספי המיסים של הציונות הדתית, יואיל בטובו אותו תיאטרון להעלות הצגות צנועות ולא אנטי-ציוניות.
לענ״ד גם יהיה בשיטה הנ״ל בכדי להפחית העלמות מס, כי כל קהילה תראה בכך דבר לא לגיטימי של גריעה מהכנסותיה וההתייחסות למעלים המס תהיה שלילית בהתאם.
למעשה כבר היום עושה המדינה חלק מהאמור לעיל באופן עקיף, בכך שהיא מכירה בתרומות עד סך מסויים (לגופים בעלי 'סעיף 46') כהוצאה המותרת בניכוי. מוצע בזאת כי המדינה תעשה עוד צעד כאמור, ותיתן לנישומים לבחור באופן ישיר את המוסד הנמען לחלק מהמיסים שהם משלמים.