איימן עודה דוחף את איתמר בן גביר חופשי

עוד לא התאוששנו מן הסרטון המביש בו אחמד טיבי דורש מחבר-הכנסת איתמר בן גביר לקרוא לו 'אדוני', ומשסירב, הורד בכוח מדוכן הנאומים; והנה כבר מחזה-אימים נוסף עולה בתיאטרון האבסורד הישראלי: איימן עודה תוקף ודוחף באלימות את חה"כ איתמר בן גביר, ומונע ממנו להיכנס למחלקה בביה"ח קפלן ברחובות.

ומרחובות, עירו של יצחק אבינו, נודדות מחשבותיי אל אמנו שרה הגבירה, האומרת לאברהם בפרשתנו: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק". והלא שרה היא זו שביקשה מאברהם "בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה", ומדוע אפוא היא דורשת את גירושהּ של הגר באותה עוצמה וודאות שבהן שכנעה את אברהם לקחתהּ?!

"הסיבה לכך היא, גאוותה של הגר. היה עליה לדעת בבירור מי היא, ומי שרה. נאמר במקרא: "וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ". היא התגאתה בכך ששרה נשואה לאברהם כחמישים שנה ולא התעברה, ואילו היא התעברה באופן מיידי. אין תוכה של הגר כברה. היא מתנהגת כצדקת, אך אינה כזאת. ערכה של שרה ירד בעיני הגר. שרה עמדה בכל תוקף על כבודה ועל מקומה, וזו היתה מהות העינוי ("וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי"). לא מדובר כאן בהתעללות, אלא בהעמדה על המקום. לא מתוך גאווה, אלא מתוך אחריות: אני הגבירה ולא את. זו אמת שהיתה צריכה להיאמר, למרות היותה פוגעת ומצערת.

אף אנו בני שרה, אומרים לבני הגר: "דעו לכם, אתם יכולים לשבת בארצנו ובמדינתנו ולחיות בה. אך אל לכם לשכוח מי האדונים". זו הכרזה קצת פוגעת ומעליבה, אך האמת אחת היא: אנו בני שרה שהיא העיקר, והם בני הגר. אנו לומדים משרה, ומעשה אבות סימן לבנים". (הגר"ש אבינר שליט"א, 'אשת חיל', עמ' 40).

עתה, יותר מתמיד, דרושים לנו אלפי ורבבות 'בני-גביר' כאלה, שידעו לעמוד זקוף מול בני-האמה ולומר להם בגאון: "אתה לא אדוני!.. אתה אורח כאן! מי אתה שתגיד לי לא להיכנס?!..".

כאשר האמה ובניה שוכחים את מקומם, מחובתנו להעמיד אותם במקומם. אין כאן התנשאות או גזענות, אלא צו אלוקי עליון המצווה את הגר: "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ". גם פרעה, אביה של הגר, כשנתן אותה לשרה בתור שפחה, אמר: "מוּטָב שֶׁתְּהֵא בִּתִּי שִׁפְחָה בְּבַיִת זֶה, וְלֹא גְבִירָה בְּבַיִת אַחֵר". בבתים אחרים, במדינות אחרות, יכולים בני הגר להיות גבירים ואמירים ככל העולה על רוחם, אך לא בבית זה. בארץ הזו, ארצו של יצחק, יכולים הערבים להיות אך ורק בתנאי שידעו את מקומם. רק באופן זה יש להגר מקום בביתו של אברהם, ורק באופן זה יש לבניה מקום בארצנו.  

הדחיפה שנדחף בן-גביר, מוטב שתדחוף את כולנו לקום כלביאים ולהתנשא כאריות, לתבוע עלבון אמנו שרה מיד השפחה המחוצפת שירשה את גבירתהּ. אַל יֵרַע בְּעֵינֶינוּ עַל הַנַּעַר וְעַל האֲמָה, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶינוּ שָׂרָה נׅשְׁמַע בְּקֹלָהּ.

וכמובן, תודה עצומה, מעומק-לב-האומה, לחה"כ איתמר בן גביר הי"ו, שבזקיפות קומתו וגאון עמידתו מסיר חרפה מישראל. שמו נאה לו, והוא נאה לשמו.

הכותב ר"מ לשעבר בישיבה גבוהה ומחבר הספר "כלים ביד כלינו"

לתגובות:
ori15cohen@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו