מחקר של קרן רודרמן בחן את רמת האנטישמיות לה נחשפים יהודי ארה"ב ואת היחס שלהם למדינת ישראל ולתנועות החרם, ה-BDS. על המסקנות העולות מהמחקר שוחחנו עם מנהלת התכניות בקרן, ליאת דולונגביץ'.
"מטרת הקרן היא לחשוף את הציבור הישראלי ומקבלי ההחלטות לתמורות בקרב יהודי ארה"ב", מציינת דולונגביץ' ומספרת על היקפו של המחקר שנערך בשני שלבים, האחד בשנת 2019 בהשתתפות 2500 נדגמים וחלק השני בסוף 2021 בקרב אלף נדגמים מתוך אותם הקבוצה הראשונה.
מהנתונים עולה כי 4 מתוך עשרה יהודים חוו אנטישמיות בעצמם או אצל אדם קרוב אליהם בשנים האחרונות. המספרים עולים בקרב יהודים אורתודוקסיים, היא אומרת ומעריכה כי הסיבה לכך יכולה להיות קלות הזיהוי של יהודים אורתודוקסיים או החיבור הטבעי שלהם למוסדות היהודיים.
94% מהנשאלים ענו שאנטישמיות קיימת בארה"ב. 55% חושבים שהאנטישמיות בעלת נוכחות רבה בארה"ב ומעל ל-90% מיהודי ארה"ב מודאגים ממצב האנטישמיות במדינתם. "זה נושא שאנחנו חייבים לתת עליו את הדעת", אומרת דולונגביץ' ומזכירה את האירועים האנטישמיים האחרונים בארה"ב.
לשאלתנו אם יהודי ארה"ב חוששים מהצפוי בעתיד, אם התופעות צפויות להתחזק, היא אומרת שהסקר לא בחן את עמדותיהם באשר לעתיד, אך ברור שהנושא מדאיג אותם. עוד היא מציינת כי 65% חשים שיהודי ארה"ב חולקים גורל משותף, וכי אירוע בו מעורבים יהודי ארה"ב הינו בעל השפעה ישירה עליהם. האם מדובר בקביעה שיהודי ארה"ב מברכים עליה כחלק משותפות הגורל של העם היהודי, או שמא מדובר בנתון שמטריד אותם והם לא היו מעוניינים בהשלכות אישיות לכל אירוע שקורה ליהודי ברחבי ארה"ב? לטעמה של דולונגביץ' מדובר בנקודת מבט מעודדת וחיובית והיא מביעה תקווה שגם בישראל תהיה הזדעזעות מהמתרחש שם.
"המחקר מלמד על צורך בפעולה מיידית מצד ההנהגות בארה"ב ובישראל, להוביל אסטרטגיות חדשות", היא אומרת ואנחנו שואלים אם אסטרטגיה ומדיניות ישראלית שמשמעותה קריאה לעלייה לישראל, תהיה קבילה בעיני הקרן. על כך היא משיבה: "דלתות ישראל תמיד פתוחות למי שרוצה לעלות, ובתקופת הקורונה הייתה עליה במספר היהודים שרוצים לעלות, אבל צריך לתת את הדעת למיליונים שלא רוצים לעלות ועדיין מרגישים את שותפות הגורל הזו".
לשאלתנו מה יכולה ישראל לעשות למען אותם מיליונים שלא רוצים לבוא, אומרת דולונגביץ' כי חשוב להכיר את המתרחש שם ולהבין את הלכי הרוח בקהילות. ביקשנו ממנה לציין צעדים מעשיים, אך לדבריה את הצעדים הללו על הממשלה בישראל לקבל החלטות. שאלנו שוב מה ניתן לעשות מעבר להבעת סימפתיה והאם לקרן רודרמן ברור כיצד ניתן לסייע לקהילות במצוקה. "אנחנו לייצר הבנה, הזדהות והכרה של מה שקורה שם". ומה לגבי צעדים מעשיים? "אנחנו צריכים להביא את הנתונים לידיעת הציבור בישראל, ולאחר מכן ברמת מקבלי ההחלטות נוכל לצמוח לאסטרטגיות פרקטיות".
שבנו לשאלנו אם לקרן רודרמן יש במגירה כלשהי רשימת משימות שיכולה ההנהגה בישראל ליישם בפועל מעבר להיכרות עם המצב. "בשלב זה אני לא יודעת לפרוט תפריט של צעדים. זה משהו באחריות מקבלי ההחלטות. אנחנו עושים את שלנו כדי לעזור להם להבין את המצב כדי שיוכלו לקבל החלטות", משיבה דולונגביץ' ומציינת אפשרות של משלחות תמיכה ומהלכים להגברת החוסן הקהילתי.
מנתוני הסקר עולה תמיכה של 17 אחוזים מקרב מי ששמע על תנועות ה-BDS בתנועות הללו. אצל צעירי הקהילות האחוזים עולים ל-24 אחוזי תמיכה. דולונגביץ' מעירה כי 37 אחוזים מקרב יהודי ארה"ב טוענים בסקר שלא שמעו על התנועות הללו, ואנחנו מעירים שאין בכך כדי להעיד על הסכמתם או התנגדותם של אחוזים אלה לתנועות החרם.
בדבריה היא מציינת כי יהודי ארה"ב מעידים על עצמם כפרו ישראליים ויש עלייה מ-80 אחוזים ב-2019 ל- 84 אחוזים ב-20121 המעידים על עצמם ככאלה, למרות שהם הופכים יותר ביקורתיים כלפי ממשלת ישראל וצעדיה.
על התמיכה של כל צעיר רביעי מיהודי ארה"ב בתנועות ה-BDS שאלנו באילו צעדי חרם הם תומכים, ודולונגביץ' משיבה שהדברים משתנים ויתכן שהתמיכה נובעת מחוסר היכרות עם משמעות הארגונים הללו."לא בדקנו ספציפית לאיזה מפעולות ה-BDS הם מתחברים. אבל יהדות ארה"ב היא לא מקשה אחת ולא רואים את ה-BDS באותה צורה".
האם יש מי שבישראל קושר בין הנתונים ואומר שקצת קשה לו להביע הזדהות ושותפות עם מי שרבע מהצעירים בקהילתו תומכים בהחרמת מדינתו? אולי.