ד"ר חיים משגב
ד"ר חיים משגבצילום: עצמי

חלפו 100 ימים  – וכמעט הכול קורס לממשלה בפנים. יחסי החוץ, מדרדרים והולכים. רוסיה כבר לא סופרת את הממשלה הנוכחית.  עם פולין, בעלת הברית הנאמנה, היחסים הגיעו לשפל. אבל לא על אלה רציתי להרחיב את הדיבור.

גם לא על הכישלון הנורא, הבלתי נסלח, במאבק בקורונה. גופותיהם של הנפטרים נערמים  – וקצרה ידם של הרופאים להושיע.

מה שמשך את תשומת לבי בימים האחרונים זאת התחושה שאי-הנאותות השלטונית גואה באין פוצה פה ומצפצף. קראתי, לדוגמה, שהקופה הציבורית ויתרה, משום מה, לאהוד ברק ולסתיו שפיר על החזר של 8 מיליון שקלים. כל אחד מן השניים נותר חייב כארבעה מיליון שקלים לאחר מערכת בחירות שבה הם כשלו . לא נעשה אפילו ניסיון לגבות את הכסף.

אבל מה שבאמת צריך להרתיח את דמו של כל אזרח היא העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה ממלא פיו מים; דבר שלא היה קורה לו , צריך להניח, אם זה היה קורה בתקופת הממשלה הקודמת. אביחי מנדלבליט פשוט קמל והולך בחודשים האחרונים. קולו נאלם דום; גם במקרים שהשחיתות בולטת לעין. 

ובעניין זה אני רוצה להעלות רק עוד דוגמה אחת:  לאחרונה נודע שלמרכז הרצל, מוסד חינוכי-ציוני, שאין חשוב ממנו, במיוחד בימים אלה, לחיזוק איתנותה של המדינה היהודית, מונה יושב ראש חדש; הלוא הוא יו"ר הנהלת מר"צ שגם היה מועמד מטעמה בבחירות לכנסת.

לא שמעתי שהתקיים מכרז פומבי או שמונתה ועדת איתור. הכול נעשה בחשאי. המינוי נפל אל חיקו שלאורי זכי, בן זוגה של תמר דנדברג, כפרי בשל.  בג"ץ לא נדרש להתערב וגם מנדלבליט לא נזעק כדי לברר איך פעל המוסד הציבורי החשוב הזה שנסמך, כל-כולו, על כספי משלם המיסים.

שתי דוגמאות אלה, ועוד רבות שנמצאות באמתחתי, לא יפילו, כמובן, את הממשלה המכהנת  שבה כל מרכיביה נאחזים זה בזה. איש מן השרים לא רוצה בבחירות; וגם לא בעימות עם ראש הממשלה; מה שמאפשר לנפתלי בנט להימנע מכינוס קבינט הקורונה במשך  שבועות רבים ולשותפתו לדרך לומר שצריך לדעת להכיל את המתים.

ראש הממשלה נמצא כעת בדרכו לניו יורק כדי לנאום מעל הפודיום החשוב ביותר בעולם.  הרבה פעמים  עמד שם בנימין נתניהו. האולם היה תמיד מלא. רבים ביקשו לשמוע את דבריו. אני לא בטוח שזה יקרה גם לבנט.

אבל זה יהיה, להערכתי, פחות חשוב לבנט. הוא מבקש, אם הבנתי אותו נכון, לראות את עצמו  על רקע סמלו הענק של ארגון האומות המאוחדות; מה שידגיש, לתפיסתו, את ניצחונו הפוליטי.

אבל התייצבותו בימים אלה על אותו פודיום דווקא תדגיש, להבנתי, דווקא אספקטים אחרים לגמרי. אין לבנט מה לחפש שם בשעה שעשרות אנשים מתים בכל יום מקורונה. יש  לקבל החלטות קשות  - ובנט בורח מהן. בתי החולים קורסים ולא אחת, כנראה, יש  להכריע בשאלות שאין מרות מהן.

ועל המחדל הזה לא ייסלח לעולם לכל מי שאחראי למצב העגום שאליו נקלעו מיליוני ישראלים.