בשבוע שעבר צוין ברחבי הארץ יום פטירתו של גדול רבני ג'רבה בדור האחרון, הרב כלפון משה הכהן זצ"ל, מי שהוביל לתנופה תורנית וציונית בקרב יהודי האי. יוסף חטב ז"ל היה תלמידו הקרוב ומי שפעל רבות, גם כאיש מוסד, להעלות יהודים מצפון אפריקה וממדינות ערב אחרות בשנותיה הראשונות של המדינה, ברוחו ובדרכו של רבו הגדול. בימים אלה הוציא בנו, אמנון, את כתביו המספרים את סיפורו האישי כספר.
על הספר, 'אחרון בשרשרת הגלות ומעשה עלייה', מספר אמנון: "כשלוש שנים לפני פטירתו של אבי ישבתי אתו לאורך ימים ושבועות וקיבצנו את הדברים שהוא כתב לאורך השנים. מסתבר שהוא תיעד כבר בפעילותו בשנות הארבעים את קורותיו ואת דרכו וגם כתב הגיגים על עם ישראל תורת ישראל וארץ ישראל, תוך כדי שהוא עוסק בתפקידים שונים בסיומה של הגלות ותחילתה של הגאולה".
"זה אדם שמגיל צעיר מאוד בהשראת ובהנחיית רבו, הרב כלפון משה הכהן זצ"ל שהקים את תנועת 'עטרת ציון' ב-1919 מתוך ראיית הגאולה מתקרבת ובאה, ואבי נרתם לצד המעשי של התהליך. בשלוש השנים הללו כתבנו ושנתיים אחרי פטירתו המשכתי לקבץ כתבים שהיו בביתו ובחדרו כי היו מסמכים, כתבים, ניירות ועוד שנכתבו במהלך השנים הראשונות של המדינה סביב העלייה מג'רבה, מטוניס ובכלל מצפון אפריקה, והוא הופך ל'מר עליה'".
הדברים מתפתחים ולימים הופך יוסף חטב ז"ל למוביל בעליית יהודים גם ממדינות מוסלמיות אחרות שנעלו את דרכן הליגלית לעליית יהודים לארץ ישראל. "בשנות השבעים יש מפגש מרתק כאשר הוא מנהל את העלייה בצרפת מטעם הסוכנות, ומגיעים אליו לשדה התעופה באורלי עשרות עולים מסוריה במטוס. הוא קולט אותם. הוא מתאר במסמך שהוא כותב להנהלת הסוכנות היהודית את המפגש הזה על מי שאלפיים שנות גלות הפרידו ביניהם. באותו בוקר השאיפה שלהם הייתה אם יש תפילין להניח ובצהרים להתפלל מנחה יחד. זה היה בעיניו ציון דרך מאוד מיוחד לסיום הגלות, לומר יחד את התפילות 'תקע בשופר גדול לחירותנו'".
ממשיך אמנון חטב ומספר על האופן בו ראה אביו את משימת חייו להביא לסיומה של הגלות ותחילת הגאולה, "הוא עבד כאיש סוכנות ועבד עם המוסד בעליות הבלתי ליגליות, ובדרכו ראה בזה את משימת חייו. לכן את הספר הוא פותח ב"מכתב לסבי הקדמון", מכתב שנועד לספר לראשון ממשפחתו, מי שיצא לגלות, את אלפיים שנות הגלות. זה מכתב מצמרר שבו בחור צעיר בג'רבה מוצא את עצמו קשור לסבו הקדמון. הוא חש שהוא צריך לפעול לסיומה של הגלות ולוקח את האלונקה הכבדה הזו".
"בשעותיו האחרונות הוא אומר לאחד הנכדים שלהיות מאושפז בבית חולים יהודי בירושלים זה לא דבר מובן מאליו. הוא כורך כל הזמן את ארץ ישראל תורת ישראל ועם ישראל", מספר אמנון ומתאר את הטיולים המשותפים עם אביו ברחבי הארץ כאשר כל כולו התפעלות מפיתוחה והתקדמותה של הארץ.
לנוכח דבריו אלה שאלנו את אמנון חטב אם אינו חש שהציונות הדתית המזרחית נדחקה לשולי התודעה הישראלית, גם בציונות הדתית עצמה, והדברים באו לידי ביטוי הן במיקומם הגיאוגרפי בפריפריה והן בחוסר ההיכרות עם דמויות רוח שהובילו תנועה ציונית מעשית של ממש כדוגמת אביו ורבו הגדול.
אמנון משיב בדוגמא משיחה עם בן למשפחה אשכנזית, לוחם ביחידת עילית ובוגר מכינת 'בני דוד' ששמע על צאת הספר 'תהילה למשה' (ד"ר ראובן מאמו על דמותו של רבי כלפון משה הכהן) ואמר ששמע על האיש והוא רוצה להכיר יותר דרך הספר. להערכתו הפערים שאכן היו בעבר ודחיקת רגליה של הציונות המזרחית אל הפריפריה הולכים ומצטמצמים לאורך השנים, "אבל אנחנו עדיין בספיגת האירועים שהתרחשו לאורך השנים ולקח זמן עד שהציונות הדתית תתכנס גם סביב רבניה הדגולים של יהדות צפון אפריקה".