הרב עמיחי גורדין
הרב עמיחי גורדין צילום: באדיבות המצולם

מתישהו בלי ששמנו לב נוצר קונצנזוס תמוה האוסר להפעיל סנקציות כלפי אלו שהחליטו לא להתחסן. קונצנזוס הקובע שכל התערבות בשאלת החיסון היא פגיעה בציפור נפשו של האדם.

ואני שואל. למה? למה מותר למדינה להכריח אותי ללכת לצבא ולסכן את עצמי למען החברה ואסור לה להכריח אותי להתחסן כדי שמערכת הבריאות לא תקרוס? למה מותר למדינה להכריח אותי לחגור חגורת בטיחות בזמן נסיעה ברכב ולשים קסדה על הראש כשאני רוכבים על אופנוע אבל אסור לה להכריח אותי להתחסן כדי להגן עלי וכדי לאפשר למערכת החינוך לעבוד?

היום פורסם שכל החולים הצעירים הקשים, כל החולים הצעירים הקשים, הם לא מחוסנים. למה גם לנוכח נתון כל כך מובהק עדיין אבירי זכויות האדם אוסרים עלינו להפעיל סנקציות על לא מחוסנים? 

חלק מהלא מחוסנים לא מאמינים בחיסונים חלק אחר רוצים שאנחנו נשכב על הגדר ונהיה שפני הנסיונות שלהם. הם מוכנים להתחסן נגד חצבת כיוון שכבר ניסו את זה על אנשים אחרים במשך שנים ולא מוכנים להתחסן נגד קורונה כיוון שאנחנו, שפני הניסיונות שלהם עוד לא חיכינו מספיק זמן כדי לראות את ההשפעות של החיסון. לא נראה לי צודק. לא נראה לי מוסרי.

אני התחסנתי בראש ובראשונה כחלק מהצורך שלנו להלחם במגפה. גם אם יש סיכון בחיסון הסיכון קטן. כמו שאנו דורשים מכל אדם להתגייס לצבא ולסכן את עצמו למען קיום המדינה נכון לדרוש מכולנו להתחסן ולהכנס לסיכון קטנטן כדי לאפשר למדינה להתקיים. זה שהמדינה מתפקדת עכשיו זה רק בזכות הציבור האחראי הגדול שהסכים להתחסן. החבורה שאינה מתחסנת לא מוכנה להושיט כתף עבורנו אבל מצפה שהמדינה תדאג להם כשהם חלילה יהיו חולים, כל זאת על חשבון חולים אחרים. 

מותר למדינה להכריח אנשים להתגייס לצבא לטובת המדינה ומותר למדינה להכריח אנשים להתחסן כשמדובר על טובת הכלל. מי שלא מתחסן הוא טפיל שחי על חשבון אחרים, אין שום סיבה שלא ישלם על כך מחיר.

עוד באותו נושא:
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו