יש מי שמופתע כאשר נחצים קווים אדומים ויש מי שתוהה איך הוא כבר התרגל. הפרשה של האזנות הסתר במשטרה מבהירה לנו שאין גבולות בתוך מדינת ישראל, הפרשה של אהוביה סנדק מבהירה לנו איפה זה התחיל
ישנם דברים רבים לאורך השנים שנאמרו עליהם כי הם יתחילו עם יהודה ושומרון אבל יגיעו מהר מאוד לנגב ולגליל ולתל אביב ולהרצליה. הטילים, הפשיעה הלאומית, הטרור החקלאי והפרוטקשן. אין באמת גבול שמונע מעבר של נורמות פסולות מצד זה לצד האחר של הקו. עכשיו הצטרפו לרשימה המפוקפקת נורמות פסולות נוספות.
תושבי יהודה ושומרון חיים רק כלפי חוץ כאזרחים שווים אך בפועל הם תחת שלטון צבאי הדוק. מהמנהל האזרחי ועד החטיבה היהודית בשב"כ. מושגים שאין באמת הבנה של משמעותם לאזרח בישראל הגדולה אבל חייו של המתנחל תלויים בהם וברצונם הטוב.
לתושבי מדינת ישראל הגדולה אולי קשה ובצדק להבין כיצד משטרה במדינה דמוקרטית מתנהלת בדרכים בעייתיות בלשון המעטה ומפרה את הזכות לפרטיות בצורה גסה ותוקפנית. סערת ההאזנות הלא חוקיות לכאורה, שעלתה וצפה בשורה של תחקירים, גורמת לאנשים להבין כי קווים אדומים נחצו ואנשים שלא הייתה סיבה ראויה ומספקת לחדור לקודש הקודשים שלהם ולעיין בחייהם הפרטיים, הפכו לכלי משחק בידי המשטרה ללא בדל של הצדקה.
המשטרה, בשם החוק והצדק, הייתה ככל הנראה גם מרשה לעצמה להמשיך עוד ועוד קדימה אל מקומות אפלים, לולא החשיפה לאור השמש הקדימה אותם.
אבל כמו כמעט בכל דבר המתרחש במדינתנו הקטנה גם במקרה הזה ישנם מקומות הנמצאים מחוץ למדינת תל אביב רבתי בהם מתקשים התושבים, אזרחי ישראל כדת וכדין לא פחות, להבין מדוע ההתרגשות הגדולה. בשבילם שוב דבר לא השתנה. הרי הם שנים חיים תחת הבנה שכך חייהם מנוהלים.
לתושבי יהודה שומרון הפרסום על האזנות הסתר שבוצעו לא גרם ליפול מהרגליים. מעקבים נעשים על ימין ועל שמאל, חוקים מכופפים או כלל לא נאכפים והמשטרה מנהלת מרדפי מערב פרוע שמסתיימים במותו של נער צעיר, ואף אחד לא באמת מתרגש כמו אם חלילה זה היה קורה במקומות "נכונים" יותר.
ישנו קו מחבר ברור בין הקלות בה טאטאו את המחדלים בטיפול בפרשת אהוביה סנדק לבין פרשת ההאזנות הסתר שנתגלתה. משטרת ישראל היא גוף רב זרועות אבל כולן מחוברות לראש אחד. בסופו של דבר מי שנותן דרור להתנהגות שערורייתית במקום אחד יקבל אותה בריבית דריבית במקום אחר. הקווים מטשטשים ונעלמים במהירות רבה כאשר גופים חזקים מקבלים יד חופשית מדי לעשות כרצונם.
יותר מדי גופים במדינה משקיעים יותר מדי מאמצים בלרדוף אחרי אנשים שהם כלל לא אמורים לעסוק בהם. משדרים תחושה שיותר נוח וקל להטריד את מנוחתם של אזרחים שומרי חוק או להפוך כאלו שנוח יותר לציבור לשים אותם על המוקד, לשעירים לעזאזל, מאשר להתמודד עם עבריינים מאיימים חלילה או כאלו בעלי עוצמה וקשרים.
לאחרונה המנהל האזרחי הגדיל את מצבת כח האדם שלו בפקחים שתפקידם הוא לוודא שראשי מועצות ביו"ש לא מובילים בנייה בלתי חוקית. טרף קל ונוח יותר של שומרי חוק עדיף על פני חלילה לאכוף אותו מול עברייני תכנית סלאם לכיבוש שטחי C. הפעם לא היה צריך להמתין הרבה כדי לגלות שגם בנושאים אלו עדיף להיות עבריין בנייה בנגב מאשר אזרח שומר חוק המבקש למצוא קורת גג בלב גוש דן או השרון.
בלוד, ברמלה, ביפו ובעכו למדו גם הם שיותר נוח להכות בקורבן וביהודי החלש מאשר להתמודד עם הסיטואציה המורכבת. הם היו צריכים את העזרה של התושבים מיהודה ושומרון שהגיעו ללמד אותם מניסיונם המר, שחצה עכשיו את הקו הירוק לערים המרכזיות בישראל.
התהליכים הללו, שמזהי התהליכים התקשו לזהות בזמן, זולגים שוב ושוב ממה שלרבים מרגיש כמעבר להרי החושך ושטח הפקר, אבל אם יש מישהו שמבקש להקדים תרופה למכה הבאה, כדאי שיעשה סקירה קצרה ואולי גם קצת סדר במה שקורה מאחורי הקלעים של החיים במערב הפרוע של ישראל שדווקא נמצא מזרחית לקו הירוק - המקום בו קווים אדומים נחצים.