סיון רהב מאיר באולפן
סיון רהב מאיר באולפן צילום: עופר חדד

רבים ביקרו את ההתפרצות שלו, אבל לדעתי נפתלי בנט היה יחסית רגוע השבוע בכנסת, אם מסתכלים נכוחה על מצבו האמיתי והקשה.

על שני הנושאים שעמדו להצבעה שמעתי לראשונה ממנו ומאילת שקד – מצב המשילות מול הבנייה הבדואית הלא-חוקית בנגב, ומצב החיבור לתשתיות בהתיישבות הצעירה. זה היה הטיקט שלהם. האג'נדה. כרטיס הביקור.

הדרך להציג את עצמם כימנים יותר מהליכוד. על זה בנט דיבר בהרחבה בפגישתנו הראשונה, לפני שנים. כמה ביקורים וסיורים הם עשו בנגב ובהתנחלויות החדשות. כמה הבטחות. לא בציניות, באמת. הם באמת סבורים שלא מגיע פרס לבנייה בלתי חוקית שמשתלטת על הנגב, ושלעומת זאת מגיע חשמל למתיישבים צעירים.

ואז בנט מוצא עצמו מצביע בדיוק הפוך, בעד הבדואים ונגד המתיישבים, בגלל אולטימטום של רע"מ שמאלץ אותו גם לשנות הליכי חקיקה, בניגוד לעמדת היועמ"ש של הכנסת. הוא מסתכל מסביב ורואה את וואליד טהא חוגג, מממש את הבטחות הבחירות שלו לתנועה האיסלאמית ומועצת א-שורא. מסתכל שמאלה ורואה את ניצן הורוביץ מרוצה, אחרי שבשיא משבר האומיקרון קידם השבוע רפורמות פונדקאות. מסתכל ימינה ורואה את גנץ מבסוט, עובד אצל הבייס שלו, אחרי עוד פגישה ארוכה עם אבן-מאזן.

מסתכל לצדו ורואה את ליברמן, שלמרות שיש סגר בפועל בתחומים רבים במשק לא מוכן לפתוח את הקופה לפיצויים (איפה סיסמת "לא פרנסה לא מעניין" של בנט, ואיפה התנהלות האוצר?). מסתכל אחורה ורואה את שאשא-ביטון, עם מדיניות עצמאית מסוכנת במשרד החינוך (באותו לילה, למשל, המשרד עצר כניסה של 3,200 נאמני קורונה של משרד הבריאות לבתי הספר, כדי לבצע בדיקות אנטיגן. כל כך חבל).

אה, ולצדו גם יאיר גולן, שלמחרת יתראיין ויקרא לתושבי חומש "תתי-אדם". שלא לדבר על לפיד, ראש הממשלה האמיתי. בנט מסתכל וגם יודע מה המצב של כל אלה בסקרים, בצדק, ומה מצבו.

ואז אורית סטרוק ניגשה אליו. הוא מעריך אותה. היו ימים, כשרץ איתה, שקיבל 12 מנדטים ונחשב הבטחה. איתה הרי יצא לכל הסיורים בנגב ובהתנחלויות. אין מה להתפלא שצעק עליה "עופי לי מהעיניים" ואז הסתובב כארי בסוגר במליאה וכעס לכל עבר, באופן לא ברור.

זה באמת בקטנה, ביחס למה שבוודאי משתולל בו בפנים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו