ה"וועדה למיזמי תשתית לאומיים חשובים ושירותי דת" אישרה את נוסח פרק "ייעול מערך הכשרות" מתוך חוק ההסדרים, המוכר יותר "כרפורמת הכשרות של השר מתן כהנא", הייתי שותף ברוב דיוני הוועדה ולמרות עשרות שעות הדיונים שקיימה הוועדה, וסוגיות ענייניות שהועלו על ידי חברי הכנסת ומשתתפי הדיון, נוסח החוק שאושר דומה מאוד לנוסח המקורי שהוגש.
קריאה מעמיקה של החוק וניתוח ההסדרים הקבועים בו ביחס לפעילות גופי הכשרות הפרטיים, להמשך פעילות המועצות הדתיות בתחום הכשרות, למתן הסמכות לגופי כשרות פרטיים לתת כשרות על מוצרים מיובאים, הקמת יחידת פיקוח חדשה ברבנות הראשית לישראל ופתיחת אזורי הכשרות כך שכל רב מקומי יוכל לתת כשרות בכל מקום בארץ, מביאים למסקנה שההסדרים בחוק נותנים מענה חלקי לצרכי שוק הכשרות, הסיכוי ליישם אותם בפועל הוא נמוך, וככל שהחוק אכן ייושם הוא יביא לעליה של מאות אחוזים במחירי הכשרות ביחס למחיר שמשלמים היום בתי העסקים עבור הכשרות.
החוק מופיע בפרק הגברת התחרות בחוק ההסדרים אבל מקום לייצר תחרות אמתית החוק מייצר מנגנונים מסובכים ומורכבים של רגולציה שהופכת למעשה את הגופים הפרטיים למעין "זכיינים" של הרבנות הראשית, ומכפיף אותם לדיני המנהל הציבור. כך למשל קובע החוק כי יקבעו כללים מחייבים לגבי "קליטה, שינוע, ושיווק" של מוצרים, ופעולות נוספות שאינם הלכתיות, ובנוסף החוק מטיל חובות מנהליות של דיווחים שונים, הקמת אתר אינטרנט, הנפקת תעודות עובד, כאשר לכל חבות כזו יש משמעות כלכלית שתגרום לייקור השירות לבית העסק.
החוק מצמצם את יכולת גופי הכשרות לקבוע נהלי כשרות ייחודיים ומחייב את כל גופי הכשרות הפרטיים "להתחשב בדיני הכשרות בלבד" המשמעות היא שבד"צים חרדיים המבקשים לפעול במסגרת החוק לא יוכלו להתחשב בחילול שבת או דיני צניעות, וגופים כמו צהר לא יוכלו במסגרת המסלול העיקרי של החוק לאשר שימוש בתירס או תותים בניגוד לנהלי הרבנות הראשית.
במהלך הדיונים בוועדה, חזרה בה הממשלה מההחלטה לבטל לחלוטין את סמכות הרבנים המקומיים והמועצות הדתיות לתת כשרות, לאחר שהתברר כי בחלק גדול מהמועצות הדתיות, בעיקר במועצות הקטנות ובאזורי הפריפריה בצפון ובדרום, אין ייתכנות כלכלית למתן כשרות על ידי גופי הכשרות הפרטיים, ובתי העסק יאלצו להישאר ללא תעודת כשרות. אך ההסדר המוצע בעניין זה הוא חלקי ומצומצם, על פי הצעת החוק המתוקנת על מנת שמועצה דתית תוכל להעניק תעודות כשרות היא תצטרך להגיש בקשה לשר, להוכיח ניהול מקצועי ויעיל, ניהול כספי תקין, והיא תחויב להציג תכנית כלכלית לניהול עצמאי של מערך הכשרות כאשר משגיחי הכשרות אינם עובדי המועצה הדתית וגם אינם עובדי בית העסק כמקובל היום, כלומר התשלום שתיגבה המועצה הדתית מהעסקים יממן את עלויות מערך הכשרות כולו כולל העסקת המשגיחים באמצעות חברות כח אדם או כפרילנסרים, והמועצה הדתית לא תוכל להשתמש בתקציבה לצורך סבסוד מערך הכשרות. ניתוח דרישות אלו מביא למסקנה שחלק גדול מהמועצות הדתיות כלל לא עומדות בתנאי הסף להגשת הבקשה, וגם מועצה דתית שתחליט להגיש בקשה ותעמוד בכל התנאים לא תקבל אישור אוטומטי אלא לפי שיקול דעתו של השר. הדרישה לנהל את מערך הכשרות המקומי במשק כספי סגור ומאוזן תגרום לעליה של מאות אחוזים במחירי הכשרות והופכת למעשה את היכולת של רוב המועצות הדתיות לתת כשרות לבלתי אפשרית.
הצעת החוק פותחת מסלול חדש למתן כשרות על יבוא בנוסף למסלול הקיים היום ברבנות הראשית, במסגרתו גוף כשרות פרטי שפועל על פי תקן רבנות או על פי תקן שלושה רבנים יוכל לתת כשרות באופן ישיר על מוצרים שהוא ייבא לארץ, ללא צורך בקבלת אישור הרבנות הראשית לישראל, ההסדר הזה מצמצם את יכולת השיווק וההפצה של המוצרים וחומרי הגלם המיובאים על ידי גופי הכשרות הפרטיים (ובמיוחד גופים שפועלים לפי תקן שלושה רבנים) ומצמצמת מאוד את התחרות והיכולת של גופים פרטיים לתת כשרות על מוצרים מיובאים, החוק אינו נותן מענה לכשלים החמורים הקיימים במערך הכשרות על יבוא הקיים של הרבנות, למרות שמסלול זה ממשיך לפעול וסביר שיהיה המסלול המרכזי של מתן כשרות על מוצרי יבוא.
תנאי מקדים ליישום החוק הוא הקמת יחידה חדשה ברבנות הראשית בראשה עומד "ממונה", היחידה אמורה להסדיר את עבודת גופי הכשרות הפרטיים, ותקני "שלושה רבנים" ולפקח עליהם, הממונה יהיה אחראי על תפעול ופיקוח מערך היבוא של הגופים הפרטיים, הוא יהיה גם אחראי (בחקיקה עתידית) על הטלת העיצומים הכספיים וכל מערך הבירור והערעור הנלווה עליהם. הוא אחראי על פרסומים שונים ובנוסף לכך הוא מקבל לידיו את כל סמכויות הפיקוח והרגולציה על מחלקות הכשרות במועצות הדתיות, למרות תפקידו המרכזי של הממונה ויחידת הפיקוח הממשלה לא הקצתה תקציב להקמתו והפעלתו ולא אישרה תקני כח אדם.
כשנשאל על כך במסגרת דיוני הוועדה מנכ"ל המשרד לשירותי דת הוא השיב ש"לאחר השלמת החוק יתקיים דיון בעניין עם משרד האוצר". הכפפת מחלקות הכשרות של המועצות הדתיות לרגולציה הדוקה של הממונה בנוסף לרגולציה הקיימת של המשרד לשירותי דת על כלל עבודת המועצה הדתית והכפיפות המובנית של מחלקת הכשרות במועצה הדתית לראש המועצה הדתית ולעיתים לפיקוח של ראש הרשות המקומית. תקשה מאוד על עבודה תקינה ותגרום לחוסר יעילות, עבודה כפולה ובזבוז משאבים.
הצבת הממונה ברבנות הראשית והסמכויות הרבות שניתנו בידיו הופכים את "מועצת הרבנות הראשית" לגוף חסר סמכויות למעט קביעת תקן כשרות, כפיפותו של הממונה למנכ"ל הרבנות הראשית ולא למועצת הרבנות הראשית מסיימת למעשה את תפקידה של מועצת הרבנות הראשית ושל הרבנים הראשיים בתחום הכשרות, ומעבירה סמכויות הלכתיות רבות לפקיד שממונה ע"י ועדת איתור ואינו כפוף לרבנים הראשיים.
בעיה נוספת שמעוררת הצבת יחידת הפיקוח ברבנות הראשית היא החולשה הניהולית והביצועית של גוף זה, כפי שכתב מבקר המדינה בדו"ח האחרון על מערכת הכשרות. עשרות שנים של פעילות ומצבן של המחלקות השונות ברבנות הראשית מעידות שלרבנות הראשית אין יכולת תפעולית וניהולית להוציא לפועל פרוייקט בסדר גודל כזה, רוב מוחלט של עובדי הרבנות הראשית אינם בעלי השכלה אקדמית בכלל ובתחומי הניהול והכלכלה בפרט, וסביר שבמסגרת רה ארגון ברבנות תידרש יחידת הפיקוח לקלוט לתוכה את עובדי אגף הכשרות ברבנות או את חלקם, לכך יש להוסיף את ההתנגדות העקרונית של הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות למהלך דבר שיקשה מאוד לרתום את העובדים לביצוע המשימה.
בהתאם להסכם הקואליציוני נקבע בחוק שרב מקומי הפועל במסגרת מועצה דתית שקיבלה הסמכה לתת כשרות יוכל לתת כשרות בכל מקום בארץ והוא יעשה זאת באמצעות עובדי המועצה הדתית או הרשות המקומית במקום שאין מועצה דתית, אך עליו לבצע את ההשגחה גם מחוץ לתחום כהונתו בניהול כלכלי של משק כספי סגור, כלומר הטלת מלא העלויות של ההשגחה על בית העסק, מה שייקר מאוד את עלות הכשרות לעסקים מחוץ לתחום כהונת הרב, ההסדר יוכל לפעול רק במועצות דתיות שיוסמכו על ידי השר לתת כשרות, שמספרם כאמור מצומצם.
המסקנה מניתוח סעיפי החוק השונים היא שספק גדול אם גופי הכשרות הקיימים ירצו לפעול במסגרת שיוצר החוק והרגולציה הכבדה שהוא מטיל עליהן, מועצות דתיות מעטות יוכלו לעמוד בתנאי הסף שנקבעו כתנאי להמשך מתן כשרות ובשל העלויות הגבוהות ספק אם הן ירצו בכך, אין תקציב להקמת מנגנון הפיקוח המוצע, והצבת מנגנון הפיקוח ברבנות הראשית פוגע בסמכויות מועצת הרבנות הראשית ומטיל ספק בדבר היכולת הניהולית להקים אותו, ההסדר בחוק לגבי היבוא אינו פותר את הכשלים המרכזיים של מערך היבוא הקיים ברבנות הראשית, ופתיחת אזורי הכשרות כפי שסוכם בהסכם הקואליציוני יהיה מצומצם ביותר ויקר. ובסבירות גבוהה גם לאחר יישום החוק המצב יישאר כמו שהוא והשר ישתמש פעם אחר פעם. בסמכותו לדחות את יישום החוק בחצי שנה.
מטרת הרפורמה כפי שהוצגה לציבור היתה להסדיר ולייעל את עבודת מערך הכשרות, ולאפשר תחרות בין גופי כשרות שתוזיל את המחיר לבתי העסק, וזאת תוך שמירה על מעמדה של הרבנות הראשית והפסקת העסקתם של משגיחי הכשרות על ידי בעלי העסקים בהתאם לפסיקת בג"צ. מקריאה וניתוח של הוראות החוק עולה כי עם השלמת החוק כנראה שלא תושג אף אחת מהמטרות הנ"ל ומצב יהיה חמור יותר.
הכותב שימש כמנהל תחום כשרות במשרד לשירות דת והיה היועץ המקצועי של "השדולה לשיפור שירותי הדת" שהוביל מתן כהנא בכנסת הקודמת.