יוסף רוסו
יוסף רוסו צילום: אבישג שאר ישוב

בסוף הרי אנחנו בני אדם. יש תמיד פער בין הדיבורים והאידאלים שאנחנו משננים לבין מה שמתרחש בקרבנו באמת.

הרבה מאוד ישראלים מדברים על זה שחשוב להם מדינה יהודית אבל כבר למדנו שחלק עצום מהם לא באמת מתכוון לזה. ולמעשה בזמן שהם אומרים מדינה יהודית הם באופן הכי פשוט פועלים נגדה ומפרקים את יהדותה. יש גם דתיים כאלה וגם חילוניים.

אין הרבה הזדמנויות למצוא מעשה בוחן, נייר לקמוס כזה שמכנס במקום אחד את האנשים שהערך "מדינה יהודית" חי ופועם אצלם. הם לאו דווקא מדברים גבוהה גבוהה, ולפעמים אולי אפילו נמוכה נמוכה. חלק צועק בכלל "ביבי המלך" וחלקם מדבר על "דת ומדינה". אבל היום בערב בכיכר הבימה יתכנסו כל האנשים שהערך מדינה-יהודית נמצא בעורקיהם.

יהיו שם הרבה מאוד שלטים שלא על כולם יהיו רק המילים האלה, אבל מתחת לכל מה שיהיה כתוב שם יזעקו המילים: אנחנו כאן כי אנחנו בצד של המדינה היהודית. לא בתיאוריה אלא במעשה. כולם שם מזועזעים באופן הכי פשוט ובלי להתפלסף מכך שיש במדינה היהודית ממשלה עם ערבים.

זוכרים את הזעזוע הזה שהיה עד לפני שנתיים נחלת רוב מדינת ישראל? אז הם פשוט לא נטשו. והם מזועזעים עמוקות מכך שהממשלה הזאת מקבלת הכרעות על חיינו – גם על אופייה היהודי של המדינה וגם על ביטחונה. ולכן הם עושים מאמץ גדול ועוזבים את ביתם החם הערב לכיכר הבימה הקרירה.

ובבוקר הזה אני לא מרגיש כל כך טוב, ואני רק מתפלל לה' שתהיה לי הזכות לשהות במחיצתם ולנסוע איכשהו לתל אביב. להיות בריכוז כזה נדיר של לוחמי המדינה היהודית של דורנו. לשהות במחיצתם. לסמן לעצמי באיזה צד אני.

אם תהיו שם גם אתם, אולי תזכו גם אתם להידבק באורם.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו