סיון רהב-מאיר
סיון רהב-מאיר צילום: אייל בן יעיש

אלה ימים שבהם אנחנו שומעים ומשמיעים הרבה ביקורת על המנהיגות הפוליטית. הערב – י' שבט – יש הזדמנות להיזכר שיש עוד סוגים של הנהגה, שמשפיעה לא פחות.

הערב לפני 72 שנים הפך הרב מנחם מנדל שניאורסון לרבי מלובביץ', והחל להנהיג את חסידות חב"ד. שלוש מחשבות ליום המיוחד הזה:

1. מנהיגות – דווקא בעת משבר. הרבי מלובביץ' החל לפעול בשנים קשות ביותר, כשהיהדות הייתה פגועה ומצולקת מהשואה ומהקומוניזם, וכשפליטים רבים נסחפו על ידי התרבות האמריקנית הנוצצת.

דווקא מתוך המצוקה הוא החל את המהפכה הגדולה: יהדות שאינה מתגוננת ופסיבית, שלא מנסה רק לשמר את העולם הישן, אלא סוחפת ואקטיבית ומעוררת השראה, כי יש לה מה לומר לעולם.

2. מנהיגות – אחריות של כל פרט, לכל פרט. משפט מפורסם קובע כי הרבי מלובביץ' לא רצה ליצור חסידים, אלא מנהיגים. לגרום לכל אחד להפנים שהוא בעצמו שליח, מנהיג, אדם בעל אחריות. אם במרוקו חסר גן יהודי, אם בקולורדו אין מקווה, אם בניו-זילנד צריך אוכל כשר, אם יהודי נעצר בתאילנד – זו אחריות שלנו.

יש לחוש אכפתיות כלפי כל אחד ואחת, מבוגר וצעיר, רחוק וקרוב. אלה ימים מתאימים לתרגל את התפיסה הזו: אנחנו יכולים להיות שם עבור השכן המאומת או בעל העסק המתוסכל. 

3. מנהיגות – קודם כל בבית פנימה. עם כל הכבוד לתיקון העולם, מנהיגות מתחילה בכך שאדם מנהיג את עצמו, ונמדדת קודם כל ביחס שלו למשפחה ולסביבה הכי קרובה. זה קשה, אבל בין עוד עמידה בתור לבין עוד בידוד מתיש עם הילדים, אנחנו יכולים לבחור לראות עצמנו לא רק כנגררים, נסחבים ומותשים, אלא גם כמנהיגים.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו