הרב אהרון אגל-טל
הרב אהרון אגל-טל צילום: באדיבות המצולם

אנחנו מוצאים בטבע מצבים של שינויי פאזה. מים שהופכים לקרח למשל. המים והקרח עשויים מאותם אטומים, אבל הטמפרטורה הנמוכה הופכת אותם למוצק.

גם בהיסטוריה האנושית ישנם מעברי פאזות, כמו המעבר משלטון מלוכני לשלטון נציגי העם, בעקבות במהפכה הצרפתית למשל.

הציונות היא מעבר פאזה מובהק של עם גלותי, שחי במבנים קהילתיים במשך אלפי שנים בלא סדר יום לאומי ממשי, אל מבנה לאומי, עד כדי היכולת המופלאה להקים את המדינה הזו כמעט יש מאין.


זמנים של מעברי פאזה הינם מסוכנים משום שמצבי הביניים מערערים את הסדרים הישנים. המלוכה כבר לא קוסמת מצד אחד, אבל עדיין אין סדרי שלטון חלופיים ואף אחד לא יכול להבטיח שאלו יוקמו בהצלחה.
יתכן ומדינת ישראל מצויה כעת בשלב דומה של מעבר פאזות. המוסדות הלאומיים המייצרים את המבנה הלאומי הולכים ומאבדים את כוחם המוסרי וכך מערכת משפט שהיתה לעוגן יציב הפכה, למשענת קנה רצוץ. הלכידות הלאומית, שבנויה על גורל ויעוד משותפים הולכת ונחלשת, ומוצעים לה תחליפים בערכים בינלאומיים שבינם לאתוס היהודי אין דבר וחצי דבר.

המשטרה כמגינת האזרח, מתגלה בחדלונה ומעל לכל – הרמת הראש של אויבי ישראל הנושאים תעודת זהות כחולה, מבלי מנגנון מוסרי יהודי של ממש, המסוגל לעמוד מול האיום הזה כיום.

ציונות ה'מקלט הבטוח' סיימה את תפקידה. אי אפשר להמשיך לנאום נאומים ציוניים חוצבי להבות במדינה שאין אפשרות לנסוע בכבישיה מרוב מכוניות. אנחנו לא מייבשים ביצות ובסך הכל חיים כאן חיים טובים ורגילים, כראוי למדינה מתוקנת.

דומה שהשלב הזה מוליך אותנו להקשיב מחדש לבשורה היהודית. הזהות היהודית שאינה רק מעניינו של היחיד שמתרפק על זכרונות עבר, אלא זו המכוננת את הערך הלאומי בסדרי גודל אחרים לגמרי. אם היינו עם בזוי בין העמים ונדרשנו למאמץ עצום כדי לצאת מן המלכודת הזו, הרי כיום כבר הפכנו לנכבדים שבאומות. אנחנו בשלים כעת לפגוש את החזון הבא, שיעניק לנו את העצמאות העמוקה יותר, לא רק במובן של תנועת שחרור, אלא כרעיון של חשיפת ה'עצמיות'. של עם המבקש מענה לשאלת זהותו הלאומית ולסיפור הגדול שלו בתולדות העולם.

כאשר המים מתקרבים לנקודת הקיפאון, נבחין בגושי קרח שצפים בתוכם. המים והקרח מעורבים זה בזה ונאבקים כביכול על ההובלה – האם יהפכו למים או יתגבשו לקרח? כך אצלנו – המעבר בין תפיסת עולם אזרחית שבקצה שלה ממתינה מדינת כל אזרחיה ל'יהודית' שבקצה שלה ממתין בית מקדש, מבלבל מאוד. מייצר מאבק עמוק שבו כל צד נאבק על שרידותו.

אנחנו לא יכולים לוותר על שום פלח בעם ישראל. התפיסה היהודית העתיקה רואה בזהות היהודית כעניין מולד וכמה שחזק מבחירותיו ולכן על פי ההלכה יהודי שנולד לאם יהודיה או שהתגייר כראוי, הוא יהודי לכל עניין ולכן למרות הקושי, אנחנו מוכרחים לחתור לרתימתם של כל אחינו היהודים אל הפאזה הבאה.
כדי שזה יקרה, חייבת להתרחש התגבשות של הציבור המאמין, שבשל כבר עכשיו לחבוק את זהותו היהודית; שמוכן להילחם עליה ולהפגין אותה בפומבי. הגיבוש הזה הינו קריטי כדי לשכנע את הציבור הרחב יותר, שאכן – לא רק קבוצה פגועה פוליטית מדברת כאן, אלא פאזה חדשה בתולדות העם הזה הולכת ונבנית אל מול עינינו.

זו הסיבה שההפגנה היום כל כך חשובה – אף אחד לא באמת חושב שהיא תגרום לבנט לשים את המפתחות. אבל היא תאפשר את ההתחברות החיונית הזאת שבין ציבורים שכל כך קרובים זה לזה נפשית, אבל רחוקים תרבותית ופוליטית. חילונים מסורתיים, בעלי תשובה, דתיים וחרדים.
אולי היום נראה את תחילת הפאזה החדשה שכמו בטבע מתרחשת כאשר תנאים קיצוניים מופעלים ומחייבים השתנות.

הכותב הוא יו"ר המכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו