יכול להיות ששוב אני חושד בכשרים - הגם שבימים קשים אלה לחזון הציוני ראייתי חדה מאי פעם – כשאני מעלה את ההשערה שגדעון סער תומך במועמדת לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה דווקא בגלל אי ניסיונה המובהק בתחום הפלילי.
הוא בוודאי מניח שהיא לא תוכל לטפל, מטבע הדברים, בדרכים לסיום משפטו של בנימין נתניהו; מה שהוא וחבריו לממשלה ממש לא רוצים. בזה יצטרכו להתעסק, אם בכלל, כך הוא מעריך, מי שדעתם כדעתו; אלה שעמדו מנגד כששיטות חקירה פסולות ומעקבים אסורים הרימו ראש בתיקי החקירה.
לא סתם, אשר גרוניס, בעבר נשיא בית המשפט העליון, ראה בחלק החסר הזה בקורות חייה של גלי בהרב-מיארה , ככל שידוע, פגם שמאפיל על יתרונותיה האחרים; אלא שנציגיו של סער בוועדת האיתור שכל תכליתה, בעיניי, היא לאחז עיניים וליצור מצג שווא של איתור אמיתי של מועמדים ראויים, הביסו אותו בהצבעה.
ואני חשבתי לתומי שסער בכלל לא אמור להיות מעורב בהליך הבחירה לתפקיד הזה , למצער, מן הסיבה שכעת תלוי ועומד נגדו הליך בבית המשפט העליון. יואב פרנק הבלתי נלאה הגיש את העתירה שבה הוא דורש מן היועץ המשפטי לממשלה להסביר מדוע נסגרו, ללא חקירה, ארבע תלונות, מגובות בראיות, לדעתו, שהוא הגיש נגד שר המשפטים. העתירה לא נדחתה על הסף ( כפי שניתן היה לצפות) והשופטת ענת ברון דרשה תגובה עד ל – 23.2.22.
סער הוא אחד מן המשיבים בעתירה ומי שיצטרך כעת להתייחס אליה - ואולי גם להורות על פתיחה בחקירה נגד סער, אם כך יורה בית המשפט - תהיה מי שתיבחר, קרוב לוודאי, לאור השתדלותו הדורסנית של סער, למלא את מקומו של אביחי מנדלבליט.
במדינה שאיננה אחוזה בגרונה בידי מי שרדופים באובססיה חולנית, ניתן היה לדרוש עתה, לפחות, לדחות את ההכרעה במליאת הממשלה עד לאחר הכרעתו של בית המשפט העליון. כך היו נוהגים, למיטב הבנתי, בכל מדינה שבה שלטון החוק לא הפך לאות מתה.
אבל הרצון להבטיח שנתניהו לא יוכל לחזור בעתיד הנראה לעין למרכז הבמה, בעיניו של סער, כפי שאני רואה זאת, חזק מכל ערך אחר.
אחת הדרכים לעשות זאת היא לשלוח חברות כנסת שחייבות את מקומן בכנסת לסער להגיש הצעות חוק הזויות, לא דמוקרטיות, על פי אמות מידה המקובלות במדינות המערב; כאלה שאין הדעת סובלת כמותן. הדרך האחרת היא למנות את מי שתזדקק לחודשים ארוכים, אם לא יותר, כדי ללמוד את הפרובלמטיקה בתיקים שהוגשו נגד נתניהו; בפועל, את מי שתהיה תלויה לגמרי באלה שהגישו את כתב האישום, חרף הליקויים העצומים שנתגלו במהלך החקירות וללא תשתית משפטית מוצקה.
במערכות המשפט פשוט איבדו, בעיניי, את הבושה. התנהגותו של שר המשפטים מטילה צל כבד ביותר על הרבה מאוד אנשים טובים. הכרתי רבים מהם. יישרי דרך. חרוצים. מסורים. הם לא ראויים להיות למרמס בידי מי שלא חושש גם מזחילה בתוך הסחי שיוצרת התנהגותו.