נעמי שמר ז"ל
נעמי שמר ז"ל צילום: פלאש 90

על התמונה הזאת שעמדה בבית ילדותי על הפסנתר כתבה אימי נעמי שמר ז"ל את שירה היפה" דיוקן אימי ".

בתמונה נראית סבתי רבקה ספיר החלוצה מכנרת - או אם תרצו ה"מתיישבת הצעירה", נושאת את עיניה לשמיים ב" ימים יותר קשים באלף תשע מאות שלושים בקיץ".

כמו ההתיישבות הצעירה ביהודה ושומרון היום, גם סבתי התיישבה בלב אוכלוסייה ערבית עויינת מתוך הבנה שרק התיישבות עיקשת באיזורי הספר, תאפשר אחיזה יהודית בארץ לדורות.

אבל יש בכל זאת הבדל בין ההתיישבות הצעירה אז והיום: מאחורי סבתא שלי עמד כל הממסד הציוני דאז. להתיישבות הצעירה היום יש את ימינה שפנתה שמאלה וממשלה שלא מסוגלת אפילו לטעת עצים באדמות מדינה לא כל שכן לדאוג לחיבור לחשמל לחלוציה בזמן סופה.

אז כשהמתיישבים מצטופפים הלילה בקור ובחושך אני מבקש לשלוח להם את המילים שתיארו את מאבקה של סבתא רבקה: "קורה שלפעמים נורא עצוב לי/ קורה שלפעמים יש יום אפור/ קורה ששום דבר כבר לא חשוב לי/ לא הללויה לא שמיים לא ציפור/ אבל כמו אל הרפתקה /אל איזו דרך רחוקה/שמפתה ומחכה/והפתעות יש בחיקה עדיין / דיוקן אימי מונף אל השמיים/ מלא אפשרויות מלא תקווה/ אל העתיד האינסופי שטרם בא... "