הפריצה האלימה של הערבים למתחם שער הרחמים בהר הבית
הפריצה האלימה של הערבים למתחם שער הרחמים בהר הבית צילום: רויטרס

אירועי אוקטובר 2000 התחילו ימים ספורים לאחר פרוץ פרעות הערבים המוכרות כאינתיפאדה השנייה או אינתיפאדת אל-אקצה.

ב-1 באוקטובר 2000, היום השני של ראש השנה תשס"א, יצאו ערבים אזרחי ישראל בתמיכת מנהיגיהם, מיישובי וואדי ערה ובעיקר מהעיר אום אל-פאחם, להפגנות הזדהות אלימות במיוחד עם מחבלי הרשות הפלסטינית בהנהגתו של יאסר ערפאת ימ"ש.   

משטרת ישראל, שלה הסמכות להפעיל כוח והאחריות לשמירת הסדר הציבורי ובטחון האזרחים בתחומי מדינת ישראל, הגיבה להתפרעויות בשימוש באמצעים לפיזור הפגנות ואף באש חיה, במצבים בהם נקלעו השוטרים למצבים מסכני חיים. בהפגנות נהרג אזרח יהודי אחד מזריקת אבנים, ו-13 פורעים ערבים מירי.

באוגוסט 2003, פרסמה ועדת אור, שהוקמה במטרה לחקור את האירועים ב-8 בנובמבר 2000, את המלצותיה ובהן המלצות לשיפור היחסים בין משטרת ישראל והחברה הערבית שהמסר העיקרי בהן טען כי יש לחדול מלהתייחס אל החברה הערבית כאל אויב, לקדם הידברות בין החברה הערבית למשטרה ולאכוף את החוק באופן שוויוני במגזר הערבי.

21 שנה לאחר אותן הפגנות הזדהות אלימות של ערביי ישראל עם אחיהם, שעה שמדינת ישראל שוב מותקפת על ידי ארגוני הטרור, חוזרות המראות של הפגנות תמיכה והתפרעויות הערבים בעידוד מנהיגיהם כנגד יהודים במהלך מבצע "שומר החומות" במאי 2021. הפעם הייתה המשטרה מרוסנת יתר על המידה, או למען הדיוק- חלשה. תגובתה הייתה רפה, ופחות עוצמתית ונחושה, מעטה ומאוחרת מידי ביחס לצרכי השעה, עת חיי יהודים ורכושם הפכו להפקר בערים המעורבות ובצירי תנועה סמוכים ברחבי המדינה.

אחרי שוך פרעות 2000 של החברה הערבית בשכניהם היהודים, התפנו הכוחות השליליים והאנרגיות שנצברו בה להגברת הפשיעה החמורה בחברה הערבית גופה. היקף השימוש הלא חוקי בנשק, האלימות הקשה והרציחות עלה משמעותית כפי שניתן להסיק מבדיקה של נתוני המשטרה. כך למשל עולה שבעוד שבשנת 2000 עמד המספר הכולל בארץ על 137 ניסיונות רצח ורצח, אזי בשנת 2001 האמיר המספר ל-177 ובשנים לאחר מכן נצפתה ירידה הדרגתית. בהנחה שבין 60% ל-80% ממקרי הפשיעה החמורה הללו משויכים לחברה הערבית בכל שנה על פי נתוני המשטרה, אזי ניכר כי ישנה עלייה דרמטית באלימות הפנימית בחברה הערבית מייד בשוך פרעות אוקטובר 2000.

עוד באותו נושא:

מגמה דומה נצפית השנה, שהתחילה עם נתונים גבוהים אך מאז שוך אירועי "מבצע שומר החומות" במאי 2021, ניכר כי החברה הערבית התפנתה להשלים בקצב מואץ את פערי האלימות בקרבה, עד כי מאיימת היא לשבור את שיאי נרצחיה בכל השנים עם 88 נרצחים נכון ל-21/9, כשרחוקים עודנו מרחק כשלושה חודשים מסוף השנה האזרחית, לפיה נמדדים הנתונים.

מהשוואת שתי התקופות האלימות בהן נטלו חלק פעיל ערביי ישראל, ניתן להסיק כי לאחר סיומה של תקופת פרעות אלימה ודעיכת הלהט הקיים לכלות את הזעם באזרחים יהודים דווקא, מופנות האנרגיות השליליות וההרסניות פנימה, כלפי החברה הערבית עצמה. באופן זה עדים אנו להתגברות המתח הפנימי בחברה הערבית ההטרוגנית, בין אם בשטחי הרשות הפלסטינית ובין אם בשטחה הריבוני של מדינת ישראל.
אם תרצו מדובר למעשה במעין קביעה הדומה לחוק שימור האנרגיה. אין זה חוק מדינה כי אם חוק בסיסי בפיזיקה הקובע שסך האנרגיה במערכת סגורה הוא גודל קבוע שאינו משתנה. כלומר: שינוי האנרגיה במערכת סגורה כלשהי, כחברה הערבית בהתאם לטענה, מתבטא רק בשינוי צורת האנרגיה או במיקומה, ואילו כמות האנרגיה קבועה תמיד.

נקודות למחשבה

האם המלצות ועדת אור לשיפור היחסים בין משטרת ישראל והחברה הערבית, בדגש על ההמלצות לפיהן יש לחדול מלהתייחס אל החברה הערבית כאל אויב, לקדם הידברות בין החברה הערבית למשטרה ולאכוף את החוק באופן שוויוני במגזר הערבי, יושמו? האם יש בכלל היתכנות ליישמן לאור המגמות בחברה הערבית שנצפו בחלוף השנים מאז פורסמו ההמלצות?

אכיפה ויחס שוויוני ונאות מצריכים הקמת נקודות ותחנות משטרה בישובים הערבים כמו אצל היהודים. אך במבחן השנים חשבו הערבים כי אין הדבר ראוי לקידום בסדרי העדיפות הפנימיים אם בכלל, ועל כן עשו כמיטב יכולתם למנוע את הקמתן, לגנות את פעילות המשטרה על הפעלת יד קשה לכאורה, לחבל ברכוש משטרתי ואף להשמידו שעה שנזעקה המשטרה לסייע לתושבים, ולא רק בעת הפרעות האחרונות.

כך לדוגמא, הורה בית המשפט המחוזי בנצרת ב- 29 באוגוסט 2017 על מחיקת בקשה להפסקה מידית של עבודות פיתוח לבניית תחנת משטרה בכפר כנא, בקשה שהגישו כ-300 תושבי כפר כנא, שהתנגדו להקמת תחנת משטרה ביישוב.
יש לציין כי כפר כנא אינו מקום פסטוראלי, רגוע ושליו המגנה טרור ושפיכות דמים כפי שניתן ללמוד מרצף אירועים קשים שאירעו בו לאורך השנים: לפני שנה ב-12 בספטמבר 2020 נרצח גבר בן 34 על ידי דודו, ב-19 בנובמבר 2016 נרצח בכפר ענאן חקרוש על ידי נער בן 17, ב-1 בפברואר 2001  נרצח בחור בן 28 בדקירות סכין, ב-20 ביוני 1999 בוצע בכפר רצח כפול, נשרפו שלושה בתים והוצתו חמש מכוניות.

יחסם של בני המקום לאלימות כלפי יהודים אינו טוב יותר כפי שניתן היה לראות בכרזת תמיכה במחבלים האחראים לרצח יהודים ודגלי אש"ף שהתנוססו באין מפריע ברחוב הראשי של כפר כנא ב-25 במאי 2017. בשלט התמיכה למען הסר ספק הופיעו תמונותיהם של מרואן ברגותי, שהורשע ברציחתם של חמישה ישראלים ומעורבות בפעולות טרור רבות בהם נפצעו רבים, לצד אחמד סעדאת, מזכ"ל ארגון "החזית העממית" שהורשע כשותף ברצח השר רחבעם זאבי הי"ד.

בראיון לגלובס ב-5 בספטמבר 2017 מצוטטים דבריו של אמנון בארי סוליציאנו, מנהל שותף בקרן אברהם, ארגון יהודי-ערבי לשינוי חברתי ולקידום שילוב ושוויון בין יהודים וערבים אזרחי ישראל, באומרו: "בחברה הערבית יש התנגדות עזה למשטרה. המשטרה נתפסת כזרוע של הממשלה ומייצגת גישה בלתי שוויוניות, אלימה, שרואה את הערבים כאויב. הסיפור של התחנות הוא רק ביטוי של ההתנגדות הזאת. לאחרונה הפכה ההתנגדות הקטגורית הזאת ליותר אמביוולנטית, כי נשחקה הסמכות המשפחתית והיישובית. אין משטרה, ונוצר ואקום שהפך את היישובים הערבים לחממות של פשיעה ואלימות. זו מגיפה שמאיימת לפרק את החברה הערבית, לפורר אותה. אנשים נרצחים על כל צעד ושעל ואנשים מבינים שחייבים את המשטרה, אם כי גם לתבוע ממנה להשתפר ולהשתנות".

כשנשאל מדוע ישנה התנגדות להקמת תחנות משטרה, ענה: "הסיפור של תחנות המשטרה מבטא את המחלוקת בחברה הערבית. אנשים שאמונים על סדר, כמו ראשי ערים ומנהלי בתי ספר וגורמי רווחה, רוצים לראות משטרה שוויונית ויעילה והוגנת, אבל הפוליטיקאים מבינים שזה עניין שנוי במחלוקת ורואים בזה אמצעי לנגח את נבחרי הציבור".

תוכנית המשרד לביטחון פנים להקמת תחנות משטרה ביישובים ערביים ולמען החברה הערבית, נתקלה בזמנו בהתנגדויות דווקא מצד הרשויות המקומיות הערביות וחברי הכנסת הערבים באיצטלות לא ענייניות שונות, כגון סוגיית הקצאת קרקעות ותיעדוף הקמת מבני ציבור כמתנ"סים במקום תחנות משטרה.

במבחן ההצבעה בכנסת, בו עבר החוק ברוב של 37 מול 10 ח"כים מהרשימה המשותפת ומרץ, הוכיחו את צביעותם לכאורה: ג'מעה אזברגה, סעיד אלחרומי המנוח, יוסף ג'בארין, עבד חאג' יחיא, תומא-סלימאן, ראש הרשימה איימן עודה שהצביע נגד בקריאה השנייה, ובשלישית לא נכח במליאה, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין ומוסי רז. חברי כנסת אלו, המזילים דמעות תנין גם היום, הצביעו למעשה נגד התיקון שהציעו בזמנו השרים כדי לעקוף את ההתנגדויות ולאפשר הקמת תחנת משטרה בשטח יישוב גם אם מליאת המועצה המקומית מתנגדת.

על פי התיקון שהוצע, במקרה שבו המועצה מתנגדת לאשר את הקצאת הקרקע, תעבור הסמכות בנושא לידי שר הפנים. האם מנסים חברי הכנסת היהודים לעזור בכוח ולהאכיל בכפית כסף את חברי הכנסת הערבים המקפידים לבכות ולילל על מר גורלם למרות פעולתם כנגד המדינה, דבר המזכיר במשהו את הקלישאה על הנער שרצח את הוריו ובכה בפני השופט על מר גורלו בבקשו רחמים כי נותר הוא יתום.

האם חל שינוי בעמדות חברי הכנסת ביחס למשטרה, תפקידה ותפקודה? הסבורים הם שראוי כי המשטרה, שרובה מאוישת על ידי יהודים, תטפל רק בעבירות שבין הערבים לעצמם בכפפות משי וללא גיבוי ודוגמא אישית של המנהיגים? לאור האירועים האחרונים שחוותה מדינת ישראל בפרעות תשפ"א, לא ניכר הדבר בהכרח, שהרי חברי הכנסת הערבים לא רק שהביעו סולידריות, הבנה ותמיכה בפורעים, אלא יצאו בקריאות עידוד בפורעים ובעצורים, כמו גם נגד המשטרה והצבא.

בקרב הערבים נשמעת לא אחת הטענה שהאלימות המשטרתית כלפי החברה הערבית רבה יותר מאשר כלפי החברה היהודית דבר הפוגם באמון הניתן למשטרה ודוחק אותה אל מחוץ לתחומי היישובים הערבים. טענה מעין זו אינה ראויה לטעמי משום שבהתחשב בהיקפי האלימות וחומרתה בחברה הערבית - הפשיעה האלימה בחברה היהודית היא דלה, וככל הנראה נחשבת כבדיחה בעיני הערבים. כך מטבע הדברים נדרשת יותר עצמה מצד המשטרה בבואה לאכוף חוק בסביבה מסוכנת ואלימה בה הצווארון הלבן הוא בעיקר שמועה.

טענה אחרת העולה מהחברה הערבית היא כי זו סובלת מביצוע פעולות שיטור יתר הנובעות מחשד מוקדם ולא מוצדק בהכרח של השוטרים. הערבים טוענים למעשה כי הם נתונים לבדיקות ביטחוניות מחמירות יותר מהיהודים בשל שיטת ה"פרופיילינג", המייחסת מסוכנות לאדם בשל השתייכותו לקבוצה גזעית, אתנית, לאומית או דתית, וזאת גם בהיעדר מידע קונקרטי על מסוכנות שכזו.  בתגובה לכך יש לציין כי הערבים הרוויחו זאת ביושר ובהגינות משום שעד כה מי שהוכיחו כוונות עוינות כנגד מדינת ישראל ואזרחיה היהודים היו ברובם- ערבים. הערבים הם אלו שמזדהים עם אויבי ישראל מימים ימימה והוכיחו ברובם כי לא ניתן לסמוך עליהם בעימותים משמעותיים חוצי גבולות.

ההנהגה הערבית קוראת כאמור, להגברת מעורבות משטרת ישראל באכיפת החוק והסדר ביישובים הערבים ברחבי הארץ, כל עוד מדובר באלימות ולאו דווקא בעברות בנייה, מיסים ותחבורה, לדוגמא. אך באותה נשימה אינה מוכנה ליטול חלק במאמץ הביטחוני ולצאת בקריאה לצעירים הערבים להצטרף לשורות המשטרה, המשמר האזרחי או חס וחלילה משמר הגבול והצבא. לא זו אף זו, מתנגדים הם באמתלות שונות לפעילות משטרתית קבועה במגוון יישובים ולא מגנים הם התקפות על תחנות משטרה והשחתת ציוד שנקנה מכספי אזרחים שומרי חוק ומשלמי מיסים במדינה. כך למעשה נותר אחוז הערבים המתנדבים או המתגייסים לגופי הביטחון קטן מאוד ביחס לשיעורם באוכלוסייה. בנוסף, נכונותם של הערבים לשתף פעולה ולדווח למשטרה על פשעים נמוכה יותר מאשר נכונות היהודים, דבר שאינו מונע מהם בחוצפתם להעביר ביקורת על יעילותה של המשטרה בפענוח פשעים בחברה הערבית דווקא.
למדים אנו שהערבים מצפים ממיטב בנותינו ובנינו היהודים והדרוזים, אותם הם מקללים ושונאים לא פחות מהיהודים, לעשות סדר במחוזותיהם. זאת בעודם צופים הם בשוטרים מן הצד ללא שמוכנים הם לנקוף אצבע בכדי לסייע בידם להשליט סדר, לחקור ולפענח פשעים להם היו עדים בהתהוותם ואף מעורבים בדרך זו או אחרת.
לאותם מנהיגים ערבים יש להבהיר כי עד שלא יתגייסו הם ובני משפחותיהם לכוחות הביטחון, ויתאמצו באמת ובתמים להשליט חוק וסדר בעריהם וכפריהם, אין מניעה שדמם יהיה הפקר. אם תזלוג האלימות ממחוזותיהם ותסכן את החברה הכללית במדינת ישראל- דמם בראשם ועל מצפונם טוב שיהיה.

האם לאור זאת ועוד, ראוי שמקום אשר תושביו ידועים כתומכי מחבלים, הפוגעים בביטחון המדינה ועותרים לבית המשפט כנגד הקמת תחנת משטרה שמטרתה לשרתם- יזכו ממנה לתקציבים, לחמלה והבנה? האם ראוי ששוטרים ישראלים יעשו עבור התושבים שם את "העבודה השחורה" במלחמת החמולות הידועה לשמצה? שמא ראוי לשנות גישה וחשיבה בעצם יציאה למבצע ארוך, מקיף ויסודי בו יעברו כוחות משטרה ומג"ב מתוגברים בדחפורים בכפרים ובערים הערביות, יאספו כלי נשק ושאר "מציאות", יעצרו עבריינים ויהרסו מבנים לא חוקיים. סבורני כי לאחר כמה פשיטות על ערים וכפרים יעבור מסר חד ומרתיע שיועיל לחברה הערבית והיהודית בישראל כאחד.

סיכום

בחברה הערבית אין הנהגה ראויה, אמיצה וכנה המסוגלת לבצע את תפקידה ולהנהיג, שעה שכל האלימות הנחווית מזה שנים בחברתה מופנית מעת לעת גם כלפי חוץ, לעבר מדינת ישראל והיהודים. 

אך זו רק חלק מהבעיה נוכח העדר עתודה מנהיגותית ערבית צעירה בעתיד הנראה לעין. כזו המוכנה להשתלבות ראויה במדינה ולשמירת חוקיה מתוך הבנה כי זו מדינת היהודים בראש ובראשונה.

הנהגת החברה הערבית כיום הינה ברובה כפוית טובה ונצלנית, צבועה ובוגדנית, פחדנית עד שפלה שנסחפת אחר הפורעים, שמצדדת במחבלים ומפחדת מעבריינים המפרים בשיטתיות את חוקי המדינה בתחום הבנייה, ההגירה, המשפחה ועוד. מנהיגות שמתנגדת למילוי חובות אך בעד קבלת זכויות מהמדינה שעליהם מגינה מפני הפיכתה של החברה הערבית בה למוסלמית רדיקאלית בסגנון חמאס, דאעש וטאליבן.

המנהיגות הערבית בישראל לא מפנימה שלהתנהגותה חסרת עמוד השדרה, להתנהלות האלימה, נוטפת השנאה וההסתה של נדבכים בחברתה כלפי המדינה והיהודים בה- יש מחיר כפול. זוהי חרב פיפיות במלוא מובן המילה. האלימות ושפיכות הדמים המוטמעים כה עמוק בחלקים של החברה הזו מסיבות דתיות, לאומניות ותרבותיות מופנים כלפי פנים ולא רק כלפי חוץ. אם תרצו ניתן לדמות זאת ליכולת האדם לשלוט בכיוון הרוח שהרי אין זו נשלטת אלא מנוצלת על ידו היכן שניתן הדבר ולעיתים פוגעת בו היכן שהתגלתה תורפתו.   

חלק מהחברה הערבית הנוהג באלימות ותוקפנות כלפי שכניו היהודים מזה עשרות בשנים, מתנהג כלפי עצמו באופן דומה, אך בעצימות ובחומרה רבה אף יותר. דומה הדבר לאדם אלים הנוהג באלימות כבדרך קבע כלפי עוברי אורח, היעלה על הדעת שכלפי בני ביתו ינהג בהכרח אחרת? האם לא יכה הוא מעת לעת את ילדיו ובת זוגו? האם כשיתגלה הדבר יהיה מי שיופתע חלילה?!

חברה המורגלת באלימות ושפיכות דמים כקוד פנימי משכבר הימים כלפי יהודים וכל מי שנחשבים בעיניה ככופרים; חברה המקדשת, לא מונעת ולרוב אף לא מגנה נקמות דם ורצח על חילול כבוד המשפחה על פני העדפת שמירת החוק - מה עוד ניתן לצפות ממנה?  גם עוד 50 מיליארד שקלים אתנן לא ישנו את הקוד התרבותי והצו הפנימי, המנחה את התנהלותם של מנהיגי החברה הערבית, האינטרסנטים מחד והפחדנים מאידך, מול בני עמם בעודם גיבורים לכאורה על ה"יהוד" הנאורים, הגלותיים והמתרפסים.

רק כוחות פנימיים אמיצים מקרב החמולות והשבטים יכולים לחולל את השינוי בין אם הוא רצוי ובין אם ראוי ומתבקש. ככל הנראה, אין עתה בנמצא כוח חיצוני שיכול לכפות שינוי עמוק על החברה הערבית, כפי שנוכחו האמריקנים אך לאחרונה באפגניסטן, בסוריה ובעירק ואף אנו ברצועת עזה ובלבנון.

רק כוחות עצמאיים שיקומו מתוך החמולות והשבטים המכירים במדינת היהודים ומעוניינים יהיו ליטול חלק קונסטרוקטיבי בה, יהיו בעלי סיכוי לחולל שינוי מהותי, עמוק ושיטתי. כשיבינו אותם מנהיגים ערבים שהמכנים המשותפים, הזיקות והקשרים בין הערבים והבדואים בצפון לאלו שבדרום, דלים עד לא קיימים; שהקשרים הלאומניים בין הערבים ברשות הפלסטינית לאלו שבישראל מזיקים או לכל הפחות לא מועילים; כשיבינו כי גם בקרבם מדובר לא אחת בשבטים וחמולות המרכיבות חברה לכאורה, בדיוק כמו העם הפלסטיני המומצא בו הם מתקנאים ואליו מנסים הם להיות שייכים לכאורה- אז אולי יזרעו זרעי השינוי שיוביל למהפכה בתפישה, בהתנהלות ובתרבות בחברה הערבית הישראלית ולא הפלסטינית, החיה בתחומי ישראל לתפישתם של מנהיגיה בכנסת.  

בבחינת ההקשר הזה והרצון של ההנהגה הערבית בישראל להיות חלק ממרחב המחיה הערבי במזרח התיכון, מוטב וילמדו חברי הכנסת הערבים דבר או שניים על האופן בו מתייחסות משטרות "עדינות" כלפי התושבים והאזרחים בגבולות מדינתן. האם נשמעה ביקורת מצדם כלפי משטרת הרשות הפלסטינית הנוקטת באלימות יתירה כלפי תושבים כניזאר בנאת שהתפרסם לאחרונה, או מוותרת מראש על כניסה למחנות הפליטים כפי שנוכחנו אך לאחרונה בג'נין? האם נשמעה ביקורת כלפי משטרות מצרים, ירדן, אירן, טורקיה ועוד, נוכח יחסם "האנושי והמכבד" לתושבים שפשוט נעלמים וחוזרים מוכים או בארון מתים, אם בכלל? האם יעזו הם להעביר ביקורת על משטרת ברזיל שהרגה 11,197 בני אדם בשנים 2013-2009, ממוצע של כשש הריגות ביום. או כנגד רשויות אכיפת החוק בארצות הברית שהרגו ב-35 השנים האחרונות מספר קצת גבוה יותר של בני אדם. 

משטרת ישראל נדרשת להיות משטרה חזקה, תקיפה ונחושה הפועלת בסמכות, ברשות ובגיבוי הממשלה, בכדי להבטיח את בטחון המדינה, החוק והסדר בה. נדרש עתה לשנות את המשוואה ההזויה שנוצרה במדינה, כך שלא השוטרים והחיילים יהיו מורתעים משימוש בכוח ובכלי ירייה, אלא המחבלים, הפושעים והעבריינים מכל מגזר או חברה. אדם הרואה שוטר או חייל הצועד לעברו בכוונה תחילה - צריך לחשוש מפאת הימצאות פגם בהתנהגותו והתנהלותו שלו עצמו. כיום המצב נדמה כאילו דווקא השוטרים והחיילים הם המורתעים וחוששים לנהוג בתקיפות כלפי מחבלים ופורעי חוק שכנגדם הם פועלים ברחבי הארץ. מצב זה חייב להשתנות גם במחיר יותר מחבלים מתים ופורעים פצועים, כל זאת בגיבוי המפקדים הבכירים, מנהיגי המדינה הציונים והרשויות האמונות על אכיפת החוק ומיצוי הדין.

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו