היום ליווינו את בננו לנמל התעופה בן גוריון בדרכו ללימודי רפואה בחו"ל.
אנו גאים בבננו ששם לעצמו יעד להיות רופא- מקצוע שהוא שליחות ודרך חיים להצלת חיים! אנו גאים בבננו חדור המטרה, שלמרות כל אתגר ומכשול הצליח בנחישותו לעמוד ביעד הקבלה ללימודי רפואה, גם אם לא בארצנו הקטנה שאותו דחתה.
אנו כואבים את העובדה שנאלץ הוא לעזוב את המדינה, אותה שירת נאמנה ובגאווה גדולה, בכדי ללמוד רפואה בארץ זרה ורחוקה, משום ששיטת המיון בארצנו אנכרוניסטית ותנאי הקבלה בה מוגזמים ומקוממים, עת מתעדפים הם לא אחת דווקא את אלו שלא תרמו, תמכו או עשו משהו ראוי אחד לרפואה למען המדינה.
אנו מאוכזבים מעצם הידיעה שעל אף המחסור המוכר מזה שנים בתקני רופאים, לא נעשה דבר משמעותי מלבד איזה תיקון קוסמטי, כדי להגדיל את התקנים בפקולטות לרפואה ובבתי החולים, בהם קורסים תחת הנטל המתמחים והרופאים הצעירים.
איננו מבינים מדוע זה אף ממשלה לא אישרה עד כה מהלך אסטרטגי בנדון, רפורמה מקיפה בתחום הרפואה ותוכנית רב שנתית בצדה, מאלו שכבר הונחו בעבר על שולחנה. כיצד זה טרם נמצא לו שר מכובד, עם או בלי תיק בכל אחת מהממשלות המנופחות, שירים את הכפפה ויצא "להתקפה". הרי מדובר בסוגיה מהותית הקשורה קשר ישיר לביטחון הלאומי של המדינה!
היכן הם שרי הבריאות, החינוך, האוצר, הדתות והכלכלה שישתפו פעולה למען מציאת פתרון ארוך טווח שיביא מזור ובשורה בתחום לימודי ושירותי הרפואה?
מדוע זה לא ינחה ראש "ממשלת השינוי" על הקמת צוות בין משרדי בראשות אחד משריו הרבים, שיעסוק ב: מענה איכותי להכשרת יותר רופאים מקצועיים בארץ; שינוי תנאי הקבלה ללימודי הרפואה כך שיאפשרו קבלת יותר מועמדים בעיקר מקרב אלו שתרמו למדינה, כדוגמת חיילים וקצינים משוחררים או בנים למשפחות שכולות ופצועי צה"ל, שהיו מספיק טובים כדי לתרום את מיטב שנותיהם ולבצע פעולות עליהם זכו באותות הערכה, אך לא נמצאו ראויים ללימודים במדינה; מענה שיאפשר לכל מי שרוצה ללמוד בארץ לעשות כן בדרכים שונות ובכך למנוע הגירה כפויה הטומנת בחובה סכנת התבוללות. מן הראוי שצוות משימה זה יעסוק גם במתן מענה לתנאי העסקתם של המתמחים הקורסים תחת העומס במשמרות ארוכות ומתישות בבתי החולים, תוך סיכון חייהם וחיי מטופליהם.
רשימה זו הינה חלקית ולא בהכרח ממצה, אך בהחלט מהווה היא "צא כיוון" ויוצאת היא בקריאה לשרי הממשלה ולמנכ"לי משרדיהם, ביחוד למנכ"ל משרד הבריאות הפרופ' נחמן אש המודע היטב ומקרוב מאד למצב, היות ובנו נאלץ אף הוא לצאת לפני שנה את הארץ ללימודים בגולה בעל כורחו ולמורת רוחו של האב המאוכזב.
כאב, כשלתי ביכולתי להסביר בצורה מכובדת וראויה לעצמי ולבני מדוע זה המדינה המשוועת לרופאים, אינה מוכנה להשקיע משאבים בקבלת והשארת צעירים ישראלים חדורי מוטיבציה, תחושת שליחות ונתינה, המעוניינים להמשיך ולתרום במקצוע הרפואה- בארץ. מדוע זה מעדיפה המדינה לוותר בקלות על מאות מהם בכל שנה לטובת לימודים באוניברסיטאות בחו"ל, בידיעה ששלושים אחוזים עלולים שלא לחזור.
כאזרח ציוני גאה, התקשתי למצוא את המילים להסביר לבני מדוע המדינה אותה שירת נאמנה לא השכילה לבוא לקראתו עת רצה להישאר וללמוד בה. כיצד אפשר להסביר לבחור צעיר, שהצטיין בלימודיו, בתרומתו לקהילה ובשירותו הצבאי ששום דבר מכל מעשיו הטובים אינו נזקף לזכותו בהתמודדות על מקום בפקולטה לרפואה?
כיצד אפשר להסביר לו שדווקא מי שלא בהכרח שירת בצבא, בשירות לאומי או אזרחי, שבא מאיזה כפר או עיירה, שנאמנותו למדינה חסרה וציוניו רחוקים מהסף או הממוצע- מתקבל בזרועות פתוחות באוניברסיטאות ישראליות, שעה שפתוחות בפניו חלופות בשטחי הרש"פ, בירדן, בסוריה ועוד? כיצד נקבל שנדחתה קבלתו משום המכסות הדלות שלא מאפשרות קבלה עם ציון פסיכומטרי מופרך כשלעצמו, בעוד לו חסרות מספר נקודות וגם עילה להעדפה מתקנת שתהא תקפה בעבורו, משום שהוא רחמנא ליצלן, "סתם" יהודי.
לסיום, הבן שלנו מצטרף לכ-600 סטודנטים ישראלים לרפואה שיפתחו את שנת הלימודים האוניברסיטאית בחו"ל, חלקם הארי יעשה זאת בעל כורחם, כשליש מהם יישאר שם מרצונו בתום הלימודים.
אנחנו ההורים נישאר בארץ. נתמוך ונסייע כמיטב יכולתנו לילדינו על מנת שיגשימו את משאלות ליבם לטובה ויחזרו ארצה בסופם של הלימודים כרופאים. חינכנו אותם לעשייה, שליחות ותרומה לעם ולמדינה, שהרי בסופו של יום- אין לנו ארץ אחרת.
כך הסתיים לו היום בו ליווינו את בננו לנמל התעופה בן גוריון בדרכו ללימודי רפואה בחו"ל, במקום לאוניברסיטה בארץ ובניגוד לחזונו של ראש הממשלה הראשון- דוד בן גוריון!