בבית צנוע בשכונת קריית משה בירושלים, יהונתן פולארד יושב שבעה ומתאבל על אשתו אסתר ז"ל שהלכה לעולמה.
במשך עשרות שנים אסתר הקדישה את חייה לשחרורו, אך זכתה לחיות עימו רק זמן קצר: הסרטן החליש את גופה, ואז הגיעה הקורונה והכריעה אותה.
בראיון לעיתון ידיעות אחרונות סיפר פולארד: "המצב שלה הלך והידרדר והיא לא יכלה לצאת מהבית. בשבת האחרונה חלה החמרה נוספת, וביום ראשון לפנות בוקר הציבו בפניי החלטה בלתי אפשרית: האם לתת לאסתר ללכת, או להמשיך להילחם גם במצב של הנשמה. באותו רגע אמרתי לרופא: 'האישה הזאת נלחמה עליי שלושים שנה. אני חייב לתת לה להילחם למען עצמה'. חיברו אותה למכשיר הנשמה, אך לצערי זה לא עזר".
אסתר הלכה לעולמה ביום שני. ליהונתן אין ספק שהשנים של המאבק שניהלה לשחרורו עלו לה בבריאותה, "בחוסר היכולת שלה למצוא את הזמן לטפל בעצמה", הוא אומר, "ועל כך אני אהיה חייב לה כל ימי חיי".
"היא הייתה המורה שלי. היא הכירה לי דרך חיים שלא הכרתי, דרך חיים של אמת. המשמעות של לחיות על פי רצון השם ועל פי ההלכה. למדתי ממנה המון".
המחלה של אסתר הגבילה את האפשרות של אסתר ויהונתן לבקר במקומות רבים, "אחד הרגעים המרגשים ביותר היה הכנסת ספר תורה לקבר יוסף הצדיק. זה היה ספר תורה שאסתר אספה למענו פרוטה לפרוטה, בתקווה שזה יעמוד לזכותי ויעזור לשחרורי. הוא יועד לקבר יוסף הצדיק כי זו דמות תנ"כית שישבה בכלא, ואני מרגיש הזדהות איתה. התקווה שלה הייתה שאעלה לארץ ואכניס לשם את הספר בעצמי, וזה חלום שהצלחנו להגשים יחד".