סיכום שנה מהאגדות

לקראת סיכום השנה האזרחית בחודש הבא, האם יבשרו כותרות המהדורות, העיתונים והרשתות החברתיות על ההישגים שלא נראו כדוגמתם בעשורים האחרונים, כדוגמת: 

אלפי כלי נשק ופריטי תחמושת שנאספו במסגרת מבצע שיזמו וערכו לראשונה המועצות והרשויות הערביות המקומיות, לאור ריבוי אירועי האלימות ביישוביהן. 

מאות צעירים ערבים שצבאו על לשכות הגיוס של המשטרה בבקשה להתגייס לשורותיה ולהתנדב למשמר האזרחי, בכדי ליטול חלק פעיל במיגור האלימות הגואה בחברה הערבית והחזרת הביטחון האישי לכלל התושבים בישראל. 

המתחרה לארגון "השומר החדש" -  קבוצת צעירים ערבים הצטרפו לאחרונה לארגון שמירה "אל- חארס אל- ג'דיד" שנועד לבלום את תופעת דמי החסות, הוונדליזם והפגיעה במשקים ועסקים של שכניהם היהודים.  

צה"ל ונציבות הכבאות וההצלה שיפתחו בקרוב יחידות ייעודיות חדשות בהם משרתים ערבים שיתמחו בחילוץ והצלה בעת אסון טבע, שריפות (הצתות) ומלחמה. 

עשרות סטודנטים ערבים לרפואה שלא שירתו בצבא או בשירות לאומי או אזרחי, שביקשו להשלים פרק זה בחייהם. לשם כך וויתרו הם על מקומותיהם בפקולטות לרפואה, שאליהם התקבלו מתוקף ההעדפה המתקנת אך המעוותת לטענתם ולאור צו מצפונם, למען עמיתיהם שסיימו שירות צבאי או לאומי וזכו לציונים שאינם נופלים משלהם, אך הופלו לרעה משום היותם יהודים. 

אלפי ערבים שיצאו להפגין מול בנייני המועצות המקומיות ובקרבת המסגדים כנגד השחיתות, העבריינות והאלימות החוגגת בערים ובכפרים שבגליל ובנגב. 

מאות ראשי בתי אב שהגישו בקשה להסדרת עסקיהם ובתיהם שנבנו ללא היתר, ותשלום חובותיהם לרשויות במדינת ישראל. 

מאות אזרחים ומשפחות ערביות שהיגרו מרצונן החופשי לשטחי הרשות הפלסטינית ורצועת עזה במטרה להתאחד עם קרוביהם, ללמוד באוניברסיטאות המקומיות וליהנות מתמיכת האיחוד האירופי וארגוני הסעד הבינלאומיים. מאות שעודם ממתינים לאישורים משלטונות ירדן, סוריה, מצרים ולבנון בכדי לזכות ולהתאחד עם משפחותיהם.

תתעוררו

אם לא שמעתם על כל הטוב הזה, המבשר על חזון אחרית הימים כמעט, אזי אתם ככל הנראה מפוקחים מידי, מחוברים היטב למציאות ולא חולמים כלל על כבשים וזאבים החיים יחדיו בשלום ואחווה, אלא אולי יותר בכיוון של שיפוד כבש במרינדה טובה. 

מתי היו הפגנות תמיכה של ערביי ישראל במדינת ישראל על רקע כלשהו? מתי הייתה הפגנה, שלא נשאה בשלב זה או אחר גוון לאומני, הקוראת לנקיטת פעולה של האזרחים הערבים למען עצמם ולא רק תביעות ממדינת ישראל וקריאה כנגדה? 

מתי בפעם האחרונה יצאו ערבים בערים המעורבות, אלו המדברים על דו קיום בעברית וכלפי חוץ בעיקר, אך פנימה בתוכם ובינם לבין עצמם מדברים בערבית במילים אחרות שאין בהם אזכור למילים דו-קיום והכרה במדינת ישראל כמדינת היהודים? 

האם היו הפגנות תמיכה של ערבים בישראל עת הותקפה בטילי סקאד עיראקים במהלך מלחמת המפרץ בשנת 1991 או שהייתה הסתפקות בשמחה לאיד, קריאות עידוד ותמיכה דווקא בשליט "הנאור" סדאם חוסיין? 

האם היו הפגנות תמיכה במדינת ישראל, בתושבי הצפון ובצה"ל, רחמנא ליצלן, במהלך השנים בהן נורו רקטות ובוצעו פיגועים מזוויעים בתושבי הגליל העליון? האם הייתה איזו התגייסות למען ישראל ולא רק לעזרת החמאס בעזה או החיזבאללה דווקא, גם בעת מלחמת לבנון השנייה, בה פגעו רקטות שנורו במספר יישובים ערביים וקטלו שם 19 אזרחים בגילאים שונים? התגייסות שהובילו חברת הכנסת לשעבר חנין זועבי מבל"ד והשייח' ראאד סלאח במשט המרמרה מחד, והח"כ הבוגד- עזמי בשארה מייסד מפלגת בל"ד שברח מהמדינה, בהתאמה.  

האם היה שמץ של הבעת הזדהות אי פעם עם תושבי עוטף עזה, אפילו רק עם הבדואים בפזורה שחטפו אף הם, או רק הבנה שכשיורים על היהודים יהיו גם אי אילו ערבים שיחטפו רסיסים? 

האם הייתה הפגנת הזדהות או נשמע קולם של הערבים עם יתר אזרחי המדינה בענייני משבר האקלים, או בנושאי איכות והגנת הסביבה הכוללת מבצעי ניקיון ומחאה נגד מזהמים שאינם מפרידים בין יהודים לערבים? 

האם מציינים הם בשיעורים ועצרות את רצח רבין, ראש הממשלה המנוח שקידם יותר מכל מנהיג ערבי את מצב ״הפלסטינים״ במזרח התיכון, עת השיב לארץ ישראל את ראשי הטרור מתוניס לאחר בריחתם אליה מלבנון, בה התיישבו אחרי סילוקם מירדן בספטמבר השחור 1970 בירדן? 

האם סובלים הם מסוגיית הדיור כמו מרבית הזוגות הצעירים היהודים, או שאצלם "כולו תמאם"? 

האם הפגנת הזדהות עם הרופאים המתמחים, הנכים או אלימות כנגד נשים אינה נוגעת להם או בהם לאחרונה? 

האם פעלו או יועילו ויצטרפו למחאות נגד השחיתות במדינה, שהיא כאין וכאפס לעומת הקורה ברשויות ובחברות הערביות, לכאורה? 

האם קיים דבר מה, נושא כלשהו לבחירה, שהינו בעל משמעות והשלכות מעבר לעיסוק האובססיבי בעם המומצא, מטעם מנהיגי ערביי ישראל הפועלים על חשבון משלם המיסים? האם מוכנים מנהיגי הערבים לקחת אחריות ולהראות שותפות אמת עם קבוצות אזרחים אחרות ושונות שאכפת להן ממשהו, חוץ מזכויות המחבלים או תושבי הרש״פ ועזה בעיקר?! 

נראה שכל מה שמעניין את המפגינים הערבים וחברי הכנסת מטעמם, אינו נוגע למצב המדינה בהכרח, אלא למצב החמאס ברצועת עזה, ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ואפילו חיזבאללה והאיראנים בסוריה ובלבנון. 

סיכום והמלצות

כולנו חיים בדמוקרטיה צעירה בה יש לכבד את חוקי המדינה ובפרט את חוקי היסוד שספק אם יחזיקו עוד 50 שנה אם תימשך המגמה הנוכחית. אם כך, מדוע זה לא נכבד עתה את החוק נגד הסתה למשמע דברי חברי כנסת ערבים היוצאים נגד המדינה בשפה הערבית, או נגד תמיכה של ערבים ישראלים לא מעטים בארגוני טרור שעל הדרך מבזים את סמלי המדינה? 

הגיע הזמן לאפשר לחסידי אומות האסלאם, תומכי זכויות האדם הערבי, המפגינים בחסות החוק הישראלי וזוכים לתקציבי עתק כדמי חסות ושתיקה לכאורה, להצטרף לאחיהם המאושרים שבעבר הירדן המזרחי או לאלו שלא מעיזים לצייץ בסמוך לגבולנו הצפוני או העזתי והמצרי. 

יש לכבד את חופש הביטוי והתנועה של ערביי ישראל התומכים ב"פלסטין הגדולה" להצטרף להפגנות בעדה ונגד ישראל, רק מעברה השני של גדר המערכת. לפחות שם יהיה מי שיטפל בהם אם יפריזו או יחרגו מגבולות המותר, הרצוי והאפשר.

לאור מגמת ההתרפסות בפני המפלגות הערביות, הפגיעה הקשה בהרתעה ובמשילות, התגברות הפשיעה הערבית והאלימות - כנראה שלא נזכה השנה לכותרות מרנינות המציגות יוזמות ערביות חיוביות. אם ברצוננו לקרוא בשורות טובות- מוטב שנדחק בממשלת ישראל להתעורר ולפעול ביד חזקה ובזרוע נטויה, באמצעות שינוי מדיניות ופעולה של כלל רשויותיה, כדי לשמור על מדינת ישראל כמדינת חוק, יהודית וריבונית.