"קורבנות השלום" ו"הכלת המתים"

שר הבריאות ניצן הורוביץ, האיש הלא-נכון במקום הלא-נכון, מלין על המשטרה שאינה עושה די בעניין אכיפת תקנות הקורונה, ושכתוצאה מכך היא "תוקעת לו" את בתי החולים.

עברית של שר! אילו היה מסתכל במראה היה רואה מי "תוקע לו" את בתי החולים. השר הפופוליסט, שבכל ראיון שלו מסביר שיש לחיות לצד הנגיף, ועל כן יש לצמצם את ההגבלות על הציבור, הוא זה ש"תוקע לו" את בתי החולים.

הנכונות להתיר התקהלויות המוניות היא ש"תוקעת לו" את בתי החולים. מי שמתיר את מדגרת ההמונים בחגיגות ה"פאנג'ויה" באילת אינו יכול למנוע מדגרה דומה באומן שבאוקראינה. מי שמתיר את החתונות ההמוניות במגזר החילוני אינו יכול להלין על החנויות ההמוניות אצל הערבים ו/או החרדים.

למעשה, האיש הדוחף להקלה בהגבלות הוא האיש המיישם את "הכלת המתים", שאינה אלא לחיות עם הנגיף וגם למות ממנו. אין פלא שממוצע התמותה ביום דוהר לעבר 30 מתים, ועוד זרועו של הנגיף נטויה.

לא מיותר לציין ששורות אלה נכתבות ביום 13 בספטמבר, עשרים ושמונה שנים אחרי שנחתם ההסכם המביש על מדשאות הבית הלבן, הסכם שבו העמידו האוסלואידים את מדינת ישראל באותה מישור כמו ארגון הטרור הרצחני של יאסר ערפאת. מלחמת אוסלו, תוצאתו הצפויה מראש והבלתי נמנעת של הסכם הדמים, פרצה בהמשך והביאה איתה את "קורבנות השלום", כפי שכינו כוהני "דת השלום" את קורבנותיה הרבים. גם אז נקראנו "להכיל" את קורבנות המחדל.

ושר הבריאות הנ"ל, ברוב חוצפתו, גם בימים אלה וגם בממשלה זו – שאינה אמורה לעסוק בקידום "תהליך השלום" השקרי והגזעני – מדבר גם על חידוש התהליך, במקום לעסוק בענייני משרדו המטרידים. וכמוהו גם שר המחדל האחר, שר המשטרה עומר ברלב, שאף הוא מתבטא בענייני "תהליך השלום" הגזעני והחזירי. ולפיד התחליפי כבר מחדש את רעיון העוועים של כביש חותך ישראל בין עזה ליהודה, בין עזה לחברון.

כמוהו בני גנץ, שאף הוא, במקום לעסוק בביטחון ישראל, עולה לרגל אל אבו מאזן, מכחיש השואה ויורשו של רב המרצחים ערפאת, ומבטיח לו כספים שהם חיוניים לבתי החולים הציבוריים. הנשמת הרשות של מחמוד עבאס אינה כלולה בין תפקידיו של שר הביטחון. 

וראש הממשלה בנט, הוא מתבשם מאוויר פסגות, בעוד ממשלתו נסחפת שמאלה, תהומה. שר הבריאות הנ"ל כבר מדבר על המרצת בנט, אבל בנט נראה כמי שאינו מבחין במלכודת שטמנו לו שותפיו וגרורותיו של מנצור עבאס.

בנט, התעורר!