איתמר סג"ל
איתמר סג"ל צילום: עצמי

זה יכול היה להיות הסיפור של חייך, והסיפור הטוב והחשוב מכולם. לאחר כל כך הרבה אנשים וילדים שמספרים הכול על עצמם, שופכים את ליבותיהם באירועים קטנים וגדולים, שמחות קטנות קשיים וכישלונות, רק סיפור אחד חיכה לצאת לאור, סיפור החיים שלך, הסיפור של חיים, סיפור של איש שמספר על עצמו ומלמד לכולם את הסיפור של החיים האמיתיים.

אתה לא הראשון שנתפס בעבירה. כבר קדמך דוד המלך, איש בעל מעמד, מלך גדול וחזק, שליט יחיד בממלכתו עם מוניטין, כח ושליטה. דעות המפרשים חלוקות במהות העבירה, אבל אין ספק שהקב"ה לא אהב, בלשון המעטה את האירוע עם בת שבע ועם אוריה החיתי שמצא את מותו בפרשייה העגומה. דוד לא היה צריך להתאבד או לברוח כדי להוכיח את חפותו. בקלות יכול היה להשתיק את נתן הנביא, לזרוק אותו לכלא או אולי להרוג אותו בתואנה כזו או אחרת, בקלות יכול היה לתרץ, להגכיח, להשתיק, לתקוף חזרה או להתחמק.

זה לא היה קל, ולבטח הייתה לדוד מבוכה גדולה. דוד המלך, נעים זמירות ישראל, המלך הגדול והצדיק, בונה המקדש, נינו של בעז שנשמר מעבירה בגורן השעורים, נפל כך לבירא עמיקתא. אבל דוד עמד בניסיון. חטאתי לה'. שתי מילים מלאות עוצמה, שתי מילים שיש מאחוריהן לבטח קושי עצום, פיתוי והררים של בושה ומבוכה לעבור. ותשובתו של נתן לא אחרה לבוא – גם ה' העביר חטאתך, לא תמות. ה' העביר חטאתו אמנם, אבל הכתם נשאר.

לאורך דורות ושנים ארוכות נאלץ דוד להתמודד עם הרזומה המפוקפק שהכתים ולכלכך את עברו. בכל מקום רמזו לו, זכרו לו. מעמדו נפגע, יוקרתו התעמעמה. אבל הוא זכה, זכה לספר את הסיפור החשוב מכל הסיפורים, להראות את הגבורה הגדולה מכל הגבורות, להעמיד עולה של תשובה, ללמד את עם ישראל לקח גדול שגם מבירא עמיקתא ניתן לעלות, שיש תשובה לכל חטא, גם אם העבירות חמורות ביותר, גם אם הליך התשובה ארוך ומייגע, גם אם בסופו אין חזרה למעמד שהיה ומה שהיה כבר לא מה שיהיה, גם אם יצטרף להתכבד ולשבת בביתו למשך שנים ארוכות או אפילו עד סוף ימיו.

תחת זאת, בחרת ללכת בדרכו של שאול המלך שבחר בתירוצים והתחמקויות, למרות שידע בסתר לבו שהוא אשם. בחרת לתקוף, להכחיש, לסלף ולגדף, גם כאשר העדויות הרבות הצטברו, עדויות שהתווספו ליותר מידי שמועות שהסתובבו בשנים האחרונות, כמות עדויות ושמועות שגם אם חזקת החפות עומדת לך, גם עם אולי ושמא לא הכל נכון ומדויק, כבר אין עשן בלי אש, והעשן מהמדורה שבערה סביבך נראה למרחקים. כשאול, בחרת להתבוסס בחטא עד שהתברר שההתמודדות עם החיים, עם האמת בחוץ, ההכחשה בפנים, המעמד שהלך, הכבוד שהיה וכבר לא יהיה, כל אלו גדולים היו מכפי מידתך.

שתי מילים נדרשו ממך, לאחריהן היית מרגיש הרבה יותר טוב ושלם עם עצמך, לאחריה היית מתחיל דרך ארוכה של תיקון, אך יריית האקדח הייתה קלה בעיניך מלהעלות אותן על דל שפתיך. בחרת בדרך הקלה, ואנו הפסדנו את הסיפור החשוב ביותר שמחובתך היה לספר – איך בעולם הזה כמו בעולם הזה, גם אדם גדול נופל, ואיך אפשר למצוא את כוחות הנפש להודות בחטא ולבקש סליחה, איך מתמודדים ולא בורחים, איך מתקנים באמת לבבות שבורים ומרוסקים.