מהי תשובה טובה לשאלה ששואל אדם את הרב?
האם ניתן להגדיר מהי התשובה הטובה שיכול הרופא לענות לשאלות ששואל מטופל?
על פניו, התשובה הטובה היא התשובה הנכונה.
וכיצד נמדוד את נכונותה של התשובה?
מן הסתם על פי קריטריונים כגון: הסתמכות על ידע מקצועי, ניסיון מצטבר, מקורות מידע שונים וכדומה.
כך ביחס לשדה הרפואי וכך ביחס לשדה ההלכתי.
אולם לעיתים מתברר שנכונותה של התשובה היא דבר מורכב בהרבה.
ניקח לדוגמה רופא שנשאל ע"י מטופל שאלה רפואית מורכבת, שלה היבטים שונים לעיתים הרי גורל, עם השלכות שונות לטווח הקצר והארוך. במקרה שכזה, כל תשובה מבוססת ככל שתהיה, לא תהיה נכונה, ללא בחינה וחשיבה על יכולת ההתמודדות של השואל, על מידת התמיכה שיש או שאין לו בביתו, קיומה של משפחה וקהילה תומכת ועוד ועוד...
גם הרב שנשאל שאלה, עשוי למצא את עצמו ללא התשובה 'הנכונה', החומר ההלכתי מצוי בידו, מנעד הפסיקות המקובל מוכר לו, את האדם שניצב לפניו ונפשו בשאלתו הוא מכיר היטב ומבין את משמעותה של ההכרעה לגביו, אך ודאי ששום תשובה לא תהיה נכונה ללא הכרות מעמיקה של החומר הרפואי הקונקרטי שרלוונטי לחולה שעומד לפניו.
ארגון "עשה לך רב" הפועל כחלק מהמכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן, עוסק שנים רבות בהכשרות לרבני קהילות ונשותיהם, וברוך ה' עשרות רבות מבין בוגרי תכנית ההכשרה מכהנים בקדש בקהילות רבות ומגוונות ברחבי ישראל.
ביום עיון מיוחד שיוקדש לסוגיית 'התשובה הנכונה', ננסה יחד עם שורה של רבנים ורופאים לדון באפשרות לבחור ולשרטט כציר מארגן ונקודת ארכימדס לשיח רופא – רב, את המושג 'כבוד האדם'.
המונח 'כבוד האדם' הולך ותופס מקום של כבוד בתפיסות משפטיות וחברתיות רבות ומגוונות מאז מלחמת העולם השניה. חוקי יסוד המכילים ומפרשים מושג זה נחקקו במדינות מערביות שונות ובכללן מדינת ישראל, אך חשוב מכך, ומעבר לחוק, החברה כולה הולכת ומכירה יותר ויותר בצורך להתייחס לכל אדם באשר הוא, והשיח סביב סוגיות אלה אינו יורד מסדר היום הציבורי.
כיהודים, האמונים על ספר בראשית, ועל משנת רבי עקיבא ש"חביב אדם הנברא בצלם", כבוד האדם, איננו חידוש, אך מעצם היותו רעיון אמיתי ונכון ועד להורדתו לעולם המעשה ישנה דרך ארוכה.
האם כבוד האדם בו אנו מחוייבים הוא מושג בעל משקל הלכתי? במידה שכן, מה גדריו? היכן הוא יכול לבא לידי ביטוי ובאיזה עוצמה?
ביום העיון, ננסה לבחון שאלות אלה ולבחון בעזרתם האם 'כבוד האדם' יכול להיות שיקול שמאפשר הן לרופא והן לרב לקיים דיאלוג ביניהם, דיאלוג שיאפשר ליצור תשובה טובה לדילמות הרפואיות, האתיות וההלכתיות. תשובה שתהיה טובה וגם מיטיבה לאדם החולה ולמשפחתו.
לתוך דיאלוג זה אפשר וצריך להכניס גם את העובדים והעובדות הסוציאליים שחלק מתפקידם כרוך בליווי האנושי של האדם והמשפחה במסע הרפואי.
קבלת החלטות משותפת הינה תורה שלא נלמדת היום בשום בית ספר לרפואה ובשום ישיבה או בית מדרש. זוהי שפה שצריך לפתח. פיתוח של שפה צריך להיעשות בדיאלוג, בעדינות ובכבוד הדדי שמתבסס על הכרת היתרונות היחסיים של כל צד.
המכונים ההלכתיים הרפואיים מעניקים עזרה עצומה לבאים בשעריהם אך הם חסרים מימד שעשוי להיות החשוב מכל עבור האדם עצמו – ההכרות הבלתי אמצעית עם האדם, עם משפחתו וקהילתו. הכרות זו עשויה לזהות משאבים של חוסן ועוצמות שמאפשרים לקבל החלטות שיש בהם מימד של יסורים לטווח הבינוני והארוך, או לחילופין להבין שמשאבים אלה חסרים והחלטות כאלה אינן באות בחשבון.
המערכת הרפואית שעומדת באתגרים עצומים של טיפול מיטבי באוכלוסיה הולכת וגדלה, הצליחה להגיע בעזרת טכנולוגיות חדישות למצב בו עומדות לרשותה אפשרויות רבות לטיפול במצבים מורכבים, אך האם הטיפול גם מועיל ומיטיב עם האדם עצמו?
לעיתים רבות, דוקא רב הקהילה, בדומה לרופא המשפחה שהכרותו עם החומר הרפואי פחות טובה אך הכרותו עם האדם וסביבתו עמוקה מתמשכת ומשמעותית יכול להוות הגורם שיכול לסייע למערכת הרפואית אך בעיקר לאדם ולמשפחתו לבחור את הבחירה ולקחת אחריות על התשובה הנכונה – עבורם.
בשבוע בו נברא האדם בצלם א-לוהים, ביום שני כב אלול 30/8/21 נתכנס במכון הגבוה לתורה שבאוניברסיטת בר-אילן, כדי לדון ולחשוב יחד על כבוד האדם כעקרון מנחה בקבלת החלטות הלכתיות – רפואיות.
הכותב עומד בראש המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן ובראש תכנית "עשה לך רב" להכשרת רבני קהילות.