ד"ר יונתן שוסהיים
ד"ר יונתן שוסהיים צילום: באדיבות אגודת אפרת

מסירות הנפש של ד"ר אלי שוסהיים זצ"ל, יו"ר אגודת אפרת להצלת חיים, היא שם דבר כבר שנים רבות. מתברר כי מסירת הנפש שלו לכל דבר שבקדושה החלה כבר בצעירותו, עוד כשהיה סטודנט לרפואה באוניברסיטה בבואנוס איירס.

"הוא היה הסטודנט הדתי היחיד באוניברסיטה", מספר בנו ד"ר יונתן שוסהיים. "ההורים שלו לא רצו שילך לאוניברסיטה כי לא הייתה מציאות של סטודנט שנשאר דתי באותם ימים. הוא אמר להם לא לדאוג והבטיח שימשיך להקפיד על קלה כבחמורה. במהלך השנה השנייה ללימודים, אחד המבחנים הגדולים נקבע לשבת. הוא הלך לדיקן ועדכן אותו שלא יוכל להיבחן בשבת. הדיקן השיב שזה לא מעניין אותו, היות שמעולם לא פנה אליו אף סטודנט יהודי בנוגע לבעיה להיבחן בשבת. 'או שתבוא להיבחן, או שסיימת את לימודי הרפואה', הייתה תשובתו הנחרצת של הדיקן".

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

עוד באותו נושא:

למרות שזה היה חלום חייו, היות שהוא בא מבית מאוד פשוט ואף עבד למחייתו עוד בהיותו ילד, ד"ר שוסהיים לא מצמץ והחליט לסיים בכך את לימודי הרפואה. אחרי כמה ימים הדיקן יצר איתו קשר וביקש להיפגש איתו שוב. "הוא תהה לעצמו כמה פעמים אפשר כבר לטחון את הנושא, אך כשהוא הגיע אמר לו הדיקן באופן מפתיע: 'אני לא מבין גדול ביהדות ולא מבין גדול בדת, אבל אני מבין באנשים ובעקרונות. אם אני רואה אדם שעומד כך על העקרונות שלו, ובתמורה מאבד את חלום חייו, לכזה אדם אני רוצה לעזור. בטוחני שאין סיכוי שהוא יגלה את השאלות לחברים שלו שכן ייבחנו בשבת', והוא קבע לו מועד מיוחד ביום שישי בידיעה שלא יגלה את השאלות לחברים. שלושה פרופסורים באו במיוחד לאוניברסיטה ביום שישי כדי לבחון רק אותו. המאורע היה לשם דבר באוניברסיטה".

מסירות הנפש שלו על השבת התחילה שם, והמשיכה במסירות נפש על ארץ ישראל. הוא עלה לישראל בשנת תשכ"ה, בניגוד לדעת כל בני משפחתו ובמיוחד ההורים שלו שהתנגדו נחרצות. הוא עלה ארצה יחד עם רעייתו שושנה, כאשר הם לא הכירו אף אדם בארץ וכמובן לא את השפה בצורה ברורה, כל זאת בזמן שבארגנטינה השאירו מאחוריהם את הכול ואפילו מרפאה קטנה ופעילה ליד הבית. עם השנים, לאט לאט, הוא הצליח להעלות את כל המשפחה שלו. האחרון שבהם היה אחיו, שאיתו התכתב וניסה לשכנעו במשך שבע עשרה שנים לעלות ארצה.

במהלך השנים נולדו לזוג שוסהיים חמישה ילדים, ארבעה בנים ובת: אריאל – איש מחשבים ופרמדיק שמתנדב באיחוד הצלה, דרור – עורך דין ופרמדיק במד"א, יאיר שעובד במחלקת הביטחון במועצה אזורית בנימין ופרמדיק מתנדב במד"א, זיוה – מורה בבית ספר בבית שמש, נשואה למנכ"ל אגודת אפרת חגי גולדשמידט, ויונתן, בן הזקונים שעזב את מד"א לטובת עולם הרפואה.

ד"ר אלי שוסהיים, יו"ר אגודת אפרת
יוני קמפינסקי

המתנדבים הראשונים של הארגון

כבר כילד גדל יונתן לתוך המציאות של אגודת אפרת, ברמה אחרת ממה שהיא מוכרת כיום. "לא היה אז כלי תקשורת כמו 'בשבע' ובטח שלא אינטרנט", הוא מזכיר. "היה צריך לנסות לפרסם את העמותה בעולם של לפני ארבעים שנה בדרכים הכי פרימיטיביות שיש, דהיינו לשלוח מכתבים ועלונים בדואר. לא היו אז עובדים נוספים לאגודה, רק אנחנו, בני משפחת שוסהיים. היינו פועלים לפי סרט נע: אחד פותח מעטפות, השני שם בפנים את העלון והשלישי סוגר את המעטפות והן נשלחו לפעילים. שעות רבות וימים שלמים היינו מקדישים לטובת אגודת אפרת. היינו המתנדבים הראשונים של הארגון. כמובן שנודבנו, אבל עשינו זאת בשמחה", הוא מחייך.

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

"אבי היה פדנט והקפיד שהכול ייראה כמו שצריך", הוא נזכר באותה תקופה. "אם היה מכתב שבטעות היינו שמים בו את העלון הפוך או בכיוון הלא נכון, הוא לא היה מוכן להתפשר ולשלוח כך 'כי זה מה שיש', אלא התעקש לפתוח את הכול מחדש ולשים כמו שצריך ולסגור מחדש. לא היו אצלו עיגולי פינות בנושאים האלה".

בתור ילדים הבנתם את חשיבות הפעילות שלו?

"לא הבנו לעומק את הפעילות", הוא מודה, "אבל הבנו שיש כאן משהו גדול, פורץ דרך, ורצינו להיות שותפים בו. לא בכל פעם שרציתי לשחק כדורגל ויתרתי כדי לפעול למען אפרת, אבל ראינו את אבא שלנו שהיה לו הכול. בירושלים הוא היה מותג, ואם רק היה רוצה לטפח את הקריירה האישית שלו הוא היה עושה זאת בהינד עפעף. בימים שלפני קופות החולים, המרפאה שלו הייתה מלאה עד אפס מקום. אם הוא רק היה רוצה להקדיש לביתו הוא היה פורח. אבל נכנס לו ג'וק לראש וראינו עד כמה הדבר בוער בעצמותיו. וזה גרם לנו לרצות להיות שותפים, גם אם זה על חשבון הכדורגל וגם אם זה על חשבון החברים. לפעמים גם החברים נרתמו לפעילות. הם שמחו לבוא ולעזור בעניין הזה".

"במשך השנים אגודת אפרת עברה טרנספורמציה", מרחיב יונתן. "אפרת קמה עם כותרת מאוד אוניברסלית של 'עידוד הילודה בעם היהודי'. זאת כותרת מאוד נחמדה, אבל קשה לפרוט אותה לפרוטות. במגזר הדתי והחרדי אפשר להעביר שיחות אודות החשיבות של הגדלת המשפחה, אבל אלו מגזרים שמשוכנעים ממילא. ללכת למגזר החילוני ולדבר על הנושאים הללו, זה לא כל כך עובד. כנער אני זוכר את אבי מרצה רבות כדי שלא יגיעו למצב של הריונות שאינם רצויים. הוא ממש לא חיפש הריונות לא רצויים כדי להציל חיים. קודם כול הוא היה אומר 'סור מרע' ומרצה בנושא חינוך לחיי משפחה בציבור החילוני בשביל שיימנע, אבל כשהגיעו כביכול אותם הריונות לא רצויים, הוא הגיע לתובנה הפשוטה שעל ידי מעשה מאוד פשוט הוא יכול להציל חיים, והוא ככירורג היה אומר לעצמו: 'כירורג עושה דברים גדולים, אבל כמה פעמים בחיים אוכל להציל חיים, להצביע על מישהו ולומר: החיים האלה – שלי, בלעדיי זה לא היה קורה?'. מדי פעם יש פצועים מפיגועים שכירורג מציל להם את החיים, אבל זה לא דבר יום ביומו. כאן בעשייה יחסית פשוטה אפשר להציל חיים".

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

לא מעט פעמים נשים סיפרו לו שהילד שלהן הוא למעשה הילד שלו. "מה הפשט?" הוא היה שואל, ואותה אישה אמרה לו: "אני שמעתי הרצאה שלך, ודיברת על קדושת החיים ועל נושא ההפלות. לימים, כשעמדתי בפני הדילמה, זכרתי את דבריך והחלטתי שלא להפיל". הוא, מצידו, בכלל לא זכר את האירוע. הוא התפעל מכך שבכמה מילים שאמר הוא הציל חיים. "לך תדע כמה כאלה יש", אמר לעצמו והחליט להקדיש לכך את חייו. "מדהים מספר ההרצאות שהוא העביר לבדו בבתי ספר, באוניברסיטאות, בסמינרים, בצבא ובכל מקום שהצליח להגיע אליו", אומר יונתן.

אגודה ביתית

במשך שנים ארוכות הפעילות של אגודת אפרת התקיימה בתוך בית משפחת שוסהיים בירושלים. "כל הבית היה מלא בארגזים והיה מחסן קטן למטה. כל הזמן עסקנו בלפרוק ולמיין את הציוד ולקחת משלוחים לדואר", הוא מתאר. "ככל שהאגודה גדלה והצרכים גדלו, האגודה עברה להיכן שהיא נמצאת היום, ברחוב העילוי. בהתחלה הייתה רק דירה אחת ובהמשך הצטרפה דירה נוספת, ואז גם המחסן עבר לשם. במשך שנים רבות האגודה הייתה ביתית לכל דבר".

ד"ר שוסהיים היה רופאם האישי של גדולי ישראל רבים, כמו הרב צבי יהודה קוק, שושלת אדמורי גור הבית ישראל, הלב שמחה והפני מנחם, בעל הנתיבות שלום מסלונים, הרב שלמה זלמן אויערבך, הגאב"ד של העדה החרדית הגרי"מ דושינסקי, בעל שו"ת ציץ אליעזר הרב אליעזר ולדנברג, המקובל יצחק כדורי, הרב מרדכי אליהו, הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא זצ"ל, ויבדל"א האדמו"ר מבעלז שליט"א ועוד רבים. כשהיה בן עשרים וארבע בלבד, הפך לרופאו האישי של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל.

לקראת החתונה שלו, הצטרף אליו יונתן בביקוריו אצל גדולי ישראל. "באתי אליו ואמרתי לו: 'עד עכשיו לא עשיתי זאת, אבל אשמח שתיקח אותי להתברך אצל גדולי ישראל'. אביו נענה לאתגר, וכך בימים שלפני החתונה השניים ביקרו אצל לא מעט רבנים ואדמו"רים. "כאלה שאם הייתי מנסה להתקבל אצלם בלעדיו היה לוקח לי הרבה יותר זמן, אם בכלל הייתי מצליח. היה לו חיבור לכל המנעד של הציבור הדתי והחרדי, ברמה שאם היו מנסים להושיב אותם כיום כדי לחתום יחד על פשקוויל, כנראה שלא היו מצליחים. היה להם מכנה משותף אחד: כולם סמכו עליו גם כרופא וגם כאיש תורה".

חבילות סיוע ליולדות
צילום: אגודת אפרת

קשר מיוחד היה לד"ר שוסהיים עם הרב יצחק זילברשטיין, פוסק גדול ומומחה בדיני רפואה ורופאים. "הם היו בקשר הרבה מאוד שנים, גם כרופא בשיעור לרופאים שקיים הרב זילברשטיין פעם בחודש שבו השתתף וגם אני נהגתי להשתתף. מעבר לכך הוא שלח אליו שאלות מרתקות בעניינים שקשורים בזה", הוא מתאר. לפני כחודש העביר הרב זילברשטיין שיעור לזכרו בהשתתפות בני המשפחה ועסק בו בשאלות שהיו קשורות בנושאי הפלות. במסגרת השיעור סיפר הרב זילברשטיין בהתפעלות על מקרה מיוחד שהותיר עליו רושם מיוחד.

באחת הפעמים באה אל הרב זילברשטיין אישה בוכייה יחד עם בעלה. היא הייתה בהיריון ובאולטרסאונד גילו שחסר לעובר חלק מהרגל והמליצו לה להפיל. היא שאלה את הרב זילברשטיין מה לעשות והוא השיב: "מה שאומר ד"ר שוסהיים זה מה שיהיה". "הם באו לאבא שלי ושאלו מה לעשות. הם גם אמרו שה‏משפחה אמרה שאם הם לא עושים הפלה הם מנתקים איתם את הקשר. אבא דיבר איתם ושכנע אותם שלא להפיל".

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

מבחינת הרב זילברשטיין הוא כבר שכח מהסיפור, אך אחרי כמה חודשים קיבל הזמנה לברית וד"ר שוסהיים ביקש ממנו להגיע, כי כך הבטיח להורים. נולד תינוק שהיה באמת עם מום קטן ברגל. "כעבור כמה שנים אבא שלי שוב הזמין את הרב זילברשטיין. "'בוא, אני רוצה שתראה משהו', והראה לו ילד שמתרוצץ, ולידו את הסבים והסבתות. אחרי שהם ניתקו קשר בגלל שבני הזוג לא עשו הפלה, הם באו לאבא שלי ואמרו לו: 'תודה רבה לך שהצלת את החיים, לא רק של הילד אלא גם את החיים שלנו. כי אם הבת שלנו הייתה מקשיבה לנו ועושה הפלה, אז כל החיים שלנו לא היו נראים אותו דבר'. כשמדברים על הצלת חיים, זה לא רק הצלת חיים של הילד אלא החיים של המשפחה".

"היום זה מובן מאליו, אבל לדבר על נושאים כאלה במגזר החרדי זה לא דבר של מה בכך", הוא מדגיש. "בתחילת הדרך הוא לא התקבל בברכה על ידי המגזר החרדי, כי הוא דיבר על נושאים שהס מלהזכיר. היום אנחנו כבר חיים בתוך המציאות הזאת של מושגים כמו היריון, הפלה וכדומה, אבל לפני שלושים או ארבעים שנה היה אסור לדבר על זה בפרהסיא. רק בגלל שזה היה הוא – הרבנים קיבלו את זה. זה לא היה מובן מאליו".

‏משפחה רפואית

ארבעת בני משפחת שוסהיים נמצאים עמוק בעולם הרפואה כפרמדיקים, ויונתן המשיך מתפקיד הפרמדיק במד"א ואיחוד הצלה והפך להיות רופא מן המניין. השאלה המתבקשת היא האם הילדים הגיעו לשם בעקבות אביהם. "גדלנו בבית של רופא. אבא זצ"ל היה תופר-אומן. לפעמים כשבא ילד שצריך לתפור והוא לא משתף פעולה ולאבא היה קשה להחזיק אותו בצורה יציבה שלא תפריע לדיוק בתפירה נקראנו אנחנו לעזור לו. במקרים כאלה שרואים דם או תפירה יש שתי אפשרויות, או שמתעלפים או שמתחברים. ככה שכולנו גדלנו לתוך זה והפכנו ארבעתנו למתנדבים במד"א. אחי אריאל הצהיר לא פעם שאין כל קשר, במקרה הציעו להם בישיבה קורס מד"א כהפעלה לקיץ. אבל בוודאי בתת-ההכרה יש קשר. הרבה אנשים הולכים לקורס מד"א ולא ממשיכים עם זה הלאה. הוא נדבק בזה, היום הוא ואשתו, שהיא אחות בהכשרתה, מהמתנדבים הבולטים של 'הצלה' בירושלים".

רגע מצמרר שנחרת בזיכרונו של יונתן, כחלק מהגדילה לתוך הפעילות של אביהם הרופא, קרה בהיותו ילד בן חמש. ד"ר שוסהיים נהג לכתת את רגליו בהרצאות ברחבי הארץ והילדים הצטרפו אליו כדי להרוויח טיול. "חזרנו מהרצאה בערד ולא רחוק מאיתנו התרחש הפיגוע הרצחני בקו 18 בירושלים. מטען חבלה התפוצץ באוטובוס אגד שנסע בשדרות הרצל בעיר וגרם להירצחם של שישה יהודים ולפציעתם של ארבעים וארבעה", הוא משחזר את אותם רגעים. "אבא רץ לטפל בפצועים, ונשארנו כמה ילדים במשך שעות ברכב, בלי טלפונים. ישבנו שם כמו ילדים טובים, עד שהוא חזר אחרי כמה שעות מגואל בדם. זה חינוך שאתה מבין שזה הצלת חיים וזה רפואה. כשאחי אמר לי שהוא הלך לקורס מד"א בלי קשר לאבא, אני מקבל את זה בעירבון מוגבל. זה משהו שנחרת בך. אתה לא צריך שיגידו לך ללכת להציל חיים, כי אתה רואה את זה לנגד עיניך. מאז לצערי כל האחים יצא להם לנהל ולטפל בלא מעט פיגועים".

בעניין לימודי הרפואה מעיד יונתן שאביו נתן לכל אחד את החופש להחליט וממש לא דחף אף אחד לשום כיוון ובפועל כל אח הגיע למקום אחר. "אצלי באופן הפוך על הפוך, כשהלכתי ללמוד באוניברסיטה לא התחלתי בלימודי רפואה אלא במשהו ליד", הוא מגלה. "ידעתי איך נראה בית של רופא שמקדיש את ימיו ולילותיו להצלת חיים והעדפתי חיים רגועים יותר. אבל תוך כדי הלימודים הגעתי למסקנה שזה לא מספק אותי, אשתי אמרה לי 'לך תעשה מה שאתה באמת רוצה' וכך הגעתי ללימודי הרפואה. זה לא היה בדחיפה של אבא שלי. הוא כמובן מאוד שמח, וגם ההנחה המוטעית שההתמחות שלי כגינקולוג הייתה בעקבות דחיפה שלו לסייע לאגודת אפרת - זה לא קשור בכלל. אומנם באתי להתייעץ איתו לפני שבחרתי תחום התמחות, כי היו לי כמה אפשרויות, אבל ניתחנו אותן באופן מאוד מחושב ולא קשור בכלל לנושא של אפרת".

יונתן מספר כי אביו נשם את הפעילות של אגודת אפרת ברמ"ח איבריו ובשס"ה גידיו. "אבא עסק בשני דברים עיקריים בחיים שלו. האחד זה תורה. אבא היה תלמיד חכם גדול ולמד הרבה מאוד תורה, בכל זמן שהייתה לו אפשרות. השני היה כמובן אגודת אפרת. בשנים האחרונות, בכל פעם שהיינו מזמינים את ההורים לשבת, תכף עם הגעתם אבא היה מתחבר באינטרנט למחשב וממשיך להתעסק בפעילות שלך אפרת. למתבונן מבחוץ זה היה נראה קצת מוזר, אבל כבר היינו רגילים שעד כניסת שבת אבא עם המחשב בעניינים של אפרת, וברגע שהוא מסיים - הולך ללמוד תורה. זה היה פרויקט חיים והוא הקדיש לכך את ימיו ולילותיו ללא הרף".

כל שאלה בדחילו ורחימו

יונתן משתף בסיפור שסיפר לו אביו אודות הצלת חייו שנחרת היטב בזיכרונו. כגינקולוג הוא הפנה אליו מקרים והתייעץ איתו, כי זאת לא הייתה ההתמחות שלו. "הוא נורא רצה לחדד לי נקודה ספציפית כרופא והוא סיפר לי על מטופלת ותיקה שלו שהייתה אם ברוכת ילדים, 14 ליתר דיוק. כשהיא הייתה בתחילת ההיריון של הילד ה-15 שלה, היא חלתה בסרטן. באותו שלב נאמר לה שעליה להפסיק את ההיריון כדי שאפשר יהיה לטפל בסרטן בצורה אגרסיבית. ברגע שהיה מדובר על סכנה לאם ושהעובר הופך להיות רודף אמיתי, אבא היה הכי קיצוני לצד השני, להחלטה שחובה לעשות הפלה. אין על זה דיון בכלל".

ד"ר שוסהיים נשלח לשכנע את האישה לעשות הפלה, ואם הוא זה שאומר כך הוא לא חשוד בהטיה. "האישה עשתה הפלה, אך למרבה הצער הסרטן לא נעצר וכשהיא הייתה על ערש דווי היא טרחה להגיע לאבא ולומר לו שמה שהכי כואב לה זה שהיא נאלצה לעשות הפלה. זה סיפור מצמרר. הוא אמר לי: 'יונתן, תזכור את הסיפור הזה. בעיניים שלך אולי האישה לא נורמלית, יש לה הרבה ילדים ולא הייתה ברירה אחרת. אבל כשאתה מבין מה זה אומר לאישה לעשות הפלה ולאבד חיים וזה מה שילווה אותה עד סוף ימיה, אתה תתייחס לכל שאלה כזאת בדחילו ורחימו".

יונתן מבקש לחזק את האמירה שאביו חזר עליה בכל הזדמנות, שאין לה אח ורע בכל עולם הרפואה: "אין שום פרוצדורה בעולם הרפואה שיש להם אחוזי הצלחה גבוהים כל כך. הוא התגאה במאה אחוזי ההצלחה שיש לו. אף אחת מהנשים לא חזרה כדי להתלונן. עם זה הוא הביא הרבה מאוד חיים לעולם".

רגע מצמרר אירע במהלך השבעה, כאשר לא מעט מנחמים הגיעו והכריזו פתאום "אני הבן שלו" או "אני הבת שלו". באחת הפעמים הגיע לנחם הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו שליט"א. כמה דקות קודם לכן הכריז כך אחד המנחמים, ובני המשפחה שיתפו את הרב לאו שבאותם רגעים נמצאים סביבו לפחות שני ילדים שד"ר שוסהיים הציל. אישה אחת שמעה את השיחה ואמרה לרב לאו: "אני אמא שלו וזה הבן שלי שבא לעולם בזכות ד"ר שוסהיים".

מטבע הדברים רבים שואלים את יונתן מה הלאה. "אגודת אפרת חיה וקיימת", הוא מכריז. "חגי גולדשמידט, החתן והמנכ"ל, ממשיך במלוא המרץ. רוב המקרים שמגיעים לארגון הם בעקבות מצב סוציו-אקונומי, ופעילויות הסיוע הכלכלי יימשכו. מקרים רפואיים שמגיעים לאפרת, כאשר נשים קיבלו אבחנה והן אינן בטוחות האם נכון לבצע הפלה, המקרים הללו היו מגיעים לאבא שלי כייעוץ רפואי גרידא. עד לאחרונה הייתי מאחורי הקלעים, אך בימים שבהם הוא היה בבית החולים התחייבתי בפניו שהייעוץ הרפואי לא ייפסק ואפילו יתעצם. אם לאישה יש צורך רפואי והיא רוצה לבוא ולהתייעץ עם רופא נשים שאינו הרופא המטפל, או שיש לו רקע תורני חסר נגיעות, זה יימשך והתיק הזה ייפול עליי בשמחה", הוא מסכם.

לתרומה לאגודת אפרת לחצו כאן

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו