קוראים לי אפרת לופו, אני אמא לשלוש בנות. שתיים בגילאי המעון. עשיתי שנתיים שירות לאומי ומיד התחלתי ללמוד. למדתי תואר ראשון בתקשורת, ותואר שני במנהל עסקים. אני כותבת עכשיו תזה ואז אסיים עוד תואר שני, הפעם בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
התמחיתי בסוציולוגיה ארגונית, אני גם יועצת ארגונית. ואז אני שואפת להמשיך לדוקטורט ולהתקדם במחקר ובהוראה. אני עובדת כמתרגלת של הקורס מבוא לשיטות מחקר כמותיות במחלקה שלי בבן גוריון. אני מחפשת עוד עבודה עכשיו שבה אשתמש בכישורים ובידע שלי.
אני נשואה לינון שהוא אברך, אנחנו גרים בקריית גת בגלל שהוא לומד בישיבת ההסדר בעיר. אנחנו רואים בתורה ערך וחשיבות וסיבה של קיום העולם ומבחינתנו זאת שליחות שאנחנו מקריבים בשבילה. שנינו פעילים ומתנדבים במיזמים חברתיים. ינון היה בצבא בצנחנים וכמובן עושה מילואים. בחודש הקרוב הוא יהיה חצי חודש במילואים (בהצלחה לי...).
מה שעוזר לי להצליח זה שאני רגועה שהבנות שלי נמצאות במסגרות חינוכיות טובות ומתפתחות שם. בתחילת השנה כדי לחסוך בעלויות המעון בגלל המצב הוצאתי את הבת שלי מהמעון, וראיתי שהחברה חסרה לה (וגם אני לא הצלחתי להתקדם במחקר) ולכן אחרי חודש החזרתי אותה למעון, החברים שלה שמחו שהיא חזרה, המטפלת סיפרה לי שהם חיבקו ונישקו אותה, ובאמת אני רואה איך היא הולכת כל יום בשמחה ובימים שהיא לא יכלה ללכת כמו ביום שהיא הייתה בבידוד היא הייתה עצובה ודפקה על הדלת ורצתה לצאת.
לצערי, אם לא נמשיך להיות זכאים להנחה אני אשקול שוב להוציא אותה מהמעון כי יהיה לי קשה לכסות את העלויות, אני יודעת שגם ההתקדמות שלי בתזה תתעכב. אני לא רוצה להכאיב לה ובשביל זה אני כאן.
אף אחד לא יגיד לעצור את הסבסוד של המעונות לילדים של הסטודנטים למשפטים כי יש מספיק עורכי דין בארץ, לא יעשו דבר כזה כי זה חוסר צדק ואפליה! אבל בגלל שהאבות של הילדים שלנו לומדים תורה, לומדים את מדעי הרוח של העם היהודי, ממשלת ישראל בוחרת לפגוע בהם ולמנוע מהם זכות שילדים של כלל הסטודנטים מקבלים. לא הוגן להשתמש בילדים כנשק איתו מוציאים את ההורים שלהם מבית המדרש! אנחנו טוענות שאי אפשר להפלות ילדים בגלל תחום הלימוד של ההורים שלהם, אנחנו מצפות מחברי הממשלה לנהוג בהגינות ושיראו את טובת הילדים שלנו.