אני מה זה מקנא ברב אליעזר מלמד. כמו שאמר איש תרבות לפני שנים רבות: מדברים עליך? טוב? רע? לא משנֵה! רק שיאייתו נכון את שמך.
אז רוצים להחרים אותו? לשרוף את ספריו ולהצר את צעדיו? ברוך ה'. סימן שהוא עושה דברים טובים ומוצלחים. הלוואי עלי.
אבל ברצינות. התופעה הזו של מחלוקות רבנים שהפכו לחרמות ונידויים הדדיים [אבל רק מכיוון אחד...], עם הטענה הניצחת ש"כל הרבנים חתמו נגדו", וש"כל גדולי הדור" חיוו את דעתם, ו"דעת תורה" קבעה - רק מְחזקים את דעתי - מאז ומתמיד - שאין דבר כזה "דעת תורה", ואף אין כלל וכלל "גדולי הדור".
כי אין מד-חכמה ולא סולם-רבנים. מה שיש הוא רבנים שבחלקם מסוגלים להתמודד עם מציאות משתנה, ופסיקתם עדכנית ומתאימה, לפעמים מקובלת ולפעמים לא, ויש כאלו - שלא.
אני שׂונא הקלוֹת, וכל הסוגים של "דרכיה דרכי נועם", שהם באמת רק כְסוּי-חטאה, ותירוץ, כדי לעקם את ההלכה. אבל אני סולד לא פחות מחומרות ויותר מזה - מקיבעוֹן מחשבתי. כשהסוגיה מחייבת לאסור, יש לאסור בקול גדול, גם אם יש אי-אלו דעות שניתן להסתמך עליהן בדוחק על מנת להקל ... ולזלזל.
אבל אם מסקנת העיון היא שיש להתיר, אז גם כאן לא אכפת לי אם מיליון רבנים מחמירים, כולל 'גדולי הדור' וכל השועלים הקטנים שחגים סביבם.
אני בטוח שיש בספרי הרב מלמד טעויות, ומצאתי עשרות מקומות בהם איני מסכים אִתו. ואז מה? כך הוא מבין וכך הוא פוסק - זו חובתו כרב. ואני חולק עליו או מסכים עִמו - וזו חובתי כרב [גם אם ברור שהוא יותר גדול ממני].
אך כל היוצאים בשצף-קצף נגדו אינם אלא טועים ומטעים. מִסְכנים שאני מרחם עליהם ועל דרכם המבולבלת. מה? גדולי הדור לא כך אמרו? - עיין לעיל... ואכן, יש שם רבנים גדולים שאני מאוד מעריך. אבל מה לעשות: דרכם מסוכנת. ומעציבה.
מחלוקות בהלכה - תמיד היו. וההכרעה הייתה תמיד רק אחת: צא וראה מה נוהגים ישראל. ברור לי שחלק מפסיקותיו של הרב מלמד לא יתקבלו ויישכחו. וברובן - התקבלו ויתקבלו. וכמו שפתחתי: הלוואי ודבריי יזכו לפרסום כמו ספריו. כי - גם בטעויותיו - הוא נוהג נכון.
הרב ראובן עוזיאל הוא רב היישוב טל מנשה