הרב יאיר קרטמן
הרב יאיר קרטמןצילום: עצמי

מאמרו של הרב יואל בן נון 'פילוגים בציונות הדתית – אפס הישגים', גדוש בניתוחים. בדברי אתייחס לנקודה אחת העולה מסגנון דבריו, ולנקודה אחת מהותית.

לאחר סקירת המחלוקות הרבות בציבוריות של הציונות הדתית, מכנה הרב בן נון את יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' כמפלג האחרון. אצטט מדבריו: "המפלג האחרון היה חה"כ בצלאל סמוטריץ', שנטש את בנט ושקד (לטובת נתניהו), והניף דגל פוליטי של ציונות דתית 'דבקה באידיאולוגיה ונאמנה לערכים...', אבל מלאה שנאה ובוז לכל מה שנפתלי בנט מייצג, ולכל מי שתומך בו.

התוצאה היחידה של הפילוג הזה עד כה היא חוסר הברירה של בנט בשיתוף עם רע"מ". הרב בן נון יודע היטב עברית. הוא יכול היה לבחור מילה שמבטאת פעולה כמו "מי שפילג", אבל הוא בחר במילה בעלת משמעות של תואר.'המפלג'. זה כבר חתיכת תואר. מי שמכנה יו"ר מפלגה שמחברת בין ציבורים שונים ומגוונים, הרבה יותר מאשר של בנט - 'המפלג', הביקורות שלו על תעמולת שנאה ובוז מאבדת קצת מהאותנטיות שלה.

הרב בן נון כנראה שכח לציין את מי שפילג קצת לפני, והיה אחד מהאשמים בארבעת סבבי הבחירות. נפתלי בנט. נפילתו של שלטון הימין בישראל והסבבים הרבים של הבחירות, התחילו בריצה הנפרדת של שקד ובנט, בסבב הבחירות הראשון ריצה נפרדת, שסמוטריץ' ניסה למנוע בכל כוחו. איני יודע מה הייתה עמדת הרב בן נון ביחס אליה. מעניין לבחון. בנט המשיך לפלג גם בסבב בו מנע מעוצמה יהודית להיות חלק מהאחדות המגזרית. מעניין מה הייתה עמדת הרב בן נון ביחס לזה. למרות הפלגנות העבודה המשותפת של סמוטריץ' עם שקד ובנט המשיכה, כי הרצון לעבוד יחד גבר.

אם כן מה גרם להחלטה של הציונות הדתית ללכת בנפרד? לא פלגנות, אלא הבנת העומק כי נפתלי בנט שינה את עורו הפוליטי והערכי. הבנה שהתבררה כמדויקת, וכואבת ומבהילה בהיקפה. לא נבואה. חכמה. ההבנה הזו הייתה חלק ממערכת הבחירות של הציונות הדתית, היא נצעקה מעל כל במה: בנט הולך לממשלת שמאל. בנט יעשה הכל להיות ראש ממשלה. בנט מפר את הברית של הציונות והמסורתית. זו הייתה הנחת העבודה.

לצערנו, היא התממשה אחת לאחת. כשהיא נצעקה בזמן אמת, היא בוקרה כצעקנות, וכשהיא התממשה, היא בוקרה כנבואה שהגשימה את עצמה. אבל היא הייתה הניתוח הקר והכואב של המציאות. בנט לא הקים את הממשלה בחוסר ברירה. בנט חתר להיות ראש ממשלת כל אזרחיה בכל מחיר. ואת החשבונית לתשלום הוא הגיש לציבור היהודי. למדינה היהודית. בנט ניפץ את החזון הציוני של ממשל יהודי עצמי, כשהקים ממשל בתמיכת רע"מ. הוא ניפץ את הברית של לאומיות ומסורתיות שחיברה בין ציבורים שונים ובין המדינה לבין זהותה כמדינה יהודית.

הוא ניפץ את המרכיב של  היהודית מתוך זהותה של מדינת ישראל והפך אותה דה פקטו למדינת כל אזרחיה. הוא החל לנשל ציבורים יהודיים מהלגיטימיות הפוליטית והציבורית שלהם, רק בגלל היותם חרדים, כשחבר לליברמן בעל המריצה. כשהשחיר את פניו של ציבור אחד בלבד בגל הרביעי, מתפללי אומן. ומי ששמע על הצורך של בנט להגביל את כוחם הפוליטי של החרדים, לא יכול שלא להשוות לדברי לפיד על ההתנתקות ועל הרצון ללמד את המתנחלים "ענווה", ולהתחלחל.

ההתנגדות ברוב היהודי למה שמייצג בנט כיום היא עמוקה. היא קיומית, היא יהודית. לא לבנט האיש, אלא לזהותו הפוליטית והערכית החדשה. לסיבה האמיתית להפרדות ממנו.

גם אני שותף לדברי הרב בן נון, שביום שיקומו רבנים ויעצרו את גלי השנאה, נתקדם שלב נוסף בגאולה. השאלה היא מי עושה את הגלים. ואת מי צריך לעצור.