לכבוד הרמטכ"ל אביב כוכבי, גיבור ישראל.
ברכת שלום ואור.
אני מבקש לחזק את ידיך ואת חיילי ומפקדי צה"ל בימים קשים אלו. הינכם פועלים במסירות ימים כלילות, אשרינו שאלה הם חיילנו ומפקדנו. עם זאת אחרי בקשת המחילה, ברצוני לעורר את תשומת ליבך ממקום של אחווה והכרת הטוב.
ימי אלול הם ימים של חשבון נפש, והצבא הוא גוף שעסוק בלמידה ושיפור עצמי כל העת, ואני תקווה שדבריי יכנסו לליבך, מלב אוהב.
האירוע הטראגי שהסתיים במותו של בראל חדריה שמואלי הי"ד, היה צפוי מראש. טענות הצבא וממשלת ישראל מתעלמות מהמציאות השערורייתית ליד גדר הגבול.
כבוד הרמטכ"ל טענת למשל כי ידיהם של הלוחמים לא היו כבולות והוראות הפתיחה באש הן ברורות, ראש הממשלה נתן גיבוי מלא לך ולמפקדים ואף ניסה להאשים את המבקרים בפוליטיזציה.
לפי התחקיר הצבאי שהוצג בפני המשפחה, נכון היה להציב את לוחמינו בעמדה אחרת ששולטת על המרחב בצורה טובה יותר. בעקבות התקרית, ייתכן שיבוצעו שינויים בחומה שהוצבה בגבול ובחרכי האירוע. עם זאת, בצבא הבהירו כי גם היום לא היו רוצים לסיים התפרעויות על הגבול עם עשרות הרוגים עזתים.
גם אם זה נכון שידי הלוחמים אינן כבולות, אך המציאות בה הם נאלצים להילחם היא הזויה, מותר להם לירות אבל הם בדו קרב של שליפות מול אויב, שאינו מורתע ושגם לו מותר להתקרב לגדר ולירות מטווח אפס.
הרבה לפני הקמת החומה אחרי הגירוש מגוש קטיף, למחבלים היה אסור להיות בטווח 300 מטרים מהגבול, שגם זה מעט מדי.
מאז הוקמה הגדר, המחבלים מתקרבים אליה בתדירות מדאיגה, הגדר מושחתת על ידי הפורעים על בסיס קבוע, הנזק הכספי ידוע לך, הון מושקע בתחזוק נזקי הגדר.
נקודת התורפה בחרכי הירי הייתה ידועה, אנשי המקצוע התריעו על אפשרות פיגוע משם בנק"ל ואף ברימונים.
הבעיה אינה בתפקוד הלוחמים אלא במדיניות ההכלה. גם הממשלה הקודמת וגם זו, כמו גם בכירי קצינך לובשי המדים, סובלים מקבעון מחשבתי, הקובע משוואה של הכלה.
הפיקוד הבכיר כמו גם הממשלה סבור כי אין תועלת בכיבוש הרצועה, העזתים לא יעלמו ונצטרך ללמוד לחיות לצידם. ההנחה הזו הולידה שפל של מתן פרוטקשיין בדמות כסף קטארי, ומדיניות של סבבים ללא הכרעה.
דחיית ההכרעה אינה פתרון, הכרעה כמו הלוואה תצטרך להתממש ולהיפרע, וכל דחייה תעלה רק את ריבית הפגיעה באזרחים וחיילים.
הטענה שהועלתה מהתחקיר כי גם היום לא היו רוצים לסיים התפרעויות על הגבול עם עשרות הרוגים עזתים, היא תמוהה ומקוממת, והיא מצביעה על חולשה ואובדן דרך.
יאמר מי שיאמר כי במציאות הנוכחית, ובשל ריבוי הגזרות הקרובות והרחוקות, יש להימנע ממהלך שעלול להבעיר את המזרח התיכון.
זוהי טעות לחשוב שהאויב מכבד את רצוננו להימנע ממרחץ דמים, הערבים רואים בהתנהגות זאת, חולשה מצדנו, וההכלה שלנו רק מגבירה את התנהגותם חסרת הרסן.
מפקדים נדרשים לאומץ לב ולמוכנות להקרבה כך כתבת באגרת לחיילי ומפקדי צה"ל.
אכן, אך מעבר לאומץ לב בשדה הקרב, כולנו נדרשים לאומץ לב מחשבתי, האומר כי תם עידן ההכלה, אין להכיל את הרוע החבלני המשחק בחיי אדם משני הצדדים.
אנו נדרשים לאומץ לב האומר כי הגיעה העת להכריע, ויפה שעה אחת קודם.
יהי רצון שנשוב להיות לראש, ונפסיק את מדיניות הזנב, תכלה שנה וקללות הכלותיה ותחל שנה וברכותיה!
דרור אריה,
יו"ר תנועת חזון