הרב יובל יוסף
הרב יובל יוסףצילום: ללא

באווירת השיח התקשורתי סביב התקציב וחוק ההסדרים (החוק שמסדיר את סדרי העדיפויות בתקציב הבא של הממשלה), ניגש אלי לפני מס' ימים חבר עם עיניים בורקות ואישונים רחבים משמחה ובפיו בשורה: "שמעת? הכניסו את השירות הלאומי לחוק ההסדרים".

שאלתי אם הוא בטוח, כי הדבר נשמע לי לא הגיוני, בטח לא בממשלה הזו. הוא פתח לי את הידיעה על טיוטת חוק ההסדרים ומה שחשבתי אכן קרה – אמנם הכניסו סעיף בחוק ההסדרים שקשור לשירות הלאומי אבל הוא נוגע אך ורק לגבי החרדים.

השירות הלאומי נוסד לפני יותר מחמישים שנה, בעקבות רוח התנדבותית גדולה של בנות דתיות לתרום למדינה במסגרת ראויה לבת הדתית. ואכן, מאז ועד היום, האוכלוסייה המרכזית שהתייצבה ומילאה את שורות השירות הלאומי היו הבנות הדתיות. כמעט ואין תחום במוסדות המדינה שאין בו בנות שירות – מוסדות החינוך, רפואה, רווחה, ביטחון, תפקידים פקידותיים ועוד.

כמעט ואין מי מאיתנו שלמד במוסדות החינוך הממלכתיים ולא נתקל בבנות שירות. שוו בנפשכם מה היה קורה אילו היו מבטלים את המערך הזה או אם בנות השירות הדתיות רק ישבתו ליום או יומיים, קשה לתאר את אותם מוסדות ממשיכים להתנהל כרגיל.

אלא שבעשור האחרון, עם התגברות השיח הרב תרבותי ותרבות הפי.סי., המדינה מתמקדת בעיקר בקידום אוכלוסיות "מוחלשות" כגון חרדים, ערבים, דרוזים וכד' באמצעות שילובם במוסדות המדינה מתוך כוונה שיצאו למעגל התעסוקה, יהיו חלק מהחברה הישראלית וישתלבו בה. הפלטפורמה המתבקשת לדבר הזה היא השירות הלאומי, משום ששם אין את הדיסוננס הערכי שיש לאותם אוכלוסיות ביחס למדינה ולצבא.

כיוון שזה היעד, כל מערכות המדינה מתגייסות כדי לכבוש אותו, וכך נוצר מצב אבסורדי שדווקא בנות השירות הדתיות מקבלות יחס שולי. אותן בנות השירות שלאורך כל השנים היוו למעלה מ90% מכלל המשרתים הפכו להיות ה"סרח העודף" של השירות הלאומי.

הנה לכם דוגמא קטנה, לפני מס' שבועות התקיים שבוע ההוקרה לשירות הלאומי. נכון, כנראה לא שמעתם עליו כי הוא לא קיבל מספיק תהודה תקשורתית (אולי מפני שבאותו שבוע קמה הממשלה החדשה), אבל במסגרת האירועים השונים שהיו באותו שבוע, מי שקיבלו ביטוי מרכזי ושמו אותם בחזית של השירות הלאומי כמתנדבים מצטיינים ומתנדבים עם סיפור חיים מעניין, אלו היו בעיקר משרתים ערבים, דרוזים, חרדים וחילונים, בנות דתיות בקושי תמצאו שם, המתבונן מבחוץ עלול היה לחשוב שהשירות הלאומי ממש שינה את פניו וכבר כמעט ואין בנות דתיות שמשרתות בו.

והעוול זועק לשמים, איך ייתכן שאחוז גבוה כל כך של בנות שירות לא נספרות בכלל ולא מיוצגות באופן הולם ביחס לכמות הגדולה של המשרתות? מדוע הרוב בשירות הלאומי מקבל יחס של מיעוט ואילו המיעוט מקבל יחס של רוב?

האם לא מגיע להן קצת הוקרה והערכה? איך בחוק ההסדרים אין אף נבחר ציבור מהממשלה הזו (ואולי גם מהקודמות) שלא רואה לנכון להקצות משאבים ותקציבים כדי לטפל בכל הבעיות שהרבה בנות חוות במהלך השירות כבר שנים רבות?

הדבר בא לידי ביטוי גם בחוסר הקצאת משאבים ותקציבים כדי לטפל בכל נושא הליווי של הבנות, תנאי השירות, הטרדות, בעיות חינוכיות ורוחניות רבות שבנות השירות מתמודדות איתן ועוד.

נדמה שהיום להיות בת שירות דתיה זה לא כבר לא in. יש כאן מסר שאם אתה רוצה שהמדינה תשקיע בך, אתה צריך להיות חרדי, ערבי, דרוזי או שייך לאחת מהקבוצות במדינה שמכונות "אוכלוסיות מוחלשות".

ונקודה אחרונה לסיום שלא כל כך פופולרי לדבר עליה. כל מערך התנדבותי שמזוהה עם המדינה חייב להיות מלא ברוח התנדבותית והזדהות ערכית. כמו שבצבא אי אפשר לקנות את מוטיבציית החיילים בכסף, כך השירות הלאומי לא יוכל "לקנות" מתנדבים בכסף. החרדים והערבים מגיעים בעיקר כי המדינה מציעה להם משהו – הטבות, תנאים, פוטנציאל תעסוקתי וכד'. התנדבות ושירות לאומה אלו ערכים שאי אפשר לקנות בכסף, זה מגיע מרוח גדולה וממטען ערכי שמחנכים עליו לאורך השנים.

הבנות האלו מגיעות עם מטען ערכי מלא ברוח גדולה של התנדבות לאומית, חסד ואהבת ישראל, אין להן שום בקשות להטבות ושום דרישות להבטחות. כבר היום יש ירידה באחוז המתנדבות לשירות הלאומי, חלקן הולכות לצבא וחלקן לתחומים אחרים, כנראה הן מרגישות את השדר של המדינה ששם אין להן מקום לבטא את הרוח הגדולה שהן מביאות. אם המדינה לא תתעורר על עצמה בהקדם, ותטפל בבנות השירות כראוי וכיאה להן, השירות הלאומי לא יתרומם, והאמת היא, שמי שהכי יפסיד מזה אלו לא בנות השירות, אלא המדינה, שהוויתור שלה על בנות השירות הוא ויתור על הערכים ועל הרוח.

הכותב הוא מנהל תחום הפעילות של פורום מובילות בשירות לקידום השירות הלאומי-ארגון חותם