יהודה דימנטמן הי"ד
יהודה דימנטמן הי"ד באדיבות המצלם ואביה דויטש/TPS

אתמול בשבעה התחננתי שיספרו לי על הקדוש יהודה דימנטמן. ושלומי אחיו, וחברי ילדות סיפרו לי כמה סיפורים. לראשונה אספר מסיפורי יהודה:

יהודה היה בן זקונים נדיר. הוא היה הילד ה-12 במשפחה, האחרון. ככזה אחיו ראו בו חצי אחיין, וכולם אהבו אותו ופינקוהו.

אבל יהודה כשגדל לא היה מפונק כלל ועיקר. מגיל צעיר הלך אחרי האמת. הוא לא סבל מוסדות וכללים, הוא אהב ללכת ישר ואידיאולוגי. מגיל צעיר עזב את הישיבה התיכונית ועבד בגבעות של יהודה ושומרון, תוך שהוא משלב לימוד תורה בסדר משלו. היה עודר ונוטע ומגדל כבשים ומסייע בבנייה וכל מה שצריך. גבעות רבות פקד בנערותו. תמיד היה אומר לחבריו שלא הצליחו ללמוד ועסקו בחקלאות: "אל ייעצב ליבכם שאינכם לומדים. בדורנו חשובה נטיעה אחת של עץ בארץ ישראל יותר מלימוד תורה הרבה".

אח אחר סיפר שיש לו בברקן מפעל לייצור תנורים לחימום בקתות, שמייצא לאירופה. המפעל מצליח מאוד, אבל גם מעסיק פועלים פלסטינים. יהודה כנער גבעות סבר שאסור להעסיק אותם, כי אנו מחיים את מבקשי רעתנו במו עצמנו. הוא היה מתווכח עם אחיו ארוכות בנושא ואף כועס עליו, אבל תמיד נשאר אח אוהב ומסור.

כשגדל יותר והפך בחור החליט לקחת את לימוד הגמרא כעיקר. הוא נע בין כמה בתי מדרש בשומרון ושקד על התורה ממש. כל יום היה לומד 3 דפי גמרא ביום, שמי שמבין זה ממש קשה. זה מצריך משטר עצמי גדול. המשפחה מספרת שכמעט בכל אירוע משפחתי יהודה היה מסיים מסכת.

יהודה לא אהב להתבלט ולהוביל אך היה כזה. חבר שלו נעמן מספר שהם היו חבורה של חמישה חברי ילדות מהקהילה במבשרת שיהודה היה החוט המקשר ודאג שייפגשו. חלק מהחברים בזמן הנערות החלו לזלוג לכיוון החילוניות. יהודה האכפתי כאשר ראה שזה קורא למישהו מילדי השכונה בכלל, היה דואג ליזום איתו פגישות ולהיות בקשר ולהשקיע יותר בחברות עם אותו נער מתרחק. עצם הקשר עשה את שלו ולפחות נער אחד סיפר שהמשיך להיות דתי ומקיים מצוות בגלל הקשר עם יהודה.

יהודה העקרוני, כמה שהיה פשוט, אם ראה משהו נגד התורה לא התבייש. נעמן מספר שפעם אחת הלך עם יהודה ליד בניין המועצה של מבשרת והם ראו שהמועצה תלתה דגל צבעוני גדול של הלהטב. יהודה הנאמן לנאמר בתורה בנושא הזדעזע כולו ובלי לחשוב גרר את נעמן לתוך בניין המועצה והחל לצעוק שהוא רוצה לדבר עם ראש המועצה, איך הוא עושה דבר כזה, שלא מוסכם על התורה. נעמן היה מובך כולו ורצה לברוח. אבל יהודה לא נתן לו. כל האנשים במשרדי המועצה החלו לדבר. חלק שיבח אותו וחלק צעק עליו, אבל יהודה כל הזמן חיפש את ראש המועצה. למזלו של ראש המועצה שלא נכח באותו העת בבניין...

יהודה היה בגיל של הרבה מאחייניו. הוא היה מלך האחיינים. שיחק איתם ובילה איתם שעות, בעיקר עם הקטנים. כל האחיינים והאחייניותמהיו משוגעים עליו. גם לאחר שיהודה התחתן, אם היה מדובר בטיול עם אחיינים בצפון, הרבה פעמים שהתבקש על ידי אח או אחות לבלות איתם בטיול, יהודה היה עוזב הכול ועולה לצפון להיות עם האחיינים.

יהודה ניצל את האהבה וההערצה אליו מצד האחיינים כדי להדריכם בתורה ויראת שמים. שלומי האח סיפר על אחיין אחד שסמוך לשבעה לפתע עשה סיום משניות על סדר זרעים. כששאלו אותו ממתי למד משניות בקנה מידה כה גדול, סיפר האחיין שבקיץ האחרון באחד הטיולים המשפחתיים, יהודה לקח אותו לצד ואמר לו: "אני רואה שאתה לומד גמרא. אבל גמרא זה לא הכול. חייבים גם להקיף את המשנה". האחיין המעריץ שמע ומאז החל, בנוסף ללימודי הגמרא בישיבתו ללמוד לבד משנה יומית. כעת הוא מסיים סדר בזכות אמירתו של יהודה.

יהודה התנהג בקדושה. אשתו גילתה בשבעה סוד על יהודה. כל פורים יהודה היה מגיע לבית הוריו במבשרת, משתכר ועושה מה שעולה על רוחו. תמיד כל המשפחה היתה מסתכלת על שכרותו שהיא מלאת דיבורים של יראת שמים. לפני כמה שנים, סמוך לנישואיו עם אתיהאלק, בשכרותו, שמע על זוג שלא היה לו ילדים במבשרת. הוא שמע על הסגולה, שאם אוספים שלושה אנשים, ומקימים בית דין הפוסק כביכול לעליונים שזוג חסוך ילדים ייפקד בזרע של קיימא, זה מועיל. יהודה השיכור אסף עוד שני שיכורים ויחד ערכו "דין" שבו פסקו לעליונים שהזוג הזה ייפקד. לא עברה שנה ונולד לזוג בן. כעבור שנתיים, יהודה ראה שגם לו עצמו וגם לעוד זוג חברים שלהם אין ילדים. הוא בשכרותו הפורימית לקח עצמו, לקח את הבעל החבר שלא היה לו עדיין ילדים ועוד שיכור ועשו לעצמם "בית דין" והתפללו על ילדים. אולם הפעם כנאה השיכור חש שמדובר בעצמו לכן צריכים מאמץ נוסף כדי שזה יפעל בשמים. לפתע אמר, כשהוא שיכור כולו: "כדי לעורר רחמי עליון צריכים לעשות משהו מעבר לגדר הרגיל. אני חייב לעשות משהו לא רגיל!!!". ואז כשהוא שיכור לחלוטין, פתח את החלון וקפץ. לרגע אחד כל המשפחה נחרדה. הם גרים בקומה שניה! הם מיד ירדו למטה לראות מה קרה ליהודה, אולם יהודה היה שרוע על האדמה, בריא ושלם... סופו של הסיפור ידוע. תינוק נולד להם כעבור פחות משנה והוא התינוק דוד בן שמונת החודשים, שכעת התייתם מאביו.

נסיים בסיפור אופייני. יהודה היה בחור "ג'ינגי". הביע עצמו בחופשיות ולא אהב כללים חיצוניים. בשנה האחרונה למד באריאל הוראה. מי שהיה מדריך פדגוגי שלו היה אחיו שלומי. בכלל, רבים ממשפחתו עוסקים בהוראה ובלימוד כיצד ללמד. אולם אחיו מספר שכאשר היה מחלק דפי הנחייה כיצד לבנות את השיעור, יהודה היה מוסר לאחיו הגדול את הדפים בחזרה ואמר לו: "אחי, אני לא מסתדר עם כל הכללים האלה. קח את הדפים בחזרה. כשאגיע לכיתה ואלמד תזכיר לי אותם ונעבוד עליהם ישר ולעניין. אל תבלבל אותי עם כל מיני כללים".

ממש בחודשים האחרונים יהודה קיבל משרה בתלמוד תורה בשבי שומרון. אז הוא טרח להתקשר לשלומי אחיו ואמר לו: הנה, כעת אני מלמד. תגיד לי מה עלי להכין לשיעור באופן הכי ממוקד ואעשה". שלומי הסביר לו באופן שמתאים לפרקטיות היהודאית, וזה התחיל לעבוד מצויין.

יהודה התלמיד חכם, החבר, האכפתי, והמתמיד, ומוסר הנפש על כל רגב מרגבי שומרון, לא הספיק ללמד הרבה. באותו אחר הצהריים לפני הרצח היה אמור לעבוד ולא להיות בחומש. אולם הוא אמר לחבריו שיש לו חשבון אישי עם עצמו כמה שעות ביום הוא אמור ללמוד. הוא "צבר פיגור" מסויים ולכן הוא עולה עם מכונית לחומש כדי להשלים שלא כסדר שעות לימוד גמרא. יהודה עלה, למד, ובחזור אל ביתו, ביציאה מההר המחומש פגעו בו המנוולים הרשעים בצרור יריות מן המארב. נשמתו הטהורה עלתה מיד השמיימה והותירה אלמנה עם תינוק, משפחה גדולה, אחיינים מעריצים, וחברים שכה עמל על שמירת קשר איתם, המומים וכואבים מאוד.

חבל על דאבדין. שנזכה ללכת בדרכו הבלתי מתפשרת והנאמנה לתורה ולחברים ולרגבי הארץ שכה זקוקה לנו לעובדה ולשומרה.

לשליחת סיפורים נוספים על יהודה דימנטמן הי"ד: ransarid10@gmail.com