נעם סולברג
נעם סולברגצילום: Yonatan Sindel/Flash90

שופט בית המשפט העליון נועם סולברג דיבר אמש (שלישי) על חשיבות הפשרה בחברה הישראלית בכנס "יישוב סכסוכים בצל האתגר הדמוקרטי" אותו מוביל בימים אלו מרכז מנומדין שבפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן בשיתוף הקונגרס הישראלי.

"פשרה נתפסת בתודעתנו כדבר שאיננו שלם, פגום, לא מוצלח, צולע, מחייב ויתור, משהו של בדיעבד; לעולם לא מלכתחילה ובלב שלם", אמר סולברג, "הסטיגמה שדבקה בה, מרתיעה אותנו מחתירה לפשרה, גם במקום שבו היא נחוצה, רצויה ומיטיבה. אולי נרגיל את לשוננו לדבר על 'איחוי', חיבור, הכרה, בניה, מטבע-לשון שיבטא יצירה, סבר פנים יפות; זאת, כדי להיפטר מהסרח-העודף שמתלווה בהלך-מחשבתנו אל הפשרה".

סולברג הוסיף כי " הפשרה היא הישג; לא כשלון. האיחוי אפשרי".

לדבריו בכדי להגיע לפשרה, "מניחים לעקרונות הנעלים במקומם שברומו של עולם, ומתכנסים סביב אינטרסים וצרכים משותפים, ארציים, כדי לאתר פתרונות מעשיים ונקודתיים. המחלוקת האידיאולוגית תמשיך להתקיים כרקמה פתוחה; לדיון, ויכוח וליבון. ההכרעה בין ה'יהודית' ל'דמוקרטית' אינה נחוצה ואף אינה רצויה למשל לצורך פתרון בעיית הגיור. אינטרס משותף לכל, הוא הבטחת קיומו של דיון ציבורי ער ופתוח, שקול ומכובד, בענייני דת ומדינה. לא לחתוך את הדין; לאחות, להתפשר".

השופט סולברג הדגים את דברים על חשיבות הפשרה והאיחוי באמצעות שלושה נושאים: הוועדה לבחינת הגיור, פתיחת בתי מסחר בשבת והמאבקים סביב חפירות ארכיאולוגיות בקברים עתיקים.

"המלצות הוועדה הושתתו על שני אדנים: הקמת מכון משותף ללימודי יהדות. המכון והנהלתו ישקפו ייצוג של כלל האוכלוסייה היהודית בישראל, לגווניה ולזרמיה, בכללם קונסרבטיבים ורפורמים. השני, למען שמירה על אחדות העם הסכימו כי יש צורך בהקמת מסלול גיור אחיד, ממלכתי, אורתודוכסי, שיהיה מוכר ומקובל על כלל ישראל, אשר יפעל תחת הרבנות הראשית. לא ועדת נאמן המציאה את הגלגל, ולא ועדות אחרות לרוב שקמו במהלך השנים, לא מתווה ניסים שמדברים בו לאחרונה. הרמב"ם מורה לנו להתפשר. זה לכתחילה, לא בדיעבד".

"דוגמה לנושא נוסף שבו הפך לדעתי הטפל לעיקר והעיקר לטפל, והתהפכו בו היוצרות, הוא פתיחתן וסגירתן של חנויות בתל-אביב בשבת. האיסור על פתיחת בתי-מסחר בשבת, אשר מכתיב יום מנוחה אחיד לכלל המשק, תוך פגיעה מסוימת בחופש העיסוק, מהווה אמצעי מרכזי להגשמת שתי תכליות חוק שעות עבודה ומנוחה: תכלית חברתית-סוציאלית לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם, כדי שיוכל לנוח בו ממלאכתו ותכלית דתית-לאומית הרואה בשמירת השבת ליהודים משום הגשמה של ערך יהודי", אמר סולברג.

"אני סבור שכישלון העתירה נבע מכך שלא נצבעה בצבע האמיתי שלה. העותרים הם סוחרים קטנים, מעייניהם נתונים בפשטות לפרנסתם, עם אפשרות לנוח בשבת. מרגע שהמחלוקת נצבעה בצבע דתי, נדונה העתירה לכישלון. משעה שהעתירה נצבעה בצבע של חופש העיסוק וחופש המצפון אל מול קדושתה הדתית של השבת, נסתם הגולל על פשרה, על איחוי", סיכם.