שביתת כלים ו'אוושא מילתא'
...וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱ-לֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (שמות כ, י) – בנוסף לציווי המפורש בתורה, בית שמאי למדו, שלהלכה נצטווינו גם על שביתת כלים בשבת, אך הלכה היא כבית הלל, שלא נאסרה בשבת עשיית מלאכה ע"י כליו של יהודי, כאשר המלאכה נעשית בשבת מאליה.
הגמ' (שבת יח,א) הביאה ברייתא האוסרת הפעלת רחיים, המונעות ע"י זרם מים חזק, לטחינת קמח. נחלקו האמוראים בביאור ברייתא זו. רב יוסף הסביר שברייתא זו היא כשיטת בית שמאי, שחייבו 'שביתת כלים', ורבה הסביר שהיא אף לשיטת בית הלל, מאחר ומלאכת טחינת החיטה ברחיים משמיעה קול "ואוושא מילתא בשבת, ואיכא זילותא" (רש"י שם) וכוונתו שהמלאכה נעשית בקול המולה רבה. אם כן, לשיטת רבה, כל מלאכה שתיעשה בקול המולה רבה נאסרה בשבת מדברי חכמים.
השו"ע פסק כרב יוסף, לפיכך לשיטתו אין כלל איסור בפעולת מכשיר המשמיע קול רם. הרמ"א פסק כרבה, ועל כן לשיטתו הדבר נאסר, אם לא במקום הפסד (שו"ע רנב, ה).
חכמים לא הגדירו את עצמת הרעש הנאסר בדציבלים, אך מדברי הרמ"א (רנב,ה) הסיק הר"מ פיינשטיין שקול שנשמע אל מחוץ לחדר, אסור, אף אם לא יוצא הקול מהבית לרחוב. ויש מי שהתיר, כל עוד, לא נשמע הקול להולכים ברחוב.
הפעלת מכונת כביסה או ייבוש מערב שבת
מכונת כביסה ומכונת ייבוש עושות מלאכות האסורות בשבת מהתורה: מלאכת כבוס (מלבן), בישול המים (בישול), והפעלת גוף חימום לייבוש הכביסה (מבעיר). מכונות אלו פועלות ברעש רב, מכונת כביסה בשלב הסחיטה אף מרעידה את רצפת החדר. מסתבר על כן, שלשיטת רבה, הפעלת מכונות כאלה תיאסר ביום שישי, אם פעולתן תימשך לתוך השבת.
לכן הנוהגים כמרן, מותר להם להפעיל את מכונת הכביסה סמוך לכניסת השבת, ולנוהגים כרמ"א מותר רק כאשר מדובר בשעת הדחק, שדינה כמקום הפסד .
לצורך הדוגמה, שעת דחק היא כאשר חייל חזר הביתה ביום שישי ולא היה פנאי לכבס ולייבש את בגדיו לפני שבת, ולא יהיה פנאי לעשות זאת בצאת השבת בטרם יהיה עליו לחזור לשירות.
פתיחת דלת לאחר סיום פעולת המכשיר
מנגנון בטיחות המחובר לדלת המכשירים (מכונת כביסה ומייבש), גורם למכשיר לחדול מפעולתו עם פתיחת הדלת. יש מכונות בהם המנגנון פעיל גם כאשר המכשיר סיים את פעולתו, כל עוד לא העברנוהו למצב ניתוק (off). במכשיר כזה, פתיחת דלת תסומן באמצעות הדלקה או כיבוי נורית סימון או אף צפצוף. ברור, שאם זה המצב, לא נוכל להתיר את פתיחת דלת המכונה בשבת.
למיטב הכרתי, מרבית המכונות לא מסמנות את פתיחת הדלת כאשר המכונה סיימה את פעולתה, במקרה כזה, יש מקום לדון רק מצד מוקצה, האם דלת המכונה נחשבת כמוקצה. יוצאות דופן, הן מכונות ייבוש המסובבות את התוף הלוך ושוב, על מנת שהבגדים לא יתקמטו. יש מהן כאלה שעובדות ללא הרף עד שיכבו את המכונה או שיפתחו את הדלת. גם במקרים כאלה, אין כל היתר לפתוח את הדלת, משום שבכך מנתק מעגל חשמלי פעיל.
אם כן, יש להכיר את תכונתה של המכונה ביום חול, לבדוק האם יש אינדיקציה חשמלית כאשר פותחים או סוגרים את הדלת, לאחר שהמכונה סיימה את פעילותה.
השאלה הנותרת היא, האם יוּתר לפתוח את דלת המכונות הללו. דין זה שנוי במחלוקת הפוסקים, ואבאר. ראשית, יש מקום לברר גם, האם הבגדים יחשבו למוקצה.
מוקצה בבגדים
מאחר ולא היו ראויים ללבישה בכניסת השבת, וכלל נקוט בידינו 'מתוך שהוקצה בין השמשות, התקצה לכל היום' (שבת מג, א).
בגמ' מסכת שבת (דף קמ) "אמר רב חסדא: האי כיתניתא, משלפו לדידה מקניא - שרי, קניא ממנה - אסור." וכך פוסק השו"ע (שח, טז): "חָלוּק שֶׁכִּבְּסוּ אוֹתוֹ וְתָחֲבוּ בּוֹ קָנֶה לִתְלוֹת בּוֹ לְיַבְּשׁוֹ, יָכוֹל לְשָׁמְטוֹ מֵעַל הַקָּנֶה." המשנ"ב הגביל את ההיתר רק למקרה שבכניסת שבת בגד היה יבש או לח בלבד, מאחר שאם היה רטוב, אסרו את טלטולו, מחשש שיסחוט אותו לייבשו, ומאחר שטלטולו אסור בכניסת השבת, אסור הוא לכל השבת כולה. בשמירת שבת כהלכתה אסר לטלטל בגדים רטובים כנ"ל, מחשש שיסחטם, וכן התיר להוריד בגדים יבשים מחבל הכביסה רק אם היו יבשים [או לחים בלבד] בכניסת השבת, משום מוקצה, וכפי שציינו לעיל בשם המשנ"ב. לעומת זאת בהערות הדגיש שלהבנת הגרש"ז אוירבך מדובר כאן בחשש סחיטה ולא במוקצה, ולפיכך היה מקום להתיר להורידם מהחבל כאשר התייבשו בשבת.
בשו"ת שבט-הלוי התיר למעשה להוריד כביסה מהחבל בשבת קייצית, והסתפק לגבי שבת חורפית. טעמו הוא שאף מדיני מוקצה, בימים חמים האדם לא מקצה מדעתו את השימוש בבגד שעשוי להתייבש בשעות הקרובות, משא"כ בימות החורף. בשו"ת משנה הלכות התיר, מטעם דומה, דוקא אם הניח את הכביסה הרטובה בערב שבת, על רדיאטור וכד', באופן שגמר היבוש בידי אדם ועל כן הוא מובטח שיתייבש. גם משו"ת מנחת יצחק משמע להתירא. בשו"ת אז נדברו תמה על מה שאסר המשנ"ב, אף שלא כתב למעשה להיפך.
הגר"ע יוסף חלק גם הוא על דברי המשנ"ב, והעלה שנכון להתיר לטלטל בגדים שהיו תלויים לייבוש לפני שבת, אף אם היו רטובים לגמרי, ואף בימות החורף, כל עוד שיש סיכוי שיתייבשו במהלך השבת.
אם כן, לדעת מרבית הפוסקים, אין לאסור טלטול בגד שהיה רטוב בכניסת השבת, אך יש מחמירים בכך, אלא אם כן היה לח בלבד, או סינטטי.
מוקצה בפתיחת דלת המכונה
גם אם נתיר את טלטול הבגדים שהתייבשו במהלך השבת, יש להתייחס לפתיחת דלת המייבש בשבת, או במובן ההלכתי – לטלטול דלת המייבש, שכן חז"ל אסרו לטלטל בשבת כלים וחפצים שאין בהם שימוש בשבת בדרך כלל. הפוסקים סיווגו את המוקצה לארבעה סוגים. אחד מהם הוא 'כלי שמלאכתו לאיסור', היינו שעיקר שימושו הוא לצורך מלאכה האסורה בשבת. בקטגוריה זו נכנסים הן מכונת הכביסה והן מכונות הייבוש. אם כן כלים אלו נחשבים למוקצה, הם ודלתותיהן.
אמנם גם 'כלי שמלאכתו לאיסור' מותר בטלטול לצורך גופו, היינו לעשות בו שימוש המותר בשבת או לצורך מקומו, היינו שצריך להשתמש במקומו (שו"ע שח, ג).
על כן, לכאורה, אם צריך להוציא ממכונת היבוש בגד שכבר היה יבש בכניסת שבת, מותר לפתוח את דלתו. כך גם אם מעוניין להניח בגד מלוכלך מאד במכונת הכביסה, כאשר לא נוח להניחו בסל הכביסה. גם לסגור את דלת המכונות הללו מותר, כאשר יוצא מהן ריח רע, או כאשר הן מפריעות למעבר.
מנגד, יש לנו דוגמא מוכרת אחרת. חז"ל אסרו לטלטל פמוט שהיה מונח עליו נר דולק 'בין השמשות' (שו"ע סימן רעט). טעם האיסור הוא שהפמוט שימש כ'בסיס לדבר האסור' שהוא השלהבת, במשך כל 'בין השמשות', ו'מתוך שהוקצה בין השמשות, הוקצה לכל היום', אף שכבה הנר. לכאורה הדין כאן צריך להיות זהה. דלת המייבש היתה אסורה בטלטול 'בין השמשות', מאחר ופתיחתה היה מכבה את המכונה, ואם כן, היא מוקצית לכל השבת כולה. ואכן יש מן הפוסקים שכך כתבו להחמיר למעשה.
אלא שיש מקום לחלק בין הדוגמאות. האשה שהדליקה את הנר בערב שבת 'דחתה בידיים' את השימוש בפמוט לכל 'בין השמשות', כי רצונה שהשלהבת תאיר. שונה הדבר בהנחת כביסה במייבש. המניח כביסה ומפעיל את המייבש לא ייחשב כ'דוחה בידיים' את השימוש בדלת, מאחר והוא מעוניין בתוצאה שאחרי פעולת הייבוש, להבדיל מנר, שם האדם מעוניין בהארת הנר.
בנוסף לכך, הכלל 'מתוך שהוקצה בין-השמשות, הוקצה לכל השבת', הוא דוקא בדברים שהיותם ראויים לשימוש האדם תלויה בידי שמים, מה שאין כן, כאשר התוצאה תלויה באדם (בלשון ההלכה 'גמרו בידי אדם'), שם אין האדם מסיח דעתו מלהשתמש בהם בכל השבת. מאחר שברור שפעולת המייבש תסתיים במהלך השבת, יש מקום שלא להגדיר את מכסה המייבש כמוקצה.
הכנה מקודש לחול
יש להדגיש שהדיון מתייחס דווקא להוצאת בגדים ממכונת הכביסה או המייבש לצורך שבת, ולא להוצאת בגדים לצורך הכנתם לימי החול, שכן הדבר אסור משום הכנה מקודש לחול.
לסיכום:
הפעלת מכונת כביסה או ייבוש, בערב שבת או חג, שתמשיך את פעולתה בתוך השבת –
לנוהגים כמרן – מותר.
לנוהגים כרמ"א – אסור.
בשעת הדחק - כגון כשיש צורך חיוני לבגד במוצ"ש בזמן שלא יספיק לכבס ולייבש ושלא היה פנאי כזה בערב שבת, גם לנוהגים כרמ"א, מותר.
חיווי חשמלי - כאשר לפתיחת דלת המכונה יש חיווי חשמלי (נורית סימון או צפצוף) אסור לפתחה בשבת, גם לאחר תום פעולת המכונה. כאשר אין חיווי (ואין פעולת מכונה מתמשכת, כבמקצת מכונות הייבוש) ראה להלן:
בגדים שיובשו בשבת – על פי רוב הפוסקים, מותרים בלבישה. ביחס להוצאתם מהמכונה, דינם תלוי בדין טלטול המכסה, כנ"ל.
פתיחת דלת המכונה -
כאשר לא פעלה בין השמשות – מותר לפתוח את מכסה המכונה לצורך הוצאת בגד ללבישה, או לסוגרה אם היא מפריעה למעבר וכד'.
כשפעלה בין השמשות - נחלקו הפוסקים אם מותר לפתוח את דלתה בשבת. בשעת צורך חריגה, מותר.
הכנה מקודש לחול - אין להוציא בגדים מהייבוש או להכניס בגדים למכונת הכביסה, לצורך הכנתם לימי החול.